אמנויות הבמה

  • מדיטציה על מהות של תנועה מחולית

    מדיטציה על מהות של תנועה מחולית

    “שלא כמו כוריאוגרפיה המבוססת על תהליך יצירה של כוריאוגרפית ורקדן/ית יוצר/ת,  Five Studies היא כוריאוגרפיה היברידית אשר נוצרה מסינתזה בין תנועת המחול, הצילום, העריכה והאנימציה. המדיומים השונים אינם משרתים אחד את השני אלא יוצרים שפה משותפת משלהם”. אביטל ברק על סרטה של מאי זרחי

  • לחשוב מחדש, לַחֲשֹׁב מֵחָדָשׁ: אינטימדאנס 2021

    לחשוב מחדש, לַחֲשֹׁב מֵחָדָשׁ: אינטימדאנס 2021

    “בעוד שבשנים קודמות היה לנו חשוב לארח כותבות וכותבים רחוקים ככל האפשר משדה המחול, השנה הרגשתי שנכון לכנס ולהתכנס; לבקש מיוצרות ויוצרים לכתוב ולהרהר בעקבות העבודות המתהוות של הקולגות שלהםן”. קטעים מתוך החוברת RE/THINK, שערכה ד”ר עידית סוסליק לפסטיבל אינטימדאנס 2021

  • רשמים מן המופע “אמפי” מאת עומר קריגר

    רשמים מן המופע “אמפי” מאת עומר קריגר

    ״יש ציפיה באויר וזוהי תחושה שתמשיך ללוות את הקהל גם כאשר יעלו הרקדנים על במת האבן. הציפיה היא אחת מאבני היסוד של העבודה העיקשת הזו: עיקשות על פשטות וחוקיות וסדר, ומרווחים מדודים של זמן ומרחב״. גבי אלדור על המופע ״אמפי״ של עומר קריגר

  • מאמץ הרחבת גבולות הדמיון

    מאמץ הרחבת גבולות הדמיון

    ״ההבנה כי הוא מקשיב לי ממש (וגם לאחרים, אם הם צופים בו או רק עוברים לידו בדרכם לחלל אחר) הופכת אותו למעין מראה. במובנים רבים טפרברג מציע מחווה אמפתית לקהלו, הוא פשוט מקשיב לו הקשבה נעימה ורכה. מי שייקח את המחווה עוד צעד קטן הלאה יוכל אפילו להשתמש בה כדי להקשיב לעצמו״. דנה שלו על מופע היחיד של ארי טפרברג, ״לבי כמעט עמד מלכת״

  • אקראי, זמני, חלקי: הרקדן וגופו במחול העכשווי

    אקראי, זמני, חלקי: הרקדן וגופו במחול העכשווי

    “בעשורים האחרונים ניכר שינוי מהותי ביחס לגופו של הרקדן ביצירת המחול. יש התייחסות הולכת וגוברת לסובייקטיביות שלו, לייחודיותו, למוצאו האתני ולהקשרים החברתיים-היסטוריים מהם הוא מגיע”. עדייה פורת במאמר בעקבות ביקורן של הכוריאוגרפית מטה אינגוורטסן והחוקרת בויאנה צ’וואיץ’ במרכז למחול “כלים”

  • “ברית של כניעה”

    “ברית של כניעה”

    ״גודר משרטטת מעגלים של דימויים מן האישי, המקומי והאוניברסלי, ומגלה שבאף אחד מהם לא יכולה להתקיים חד-משמעיות. לכן, ככל הנראה, היא בוחרת להתאפק מלצעוק את המסרים ולנסח מחדש שוב ושוב״. דנה שלו על ״מפגינה איפוק״, המופע החדש של יסמין גודר ותומר דמסקי

  • שלושה סיפורים של שלושה ימים, כולם ישראליים

    שלושה סיפורים של שלושה ימים, כולם ישראליים

    “קנר, בהשראת יזהר, רוכשת כבוד מיוחד ל״רגע״ ולהיותנו בו או לאי ההצלחה שלנו להיות בו. ובמובן הזה, עבודתה עם הסיפורים והתרגום שלהם לרגעים פרפורמטיביים היא כמעט מלאכה מדיטטיבית” דנה שלו על “אצל הים” של קבוצת תאטרון רות קנר

  • “תמ”ר איננה על הקירות, ואיתה גם אני”

    “תמ”ר איננה על הקירות, ואיתה גם אני”

    “כל המרכיבים של סיפור דרמטי טוב נמצאים כאן, ובמרכזם גיבורים כריזמטיים בדרך להצלחה. ובדומה לצפייה בסרט על הטיטאניק, גם כאן, אף שידוע כי מדובר בכישלון חרוץ, מעמוד לעמוד מתחזקת התקווה שאולי זה ייגמר אחרת”. דנה שלו על הספר “ימי תמ”ר – תיאטרון מחול רמלה” שכתבה גליה ליוור

  • המלצת השבוע: “אצל הים”, רות קנר

    המלצת השבוע: “אצל הים”, רות קנר

    “קנר ביקשה להתחמק מהתרפקות נוסטלגית ואף להתנגד לה, ולכן ‘החיים עצמם’ נוכחים על הבמה, בדומה למצבים שבהם מחשבות על מטלות היומיום אינן מניחות לנו ‘להיות ברגע'”. דנה שלו ממליצה על “אצל הים”, הטרילוגיה של קבוצת התיאטרון של רות קנר המבוססת על שלושה סיפורים של ס’ יזהר

  • מתה, מטה, מטא

    מתה, מטה, מטא

    “הטיפול של בורר במוות וכריכתו בחסד באמצעות המחול הפיזי עושים דבר-מה שרק מחול יכול – להנכיח את המוות בחיים ממש, בגוף הנע את החלקים הריקים”. דנה שלו על “Meta”, יצירתה החדשה של תמר בורר

  • גיבוב של הגיגים תנועתיים

    גיבוב של הגיגים תנועתיים

    “פריטס יוצרת דמויות גרוטסקיות אומללות ומעוררות רחמים, שמחלצות מהקהל המנמנם בסוזן דלל פרצי צחוק מפעם לפעם. זה סימן לכך שהיצירה הלכה לאיבוד”. דנה שלו על “ניב מצהיב 3”, יצירתה של מרלן פריטס ללהקת בת-שבע

  • בנים-בנות ביחד זה יפה

    בנים-בנות ביחד זה יפה

    “רועי אסף ולהקת בת-שבע מעוניינים ליצור בידור פשוט, או פשוט בידור, ומזה יש כאן הרבה. ואכן אפשר ליהנות מהמוזיקה הפופולרית, הגופות החטובים וחגיגת הנעורים. אבל העיניים של רקדני האנסמבל כל-כך ריקות, שזה צובט בלב. במובן זה, אי-אפשר לומר שהיצירה הזו לא מרגשת”. דנה שלו התאמצה שלא להשתעמם ב”בויז אנד גירלז”, יצירתו של רועי אסף לאנסמבל בת-שבע

  • הקשישות לטיס

    הקשישות לטיס

    “הרבה מן הכוח שיש בדימוי ‘נשים זקנות טייסות’ טמון בעובדה שהחברה הישראלית מיליטריסטית ומצ’ואיסטית, ולהיות טייס, גם לשעבר, נחשב סמל סטטוס שמשמעותו היות חלק מהאליטה. הבחירה של ליס למקם את הנשים בעמדה הזו היא לא פחות מאקט חתרני”. דנה שלו על יצירתה של גלית ליס, “Go”

  • מתחת לשפה

    מתחת לשפה

    הנה סצנה שפורחת כנראה מתחת לאף של רובנו: התיאטרון הקהילתי בשפה האנגלית בירושלים. שתי קבוצות, תיאטרון-בתזוזה ו-Starcatcher, סוחפות קהל של מאות אנגלוסקסים אוהדים. ענבל דקל-גולדברג שוחחה עם המייסדים

  • “מחול זה על החלטות, לא על יחסים”

    “מחול זה על החלטות, לא על יחסים”

    “למה בעצם מחול לא מדבר? זו אפשרות שיש לנו. הביקורת שלי היא לגבי עבודות אמנות שלא עושות בחירות אמנותיות, למשל שוכחים להשתמש ביד ימין. אז זה כמו לא להשתמש ביד ימין”. שיחה עם תמר לם ודייוויד קרן על יצירתם המשותפת הראשונה “Because We Love You”‘

  • “הניחו לי לא להיות עבד למציאות הישראלית המדכאת”

    “הניחו לי לא להיות עבד למציאות הישראלית המדכאת”

    “במציאות הישראלית יש דברים שלא אמורים לקרות בחברה תקינה. החובה של אמן ישראלי היא לבוז לכל הדברים האלה באמצעות החופש שלו. עם זאת, אני גם לא מצדד באותה התמימות שמתייחסת למוזיקה כטהורה”. אור שמש משוחח עם המלחין, הגיטריסט והמורה ראובן סרוסי

  • “אנחנו קצת ילדים שמשחקים, לא מנסים לפצח את האטום”

    “אנחנו קצת ילדים שמשחקים, לא מנסים לפצח את האטום”

    “אנחנו שותפים לחיים מתוך איזו מטרת-על שאנחנו מרגישים שיחד אנחנו יכולים להגשים אותה, וזה דומה לאהבה של זוגיות. המקום שזה תופס, השעות והעניין הם כאלה שאפשר לשכוח שיש עוד משהו, כמו מערכות יחסים עם בחורות”. יהונתן ה. משעל משוחח חברי להקת המסך-הלבן והאמן אורן פישר

  • האמת שבתוך השקשוק

    האמת שבתוך השקשוק

    “הלב הפועם של ‘ריצה’ הוא תנועה בלתי פוסקת המתרחשת מחוץ לגוף. הזמרים, השחקנים והנגנים אינם מתרוצצים רוב הזמן, ובכל זאת הכל רועד ומשקשק, בפנים הגופים ובאוויר שביניהם, שאליו נשלחים המלים והצלילים”. דנה שלו משוחחת עם רות קנר על יצירתה החדשה של קבוצת התיאטרון שלה על-פי סיפור של ס’ יזהר

  • “ואוו בובי, את יכולה להרגיש יותר הנאה אם את מרגישה יותר כאב”

    “ואוו בובי, את יכולה להרגיש יותר הנאה אם את מרגישה יותר כאב”

    “הביצוע של סמית משדר כנות וטוטאליות שהופכות את התנועות והחלל ל’שלה’ באופן ספציפי. במובן הזה סמית שייכת לדור הולך ונעלם של רקדנים בלהקת בת-שבע, שהפכה עם השנים למכונה המייצרת רובוטים של גאגא”. דנה שלו משוחחת עם בובי ג’ין סמית על יצירתה החדשה Harrowing

  • שחיקתה של פריצת הדרך

    שחיקתה של פריצת הדרך

    דנה שלו מבקשת לצאת נגד תפיסת “פריצת הדרך” כהתפתחות בעלת הערך הגבוה ביותר או בשימושה כסופרלטיב שחוק. במלים אחרות, בלי להמעיט בערכן של פריצות ושל דרכים חדשות, היא מבקשת לדבר בזכות ההרחבה של אלה הקיימות

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?