ביקורת

  • שיגעון ותבונה על חורבות דיר יאסין

    שיגעון ותבונה על חורבות דיר יאסין

    “המבקרים ממשיכים הלאה, ליצירה הבאה, אבל בשבילי זה כבר יותר מדי. אני לא חייבת להמשיך בסיור עד תומו, אני חושבת, אני לא חייבת להיענות לכללים. מה המשמעות של ההליכה המסודרת, בתוואי ברור, בתוך תערוכה שכל עניינה כאוס נפשי?”. יפעת שורץ בביקורת אישית מאוד על “אמנות בין המרחב הטיפול לציבורי”, תערוכת אמנים (מאושפזים ושאינם מאושפזים) בכפר־שאול, ירושלים

  • הלחישה של ביאנלת איסטנבול ה־17

    הלחישה של ביאנלת איסטנבול ה־17

    “הסוגיות החברתיות והפוליטיות הרלוונטיות לחברה הטורקית מובאות כחלק אינטגרלי מהתצוגה הבינלאומית, מוצנעות, ללא הפניית זרקור אליהן, ובכך משקפות את תהליך צמצום המרחב החברתי־אזרחי בטורקיה של היום”. שלי ליבוביץ קלאורה על הביאנלה ה־17 של איסטנבול

  • הקשר הסמוי בין הביתנים הלאומיים של גרמניה וישראל בביאנלה ה־59 של ונציה

    הקשר הסמוי בין הביתנים הלאומיים של גרמניה וישראל בביאנלה ה־59 של ונציה

    “כפי שפעולתה של אייכהורן מבצעת תיקון, או לפחות התערבות, במהלך ההיסטורי של הביתן הגרמני, כך פעולתה של אזולאי מבצעת התערבות במהלך ההיסטורי של המוצגים המתועדים בעבודתה, והיא עורכת בהם ומציעה דרכם טרנספורמציה”. אורן קפלן על הביתנים הישראלי והגרמני בביאנלה ה־59 של ונציה

  • ״אקט של היפוך רבייתי״

    ״אקט של היפוך רבייתי״

    “לא פעם דובר על האופן הפרדוקסלי שבו התקדמות הטכנולוגיה בתחום התקשורת למעשה מסבכת את היכולת האנושית לתקשר. היום, נראה שהאפשרויות שמציע העולם הדיגיטלי מסרבלות גם את הרצון לדבר עם, או לזכור את, המתים”. קרן גולדברג על “אבא שלי בענן” של רות פתיר במרכז לאמנות עכשווית

  • לזמן את מבשריי

    לזמן את מבשריי

    “מעת שבן ארי הכריזה על מבשריה, ובכך למעשה יצרה אותם, אי-אפשר שלא לזהות אותה באמצעותם”. אורלי שבי על תערוכתה של הילה בן ארי “קול הקורא אל עצמו” בבית טיכו

  • לצלול לתהום ולהתעורר

    לצלול לתהום ולהתעורר

    “מול ציורה של אילן הצופה מתקשה שלא לקשור בין ידיעתו את כוח המשיכה ובין האובייקטים הפזורים בין גלי הטורקיז, ומתעוררת בו ההכרה כי ייתכן שאינם משייטים בין גלי הים אלא שוקעים בו. וכך, לתוך אותה תחושה סטטית נינוחה של הציור המופשט, נכנסת באופן לא רצוני תנועה איטית, מלמעלה למטה, תנועה של שקיעה”. שוע בן ארי על התערוכה “בגללי הים סוער”

  • האדם הקדמון ממעוֹנה: רשמים מביקור בהצבה של תכלת רם

    האדם הקדמון ממעוֹנה: רשמים מביקור בהצבה של תכלת רם

    “דומה שהשאלות המדיומליות של הפיסול והמיצב – כמה מקום “צריך” פסל? מה הם המרחקים ויחסי הגובה והקומפוזיציה בין פסל לפסל? – הועתקו כאן לשפה האדריכלית, ונותרת התהייה: מה הייתה החברה מרוויחה אילו אמנים היו עסוקים גם בבניית המרחב הממשי”. תומר דקל על “מעונות” של תכלת רם

  • התנגשות הגברויות

    התנגשות הגברויות

    “למודוס ההומו־אירוטי באמנות הישראלית ולמודלים אמנותיים של גבריות הומואית יש נציגים רבים מאוד, אולם דומה כי ייחודה של התערוכה הוא בעימות החזותי הישיר שהיא מחוללת, במיקום האינטימי שבו היא מצויה, ובדיאלוג הישיר שהיא מנסחת מול היצירות המקוריות של שמי”. קציעה עלון על תערוכתו של יואב וינפלד “הנחות עורף” 

  • ברכות וקללות; ברכות

    ברכות וקללות; ברכות

    “על פני השטח, ופני השטח הם קריטיים בציורים האלו, שתי דרכי האמונה, המשורטטות בתערוכה כנגדיות, כוזבות. קודם כל, הציורים עצמם, למרות שממבט רחוק נראים ״אמיתיים״, הם למעשה ציורים שקרניים”. קרן גולדברג על “ברכות וקללות” של אלי פטל בגלריה דביר

  • עולמות אחרים? מחשבות על התערוכות “מעבר לאי־שם” ו”אמנות מכשפת”

    עולמות אחרים? מחשבות על התערוכות “מעבר לאי־שם” ו”אמנות מכשפת”

    “התבוננות בעבודות המוצגות מגלה כיצד המיצבים והאובייקטים בשתי התערוכות מצמצמים פער של אלפי שנים, מקרבים בין מחוזות גיאוגרפיים מרוחקים ומטשטשים הבדל בין התייחסות לתיאוריה כנקודת מוצא לבין התייחסות לפרקטיקה כבסיס ליצירה”. נעה מורדוך־סימונסון על התערוכות “מעבר לאי־שם” ו”אמנות מכשפת”

  • אקלקטיות חומרית

    אקלקטיות חומרית

    “אני מציע לקרוא את החזית הזאת כקריאת כיוון לשאר התערוכה, כמו פונה לקהל המוזיאון ואומרת צאו קצת מהחילוניות המודרנית שלכם ובואו ניכנס יחד, דרך הדלת המקושתת, אל תוך עולם לקטני, יהודי מאוד, כאוטי כמעט, צופן סודות”. דוד (דוכי) כהן על “שעון, שמש” של מעיין אליקים

  • השיטה פרחה, והשוחט שחט

    השיטה פרחה, והשוחט שחט

    “ואם כך, רבינא לא מציע דרך אחרת להתבונן באמנות, תמיד וכל הזמן. הוא לא מבכר את עץ החיים על פני עץ הדעת. לא, הפרשנות שלו לחטא עץ הדעת קשורה לענייני כרונולוגיה: הבעיה אינה באכילה מן הדעת האפורה אלא בהקדמתה לחיים”. ידידיה גזבר על התערוכה “אפורה כל שיטה”

  • הקאנון הישראלי בין ערעור לציטוט

    הקאנון הישראלי בין ערעור לציטוט

    “ערעור על הקאנון משמעו להחיות, לא להנציח. נראה שבמקום לפתוח, לגוון, לערער ולהרהר על תולדות האמנות הישראלית, נשבה מזרחי בפיתוי המר של ההנצחה והאבל, המקבעים וחונטים… למעשה, מזרחי נפל במלכודת הקאנון הלאומי הישראלי ביותר: קידוש המוות על חשבון החיים והיצירה”. קרן גולדברג על התערוכה “קינת הקאנון” במשכן לאמנות עין חרוד

  • אמנות הייצור

    אמנות הייצור

    “הפרעה היא התחושה המהדהדת בחלל, אם בעודף ובהגזמה ואם בהעדר ואיון. בכל אחת מהעבודות המוצגות בחלל יש סוג אחר של הפרעה, חוסר ציות לנורמות מסוימות, סירוב לעבודה, ניתוץ הסטנדרטים המקובלים, העדר נקודת פוקוס וכדומה”. דידי כליפה על התערוכה “על הקצה”

  • סרט למקק ולמקהלה: על סרטו של רועי רוזן “קפקא לקטנים”

    סרט למקק ולמקהלה: על סרטו של רועי רוזן “קפקא לקטנים”

    “רועי רוזן לקח על עצמו תפקיד קשה במיוחד. הוא ניצב מול עשרות שנות הרגל וקבלה, מול אינספור מפרשים ומלומדים, הוא מתעמת באומץ עם ההצלחה המסרסת של קפקא, עם אבסורד הפופולריות שלו. באמצעים פופולריים הוא משמיד את הדיסקט, ומאפשר לקפקאיות חיים חדשים רוויי אבסורדים טריים”. יאיר גרבוז על סרטו של רועי רוזן “קפקא לקטנים”

  • סולמות ונחשים

    סולמות ונחשים

    “שלושה שחקנים גברים הציב האוצר אבי לובין על לוח המשחק: משה מירסקי, המבוגר שבחבורה, יוני גולד, האמצעי ביניהם, וגיא ניסנהויז, הצעיר בין השלושה. שלושה שחקנים שמוכנים לשחק אותה במגרש של הילדים: מירסקי מספק את הסולמות, גולד את המשבצות וניסנהויז את ראשי הכלבים”. טלי תמיר על התערוכה “סולמות ונחשים” בגלריית המדרשה

  • שמעון פינטו – בעל החזיונות

    שמעון פינטו – בעל החזיונות

    “אם מתקיים חיבור כלשהו בין פינטו לגוטמן הרי זה באהבתם לסיפורים ולמספרי סיפורים. פינטו לא מאייר סיפורים והוא אינו צייר דידקטי, אך הוא ספוג במשלים, חזיונות ועלילות מופלאות, שמשלבות יחד את דמיונו החזותי המפותח עם מדרשים וטקסטים פרשניים”, טלי תמיר על “ציפור דעה” של שמעון פינטו במוזיאון נחום גוטמן

  • לפעמים סצנה אמנותית מתחילה במסדרון אחד חשוך

    לפעמים סצנה אמנותית מתחילה במסדרון אחד חשוך

    מולדובה היא כרגע מדינת המסדרון של הפליטים האוקראינים הנמלטים מהמלחמה בארצם. התערוכה “מסדרון” (Corridor), המודבקת על קירותיו החשוכים של מסדרון בחלל אלטרנטיבי בבירה קישינב, היא תגובה יצירתית ונועזת של קבוצת אמנים מהמרחב הפוסט-סובייטי (ששניים מהם יופיעו גם בכנס האמנות הקרוב*) למלחמה באוקראינה. הצצה ראשונה לסצנת האמנות העכשווית החלוצית של מולדובה

  • מפלצות מצויות

    מפלצות מצויות

    “המפלצות מפחידות אותנו ומקסימות אותנו, מפתות אותנו ודוחות אותנו. אם לפי פרויד האגו אינו השליט היחיד בביתו, האם ייתכן שהמפלצות שמושכות אותנו הן יצורים שהאגו שלהם נכנע מתוך פחד או עונג בפני התשוקה הסוערת שמשתלטת עליהם?”. דניאל מילמן על “אוסף רטוב” של קרן גלר בגלריה RAW ART

  • הרהור אחד על סדקים, סאונד, הרי געש ואמנות

    הרהור אחד על סדקים, סאונד, הרי געש ואמנות

    “אד של אינטימיות רכה עולה מן התערוכה העדינה, שנבעה מתוך מסע אישי שעברה ויזל עם הולדת בנה הבכור ריף, וניסיונה למצוא “חריצי זמן” לעצמה, מה שהיא מכנה ‘אתנחתא מינורית'”. קציעה עלון על התערוכה הקבוצתית בגלריה נולובז

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?