התנגשות הגברויות

ראשית גילוי נאות: יואב וינפלד הוא מעצב ההוצאה שבבעלותי, הוצאת גמא, וראיתי את כל תערוכותיו; בלובי, במוזיאון תל אביב, בביתה של האוצרת מיטל אבירם. הפעם מציג וינפלד באטליה שמי, באוצרותה של סמדר שינדלר. תערוכה זו צומחת במובנים מסוימים מתוך התערוכה שהוצגה אצל מיטל אבירם, שעסקה אף היא במופעים מיניים והומוסקסואליים.

וינפלד מציג הפעם “עימות ויזואלי חזיתי” עם דגם הגבריות הישנה, שזרמים מתוכה מכונים היום לא פעם “גבריות רעילה”, שמציגה בפנינו יצירתו של שמי. כך הופך שמי לפסל המייצג לא רק את דורו אלא אף את הדור שקדם לו – דנצינגר – ואת הדור שאחריו – תומרקין. מול פסלי הברזל והשיש מוצגות עבודות עדינות מאוד, עשויות נייר מרוסס צבע, משקל נגד לחומריות המאסיבית של שמי. אלו עבודות מיניות מאוד, ורודות מאוד, אווירה שיש בה מן “האכזריות המתוקה” נוסח “ג’וליאן הוורוד” של יונה וולך, פרושה על החלל. למודוס ההומו־אירוטי באמנות הישראלית ולמודלים אמנותיים של גבריות הומואית יש נציגים רבים מאוד, אולם דומה כי ייחודה של התערוכה הוא בעימות החזותי הישיר שהיא מחוללת, במיקום האינטימי שבו היא מצויה, ובדיאלוג הישיר שהיא מנסחת מול היצירות המקוריות של שמי.

תמונה 2: מראה הצבה מתוך “הנחות עורף”, יואב וינפלד באטליה שמי, כברי, 2022, צילום: דניאל חנוך

כבר בכניסה לסטודיו מוצגת עבודה שהיסטוריה פרובוקטיבית מאחוריה: היצירה “אדם בערבה” (תמונה 1). שמי יצר עבודה זו ב־1952, כשעבד תחת שרביטו של דנצינגר, והוא הואשם בגניבה אמנותית: היצירה דומה באופן חשוד ל”נמרוד” של דנצינגר, שפוסל ב־1939 והוצג לראשונה ב־1944.

שמי הזועם נטש את הפסל, שבהמשך נאסף על ידי אנשים שונים, וקרבות משפטיים התנהלו בניסיון להחזירו. ייתכן כי תקרית זו הייתה גם היא בין הטריגרים שהובילו את שמי לזנוח את הפיסול הפיגורטיבי, האידיאולוגי, הפולחני, באבן גיר, ולעבור ל”פיסול טהור”, מופשט, של מה שכונה “הברזל הקרוע”.¹

צילום 3: מראה הצבה מתוך “הנחות עורף”, יואב וינפלד באטליה שמי, כברי, 2022, צילום: טל ניסים

בחלל התערוכה מוצגת יצירה נוספת של הפסל, הפעם בשחור. כך חולשים הגבר הגדול ובן לווייתו הנץ על החלל כולו. מבט הנץ הזועם של שמי (פלוס דנצינגר) כמו מביט בתערוכה המתחוללת סביב, ואילו הגבר המפוסל עצמו מסב פניו ממנו (תמונה 2).

תמונה 4: מראה הצבה מתוך “הנחות עורף”, יואב וינפלד באטליה שמי, כברי, 2022, צילום: דניאל חנוך

כך מציב וינפלד כבר בכניסה שאלות של חיקוי, מקור, העתקה ושכפול, שאלות אינהרנטיות לעולם ההומוסקסואלי. המיניות הבוטה מופיעה בהמשך: נזילה צבעית נמשכת ויורדת מזוג מכנסיים תלויים (תמונה 3), דמות שעונה על כיסא בתנוחה המזכירה אוננות ואורגזמה (ראו שם התערוכה, “הנחות עורף”). חלקה התחתון של הדמות, אזור החלציים, שהוא מוקד התמונה, כמו נעלם ומופיע מחדש דווקא בפסלו של שמי (תמונה 4). ואכן, התערוכה מציבה מודל לא רק לגבריות מתעמתת, אלא גם של “גבריות ממשיכה”, של גנאלוגיה משתרשרת. כך למשל, בולטות שתי התערבויות אמנותיות במתחם האטליה ממש, בחפציו של שמי המסודרים במדפים. בתמונה 5 העבודה הוורודה מבליטה את עצמה, כמעין דגל ורוד המונף למול עיניו של האב הגדול, אולם בתמונה 6 העבודה משתלבת באופן חלק ברפרטואר הגברי של החפצים, וכמו מאמצת חלק מן המנעד הצורני: פסים שחורים, גריד קומפוזיציוני.

תמונה 5: מראה הצבה מתוך “הנחות עורף”, יואב וינפלד באטליה שמי, כברי, 2022, צילום: דניאל חנוך

ההעמדה של הפסל “דמות” של שמי בחלל הסטודיו מציבה אותו לפתע בהקשר אחר לחלוטין, כמו ההעמדה של “אדם בערבה”. הדמות הופכת לתוקפנית, שוליה החדים מאיימים, וציורו של וינפלד המוצמד לעבודה מוסיף לאווירה זו. בחלל הסטודיו נעה, הלוך ושוב, עבודה פיסולית קטנה על גלגלים שעליה ציור דיוקן מטושטש, בגופיה. הפסל הנע כמו משבש את הניעות של האדם במרחב, יוצר הפרעה מכוונת, ומרפרר במובהק להגדרה של ההומוסקסואליות כ”הפרעה” או “שיבוש” בסדר ההטרונורמטיבי הקיים. אנו פוחדים להידרס על ידי היצירה, אולם העדינות שלה, כמו העדינות של היצירות כולן, מרמזות על וקטור הפוך: הן פוחדות להידרס על ידינו. וינפלד מצליח לייצר חלל מרתק, חושני, סקסי ובוטה, המתייחס במקביל הן לעבר והן להווה.

תמונה 6: מראה הצבה מתוך “הנחות עורף”, יואב וינפלד באטליה שמי, כברי, 2022, צילום: דניאל חנוך

הנחות עורף/ יואב וינפלד
אטליה שמי, קיבוץ כברי
אוצרת: סמדר שינדלר
נעילה: 22.10.22

בשבת 24.09 ייערך בתערוכה אירוע השקה לספר “ומה אחרי פארסה”, אסופת מאמרים חדשה של האל פוסטר, בהשתתפות המתרגמת ומו”לית הוצאת פיתום אסתר דותן, האוצרת עדי דהן (מוזיאון תל אביב), סמדר שינדלר אוצרת התערוכה ויואב וינפלד.