גדעון עפרת

  • תורת הפערים

    “עפרת לא מוצא את המטבע ‘אמנות מזרחית’ בשום מקום משום שהוא מחפש אותו מתחת לפנס ההיסטורי שהוא בעצמו העמיד, הדליק והאיר”. תגובה למאמר “אין אמנות מזרחית”, מתוך ״המחסן של גדעון עפרת״.

  • התחביר לצרכן

    התערוכה ״טובין״ עוסקת בצריכה ובכלכלת חוב. חפצי האמנות המוצגים בה מתפקדים כבעלי הבית, ואילו היוצרים כדיירים המבקשים להבין כיצד מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף.

  • האפשרות הפואטית של האוצרות

    “מה שמלהיב באוצרות היא העובדה שמדובר בהבניה של חילופי רעיונות בעלי ערכים אסתטיים ויחסי שיתוף מורכבים שנועדו לייצר טענה תרבותית חדשה, טענה עצמאית ואפילו שונה במהותה מעבודות האמנות המרכיבות אותה”. נעמי אביב, שהלכה השבוע לעולמה.

  • איך נזכור את ארתור דנטו

    “האמנים פתחו את הדרך בפני הפילוסופיה, והגיע הרגע בו הלפיד חייב לעבור לידי הפילוסופים”, כתב הפילוסוף האמריקאי ארתור דנטו, שהכריז על עצמו כי הוא “מבקר האמנות הפוסט-היסטורי הראשון”. גדעון עפרת סופד לאינטלקטואל המשפיע שהלך לעולמו בסוף השבוע.

  • על דרך השלילה

    בהיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית נעשו ניסיונות רבים לבחון את האמנות הנוצרת במרחב המקומי מתוך פרספקטיבות “יהודיות”. אלא שעולם היהדות הוא מרחב עצום, והוא כולל בתוכו לעיתים קרובות השקפות עולם והיפוכן.

  • המקום רץ אחריך

    בשנת הלימודים הקרובה תיפתח תוכנית ראשונה ללימודי אמנות ישראלית. ההיסטוריון גדעון עפרת, מיזמי התוכנית ומבכירי חוקרי האמנות בארץ, טוען שהעניין בהול ומדבר על אקדמיה, מקומיות, בורות, אספנות ושוליות.

  • בגאולתי אנצור דמעתי

    “אצל כהן-גן הגבולות אינם רק מושא לניפוץ, אלא גם נושא התופס מקום חשוב בפני עצמו”. דוד שפרבר ונטעלי חמיאל על תערוכתו הרטרוספקטיבית של פנחס כהן-גן במוזיאון תל-אביב, שאצרה גליה בר-אור.

  • הצייר דוד רקיע הלך לעולמו

    הצייר הירושלמי הוותיק דוד רקיע הלך לעולמו, בגיל 84, לאחר מחלה קשה.

  • קוסטא דחיותא

    פרויקט “סטודיו משלך” מהווה ביטוי לאקטיביזם פמיניסטי החותר לשדה אמנות פתוח, בין-תרבותי ושוויוני יותר.

  • רומן זאיר

    באוצרות של בועז ארד, כמו באמנות שלו, הפניית המבט לאפריקה משמשת בסופו של דבר לצורך התבוננות במראה.

  • דיוקן תימני

    “טקסט זה תובע את עלבונם של המוּדרים מהזיכרון הקולקטיבי בכלל ושל יהודי תימן בפרט. המילים שנכתבו כאן עוטפות את נשמות המצולמים בדוֹק של פרשנות — אך אין ביכולתן לחסום את מבטן הנוקב של העיניים הניבטות אלינו מהצילומים”. על אוריינטליזם יהודי בצילום המקומי, 1948-1881

  • אוצרים במקום

    התערוכה “אוצרים בע”מ” המוצגת במוזיאון פתח-תקוה, מהווה יישום מאכזב של תרגיל קונספטואלי מעניין.

  • כוחה של איקונוגרפיה

    גם אם מדובר בהתרסה ביחס למיתוס, פעולת החשיפה והגילוי של אופן ההיסמכות של אמנים על תקדימי העבר היא תרומה תרבותית חשובה. על קטלוג התערוכה “הנמרודים החדשים”.

  • האוצר האבוד

    הצהרת אוצרי ואוצרות המוזיאונים הגדולים בדבר המחויבות ההומניסטית והחברתית שלהם בכלל, ומחויבותם האתית לעולם האמנות בפרט, תמומש כאשר יצטרפו למאבק או לכל הפחות ישתתפו בדיון שהוא מעורר.

  • אני באינפלציה!

    הקביעה שהאמנות נגישה מדי לציבור הרחב אינה רק תמוהה ומקוממת, אלא גם לא מתיישבת עם מה שבטקסט של גדעון עפרת נמצא באינפלציה. אולם מה שיותר מטריד במאמר הוא הנימה או הלך-הרוח המנשבים בין שורותיו, ומסמיכים את הטקסט קרוב לעורק עיקש הפועם בלב ליבה של מסורת המחשבה המערבית ושנקשר, שלא במקרה, גם ברגעיה היותר אפלים.

  • חובת השיבה

    ספרו החדש של גדעון עפרת “השיבה אל השטעטל”, מנכס מחדש עולם יהודי מודחק, מגלה עד כמה הוא נוכח באמנות למרות הניסיונות העיקשים לדחקו לשוליים, ומרים תרומה יחודית לחקר השורשים העמוקים של האמנות הישראלית.

  • דרוש: קונפליקט בין-דורי

    “קיומן של גלריות קטנות, גלריסטים וכותבים צעירים המצויים במשבצת “השוליים המורדים”, המוזמנים להרצות על פועלם על-ידי מכללות מיינסטרים, מהווה נסיון להקצאת משבצת התנגדות בתוך השיח, תוך שמירה על אמירת לא-כלום מהותי על השיח ההגמוני הממשיך לנהל את הזירה”. תגובה לגדעון עפרת ולתגובות לו.

  • על טלטול וסלסול

    השאיפה שסרטיהם של יוסי עטיה ואיתמר רוז יהיו אסתטיים יותר, ושתצלומיו של שי קרמר יביעו עמדה פוליטית כלשהי, מחמיצה הן את האסתטיקה המיומנת והמחושבת של הראשונים והן את העמדה הפוליטית הברורה של השני. תגובה לגדעון עפרת.

  • בוסר הבנים ושיני האב

    “יש לנו יותר מדי אמנים! יש לנו יותר מדי אמנות! אינפלציה אמנותית זו היא ורק היא אחראית למצב בו הפכו המסעות בתערוכות סוף-שנה ובין הגלריות הפטרייתיות של דרום תל-אביב, על שלל המטאוריטים שזה אך נולדו, מאירים ונופלים באחת – למסעות ייסורים”. דברים שנאמרו בפתח יום-עיון ב”שנקר” בנושא “הדור הבא: תרבות צעירים בישראל”

  • הדור שלכם

    הדור שלנו מואשם שהוא נטש את הערכים לפני שחווה אותם, כי הוא לא יכול היה בכלל לחוות אותם. אתם, לעומת זאת, נטשתם את הערכים למרות שכן חוויתם אותם, או לפחות יכולתם לחוות אותם. אבל כדי להצדיק את מצבכם הנוכחי, אתם קוראים לתהליך שעברתם “התפכחות”. דברים שאמר עפרי אילני בכנס תרבות הצעירים בשנקר.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?