כתבות מאת אלברט סוויסה

  • קול מיכאל על המים

    קול מיכאל על המים

    “כי מה פירושו שאדם בא בטענות כלפי האלוהים? שסופי טוען כלפי האינסופי? לשם מה? למי זה בכלל מועיל או את מי זה מחכים?”. אלברט סוויסה על תערוכתו של מיכאל בן אבו בגלריה אשכילה

  • על ה”קבוצה הלבנה” של עזריאל קאופמן

    על ה”קבוצה הלבנה” של עזריאל קאופמן

    “הסתנוורות או הסתמאות כפולה היא אם כן החוויה הראשונית בתהליך הצפייה בציורי ה”קבוצה הלבנה”. המתבונן בהם מוּכֶּה סנוורים כפולים, סנוורים לאן שלא תביט. באופן הפוך ממצב של כניסה בצהרי יום לתוך מערה חשוכה, שאז עליך להמתין להתפוגגות החשכה וקבלת האור – כאן עליך להמתין להתפוגגות של השפעת האור ולקבלת הצבעים הבוהקים, ולהיפך”, אלברט סוויסה במאמר מתוך “מלת צלמו בראש בלב, עיונים באמנותו ובשירתו של עזריאל קאופמן”

  • באסטר קיטון של הציור

    באסטר קיטון של הציור

    “יוצא שהציור של קדם בוקע מלכתחילה מפיצול חסר תקנה, אין לו אף אפריורי אלא רק בדיעבד מרובה ומתפצל שוב ושוב בתודעתו של הצופה. הכפיל אינו באמת כפול, והכפול אינו באמת מכפלה, והתוצאה היא משוואה שאינה שווה ועם זאת יוצרת יחס ממשי ולא מדומה”. אלברט סוויסה על תערוכתו של אלון קדם

  • פרץ-רחל

    פרץ-רחל

    “בחזית החזותית והמיידית של הציורים, בעיקר זו הפיגורטיבית, גואים תחומים שלכאורה אינם תחומים מובהקים של ההגות, מחוות עזות של חמלה, רכות, מיני-מגע וקירבה של גופים, תדהמות קיום, אבל בעומק, מגיח עולם של התכוונות פנומנלית שתובע את ההוגה המעמיק שלו”. אלברט סוויסה מתוך קטלוג התערוכה “בוהו” של רחל פרץ

  • שוטים ומלאכים: מחשכה לאורה ובחזרה

    שוטים ומלאכים: מחשכה לאורה ובחזרה

    “לעגור משנה פילוסופית יומרנית ומרשימה ביותר; אלא שמרגע שמעבירים רעיון זה מאובייקטים וחללים מופשטים אל אובייקטים סמליים, מתקבלים יותר ויותר ניגודים שמקשים לתפוס את הדבר מפנימו, או את הנשימה האוטופית המובהקת שלו”. אלברט סוויסה על תערוכתה של נורית עגור בבית האמנים בת״א

  • הפלסטינים על הציר שבו נטע אלקיים נמצאת ממילא

    הפלסטינים על הציר שבו נטע אלקיים נמצאת ממילא

    ״נטע אלקיים חיה בלב הסיטואציה הזאת, ונעה בדרכה המתונה בין הלבבות שיכולים לבעור ולהתהפך ברגע אחד לא מכוון. עומדת בלב ליבה של עוד דרמה פנימית קהילתית של העולם הערבי, והיהודיה הערביה נטע בתוכו״. אלברט סוויסה על דרישת ביטול השתתפותה של נטע אלקיים בפסטיבל Arabofolies בפריז

  • משל העץ והפקעת

    משל העץ והפקעת

    “כך או כך, עם “פקעת” ניתן לומר שדלית מתתיהו היא אשפית הביטויים והדימויים, שאצלה הם תמיד כלים חדים כתער שאפשר לעבוד איתם, הם חותכים ויוצרים קעקוע בלתי הפיך בבשר האמנות הישראלית”. אלברט סוויסה על התערוכה “פקעת – רכישות חדשות לאוסף האמנות הישראלית ע”ש ברוך ורות רפפורט במוזיאון תל אביב לאמנות”

  • בדרך לאוטופיה דיסטופית

    בדרך לאוטופיה דיסטופית

    “ארקין מאמצת ברצון סדרה של אמצעים, של טכניקות ושל שיטות על מנת לייצר ‘אווירה’, שהפכה ליסוד היסודות של החיים המודרניים בכללם, ללא יוצא מן הכלל, על אפה ועל חמתה של האמנות, המתכחשת לה ומתגוננת כנגדה מתוך תודעה כוזבת, בעודה משתמשת בה בכל אתר ואתר”, אלברט סוויסה מתוך קטלוג התערוכה “פייטה” של דוריס ארקין בגלריה באום אל פאחם

  • האבן, העלה, וקונכיית החילזון

    האבן, העלה, וקונכיית החילזון

    “אנרגיה עזה של ארוטיקה מורבידית וטורדת קורנת מהעבודות בצד אי נוחות ורושם של קיפאון מנוכר של דגימות מעבדתיות מניסוי מפוקפק שיצא אולי מכלל שליטה וננטש, ואיננו בטוחים שאנו רוצים באמת לעמוד על טיבו”. אלברט סוויסה על תערוכתו של איתן בן משה “סיפורה של Y”

  • גשר 235

    גשר 235

    ״ואולם, מעבר ל״קול״ ו״זמן הווה״, בסיס השיחה הספציפית בין פסח לקריכלי הם דברים שאמר פסח לגבי קריכלי דווקא ולא לאדם אחר. לא כסוד שהוא מפקיד בידי קריכלי לבדו אלא מתוך הייחודיות הקיימת, וראוי שתתקיים, בין משוחחים. עם אדם אחר הייתה השיחה לבטח גם אחרת״. אלברט סוויסה על תערוכתו של גבי קריכלי, ״חדר 235: אין לי מושג אם אתה מבין אותי נכון״, בבית הנסן

  • מאסטר באמנות ובחיים עצמם

    מאסטר באמנות ובחיים עצמם

    ״כשפסח האיש נכח באירוע כללי או בפרפורמנס קונקרטי או בתערוכה כלשהי, מיד ניצנצה איזושהי אוירה חגיגית של האמנות, והיצירות והפעולות מסביב קיבלו איזושהי הפניה כמעט פיזית של התענגות מאמנות, שנבעה מאישיותו״. אלברט סוויסה נפרד מפסח סלבוסקי, במלאת 30 למותו

  • ללא בושה (או: חשו מה?)

    ללא בושה (או: חשו מה?)

    “תובל אינו עוסק בחשומה ומגיע ממנה לזהות, אם בכלל, אלא הוא מחפש מלכתחילה את הזהות המזרחית מתחת לפנס החשומה, או יותר נכון תחת צל צלה החיוור ביותר של החשומה, בתרגומה לשאלת הבושה של מזרחים אל מול אשכנזים”. אלברט סויסה על התערוכה הקבוצתית “חשומה” בבית האמנים, תל-אביב

  • ההחלטה השבורה של אילן איטח

    ההחלטה השבורה של אילן איטח

    “בציור הזה אין ‘מקום’, אלא מקומות שנודדים ומתכתבים אלה עם אלה דרך הנדודים; אין ‘זמן’ אחד רציף, אלא זמנים רבים ומסוכסכים; אין ‘חלל’ אחד, אלא חללים המהגרים אלה אל תוך אלה; אין ‘טכניקות’, אלא סגנונות שמחללים ומקדשים אלה את אלה חליפות”. אלברט סוויסה על “אקסודוס”, תערוכתו של אילן איטח המוצגת בספרד

  • דרש ורמז

    דרש ורמז

    ״ארגז מניחה את העבודות לפניך ומדברת על ציור שמקורו בחוב ובתביעה, בהידרשות לתת את הדעת על הדברים ועל העולם המתגלה כפיתוי תובעני ובלתי פוסק״. אלברט סוויסה מציע דיון תמטי בנושאים העיקריים ביצירתה של ימימה ארגז

  • שני תלמידי חכמים אמנים בעירנו

    שני תלמידי חכמים אמנים בעירנו

    “מה בין הוצאת שם רע חמורה לאמן, בהיחבא ובחדרי חדרים, שיש בה זריעת הרס וחורבן, לבין ביקורת אמנות לגיטימית, גלויה ומכבדת?”. אלברט סוויסה על הציירים שמעון פינטו ושי אזולאי

  • “חוֹתָם נַחְתּוֹם”

    “חוֹתָם נַחְתּוֹם”

    ״בראשית הייתה ההיקסמות הנחרדת״. אלברט סוויסה על ציוריו של מוטה ברים בבית האמנים בירושלים.

  • תורת הפערים

    תורת הפערים

    “עפרת לא מוצא את המטבע ‘אמנות מזרחית’ בשום מקום משום שהוא מחפש אותו מתחת לפנס ההיסטורי שהוא בעצמו העמיד, הדליק והאיר”. תגובה למאמר “אין אמנות מזרחית”, מתוך ״המחסן של גדעון עפרת״.

  • המקום לא משחרר

    המקום לא משחרר

    הקדושה בירושלים היא חינגה ציבורית ספונטנית ומתענגת של הדת העכשווית. כולם בירושלים מעלים את “המקום” במעלות הקדושה בכל אתר ואתר, בכל נדל”ן ונדל”ן. לנו, כשוחרי החרות, אין סיכוי לחולל בעיר שינוי מבחוץ או מבפנים. אולי אף מוטב לנו להפך – לבנות את חומותינו בצורות היטב מפני ירושלים, בטרם תכריז עלינו מלחמה גלויה ותבלע אותנו אל קרבה.

  • רישום ערים

    רישום ערים

    שיטוט בתערוכה “מעבה העיר” בגלריה אגריפס 12, במסגרת הביאנלה הרביעית לרישום בירושלים.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?