לפעמים סצנה אמנותית מתחילה במסדרון אחד חשוך

הסתובבות של שבועיים בקישינב בירת מולדובה מותירה אצל דמויות עירוניות כמונו רושם מתעתע. מצד אחד – בירה אירופית שנראית כמו בירות אירופיות רבות אחרות, עם שדרות רחבות ופארקים ובניינים יפים עם חזות ניאו-קלאסית, תרבות מקומית וגלובלית בערבוב מוכר והמון המון בנקים. ובתוך זה – אחרי זמן שהות מורגש גם שחסרים השוליים. המיינסטרים לסוגיו קיים, אבל איפה האתגור של הקונצנזוס? איפה הסצנה האמנותית העכשווית? בכל זאת אנחנו בבירה של מדינה אירופאית. יש מעט גרפיטי ברחובות ומדי פעם רואים בפארק מישהי עם שיער ורוד. אז איפה האלטרנטיבה מתחבאת כאן? 

בל נשכח שמולדובה מתחרה ברצינות על תואר המדינה הענייה באירופה, ושהיא כרגע מדינת המסדרון עבור מרבית הפליטים הנמלטים מהמלחמה באוקראינה – רבים מהפליטים מגיעים קודם כל אליה, וממנה מתפזרים לרומניה, גרמניה, פולין ומדינות אחרות. ע״פ הנתונים הרשמיים של סוכנויות האו”ם, 80 אלף מנמלטי המלחמה מתגוררים כיום במולדובה, ואם קודם אפשר היה לדמיין שאין למולדובה על מה למחות או לקונן, הרי שמצב הלוחמה המתמיד שלידה מציב עבור החברה שלה אתגרים. האם הם כבר מקבלים ביטוי בעשייה אמנותית? בתחילת המלחמה היתה פעולה של חבורת אמני גרפיטי שצבעו בצבעי דגל אוקראינה את בניין מלון “נשיונל” הנטוש במרכז העיר, וכתבו למעלה “לא למלחמה”. ומה מאז?

השיחה עם טטיאנה פיודורובה (Tatiana Fiodorova), אמנית מולדבית המתגוררת בקישינב שאמה ילידת אוקראינה, מציירת תמונה מורכבת למדי מבחינת תשתיות של סצנה אמנותית עכשווית חיה ובועטת במולדובה. יש במולדובה, ובעיקר בקישינב, לא מעט תיאטראות ומוזיאונים, אבל כולם קלאסיים מאוד באופן הפעולה וברפרטואר שלהם. במוזיאון האמנות בבירה המוצגים המאוחרים ביותר הם מודרניסטיים, והאמן המפורסם ביותר הוא הפסל יליד רומניה קונסטנטין ברנקוזי. גם באקדמיה לאמנות עדיין מלמדים רק פיסול וציור בשיטות הסובייטיות הישנות. ישנו גוף המכונה “המרכז לאמנות עכשווית” (Ksak), אבל אין לו מרחב תצוגה, רק משרד עם ארכיון שממנו מנסה קבוצת אנשים לפעול למען יצירה והצגה של אמנות עכשווית, כמעט ללא אמצעים. משרד התרבות בקושי תומך, לגופים עסקיים כאן יש פחות עניין בתרומה לאמנות, ותמיכה מגופים זרים וקרנות מערביות ניתנת במשורה ולא באופן עקבי.לצד Ksak פועלים עוד כמה אירגונים (Oberliht, Teatru Spalatorie, Art Platforma) שעושים פרויקטים בצורה לא קבועה, אבל המצב הקשה ביותר הוא של האמנים. אין מענקים לתמיכה בעבודתם, אין שוק או אספנים, ולעתים קרובות הם צריכים להציג יותר בחו”ל מאשר במולדובה עצמה. אז פעם יש כסף לפרויקט ואז שנה אין, ושוב יש הבהוב של עשייה ושוב הוא כבה. לא מחוסר כשרון או רצון או רלוונטיות, אלא כי סצנה אמנותית בכל מקום צריכה תנאי מינימום כלשהם כדי לשרוד. 

ב-24 בפברואר, כשהחלה המתקפה הרוסית על אוקראינה, טטיאנה פיודורובה, אמנית, אוצרת ומורה לאמנות בבית ספר (כי רק מאמנות אי אפשר להתקיים – וגם כי היא אוהבת ללמד), החליטה שהיא רוצה להיות מעורבת. היא עשתה את זה בשני אפיקי הפעילות שלה – במסגרת העשיה החינוכית היא פתחה קול קורא ויצרה (יחד עם מורות לאמנות נוספות מבית הספר בו היא מלמדת), מסגרת עבור ילדים אוקראינים שמוזמנים לבוא וללמוד אמנות באופן קבוע. יחד איתם יצרה פרויקט של בניית עיר מקרטון – עיר שאיפשרה להם לעסוק בבנייה בתוך מציאות של זכרונות מבתים נחרבים. ובתוך הסיפור האוצרותי – החלה לפנות לאמנים מהמרחב הפוסט-סובייטי, להזמין אותם להגיב למלחמה באוקראינה ולשלוח אליה עבודות.

בתקופה קצרה יחסית הצליח פיודורבה לאסוף יצירות של אמנים מאזרבייג’אן, פולין, אוקראינה, גיאורגיה, בלארוס, רוסיה, ארמניה ומדינות נוספות. חלקם אמנים שעדיין חיים במדינותיהם, חלקם כאלה שכבר היגרו מזמן ופועלים כעת במערב אירופה. 13 אמנים שלחו לה עבודות – ואז נשארה השאלה הפעוטה באיזה מרחב ובאיזה אופן תוכל להציג אותם.

לפיודורבה היה רק תקציב קטן מאוד להדפסות (ממשרד התרבות), ובלי אוצר חיצוני או גלריסט תומך, היא מצאה פתרון. במסגרת פסטיבל חללים אלטרנטיבים שהתקיים בעיר בתחילת חודש יוני ביוזמת קואליציה של ארגוני תרבות עצמאיים, היא אצרה תערוכת מסדרון – או כמו שהיא קוראת לה, תערוכת טרנזיט (מעבר). מסדרון כי מולדובה היא מסדרון, וכי מדובר במצב זמני ולא קבוע, וכי אין כסף לתצוגה עם נוכחות קבועה. כל דימוי הודפס על נייר כרום עבה בגודל מקורי, והודבק בעזרת דבק Blue Tack על קירות מסדרון ה-Muzeul Zemstvei, מעין מרכז קהילתי שהיה שייך לעיריית קישינב, שימש במשך תקופה כמשרדים של חברת החשמל המקומית, ואז ננטש משימושיו והפך לגרסה המקומית הכי קרובה לסקווטים של מדינות אחרות באירופה. אמנים נכנסו והתחילו להשתמש בו, ובאיזשהו שלב הוסדרה הימצאותם שם והם התחילו לשלם שכר דירה קטן למוזיאון האנתרופולוגי, הבעלים הנוכחיים של החלל. לפני שבועיים היתה שם גם פתיחה חגיגית של ה-Queer Cafe הראשון בקישינב, שיפעל רק בסופי שבוע ומבטיח מסיבות ואירועים של פאן.

הפתיחה החגיגית של התערוכה “מסדרון” היתה ב-4 ביוני, במסגרת פסטיבל מרחבי אמנות אלטרנטיביים. התערוכה נועדה, לדברי פיודורבה, להוות “מסדרון הומניטרי סימבולי עבור אמנים מהמרחב הפוסט-סובייטי, כדי לתמוך זה בזה ולחשוב ביחד על העתיד”. היא הוסיפה כי התערוכה מתמקדת באתגרים החדשים בתוך המציאות הגיאו-פוליטית המשתנה של המרחב הפוסט סובייטי. 

כשבאנו לראות אותה, ב-20 ביולי, נכנסנו לחלל חשוך. טטיאנה ניסתה נואשות להבין איפה, לעזאזל, מדליקים פה את האור, אבל החשמלאי שהיה שם אמר מפורשות שהוא בכלל חשמלאי של משהו אחר, ולא קשור לזה. גם שני הבחורים הצעירים שנכנסו עם אופניים ורכבו לסדנת תיקוני האופניים בסוף המסדרון, לא ידעו להגיד איפה האור במסדרון. אז לאורו של פנס בסלולרי היה משהו עוד יותר נוגע בקול הנרגש של טטיאנה שהסבירה על כל אחת מהעבודות.

נציין מספר עבודות שנעשו כתגובה למלחמה ואחרות שנוצרו לפני, אבל קיבלו משמעות חדשה בעקבות האירועים. הנה, למשל, העבודה של יורי אלברט, אמן רוסי קונספטואלי ותיק וחשוב שגר כעשרים שנה בגרמניה, שפשוט כתוב בה ״אנחנו מרגישים רע״, מצביעה על מצב הרוח של רוב אמני התערוכה. אלברט יצר את העבודה כתגובה ליצירה המפורסמת של קומר ומלמיד “אתה מרגיש טוב!”. לעומת זאת, ניקיטה קדן, אמן אוקראיני מקייב, שלח את הביטוי שלו לסיסמאות הרגילות נגד המלחמה, כתובות על גיליון אחד פעמים רבות. ״האמן דן פרז’ובסקי ביקש ממני לכתוב Stop War בדרכי שלי כדי שהכתובת או הציור הזה יודפסו בדפוס משי בבוקרשט וימכרו כדי לעזור לפליטים אוקראינים. מתוך כתיבה חוזרת ונשנית של מילים אלו נוצרו גם סיסמאות-מנטרות נוספות, שבהן, נניח, “פוליטיקת המילים” (השונה מ”מדיניות הנשק”) הופכת למעין פעילות מאגית״. 

שתיים מהעבודות בתערוכה, שזכו למיקום מרכזי, הן של קבוצת האמנים הגיאורגים “Bouillon”. עוד ב-2015 יצרה הקבוצה בסנט-פטרסבורג מיצג שיתופי בשם “דייסת קלצ’ניקוב” – טייק-אוף שלהם על האגדה העממית על האיש שבישל דייסת/מרק גרזן, והתייחסות לביטוי “לבשל דייסה” במובן של להתחיל דבר רע שלא תדע איך לצאת ממנו. אז, ב-2015, הם בישלו דייסה והאכילו בה 300 איש. תיעוד הפעולה שלהם מאז במסדרון הקישינבי החשוך ביולי 2022, מקבל בהקשר הנוכחי משמעויות אקטואליות שמחדדות את המסר.

פעולה אחרת של הקבוצה שהתיעוד שלה מופיע במסדרון, גם היא מ-2015, היא סקר השתתפותי שערכו במסגרת פסטיבל אלאניקה שהתקיים בעיר ולדיקווקז שבצפון אוסטיה. במסגרת הסקר שאלו 300 איש שתי שאלות סתומות לכאורה: מה משמעות המילה “וולדיקווקז” ו”מיהו ולידימיר”? המשמעות העמוקה של העבודה מזדקרת לעין בקלות לדוברי רוסית ולמי שגדל במרחב פוסט-סובייטי, ומצריכה הסבר עבור היתר: המילה “וולדיקווקז” אוצרת בתוכה משחק מילים שמשמעותו “מושל הקווקז”, או “וולדי(מיר) הוא הקווקז”. אז, ב-2015, חולק למשיבי הסקר (שרבים נמנעו מלענות או ענו בהתחכמות), סרטיפיקט שמצהיר שמי שנושא אותו הוא הבעלים האמיתי של הקווקז. במסדרון החשוך ב-2022 לשאלה “מיהו ולדימיר” יש תשובה פשוטה אחת.  

 

ז’אנה קדירובה היא אחת האמנויות האוקראיניות המצליחות ביותר בפרספקטיבה בינלאומית. היא השתתפה בביתן האוקראיני של הביאנלה ה-55 ו-56 בוונציה, כמו גם בפרויקט האוצרותי “מי יתן ותחיו בזמנים מעניינים” בביאנלה ה-58 בוונציה. את סדרת העבודות “אזעקה” החלה לצייר באביב 2022 בכפר ברזובו, באזור הטרנסקרפטים, שבו היא חיה כפליטה פנימית לאחר שעזבה את קייב. למרות הריחוק מהלחימה, צליל הצפירות הוא אירוע קבוע באזור זה, ולפעמים מופעל מספר פעמים ביום. קדירובה שרטטה את מה שמקיף אותה, והוסיפה את הטקסט של הודעות האזעקה והחירום. גם בהמשך מסעותיה באירופה היא החליטה להמשיך את הסדרה עם סצנות מהערים השלוות, ולתרגם את הטקסט לשפת המדינות בהן היתה שהתה. ״למרבה הצער, מלחמה קרובה ואמיתית יותר ממה שאנשים החיים בעולם שליו יכולים לדמיין״, היא כותבת בטקסט בתערוכה. 

האוירה בכלא ״החסידה השחורה״ (לא השם הרשמי) בעיר ז’ודינה, בלארוס, רחוקה מאוד מנופי הכפר שציירה קדירובה. ולדימיר גרמוביץ’,  אמן  בלרוסי שחי ופועל היום בעיר גדנסק בפולין, היה כלוא שם 10 מתוך 15 ימי המעצר שלו בתחילת 2021, לאחר שהשתתף בהפגנות נגד המשטר בבלארוס. שלושה ימים לפני ששוחרר, הוא קיבל חזרה עפרונות ונייר שהוחרמו ממנו כשנעצר. בתא שלו היה שולחן “מעונות”, שהיה מכוסה בסיסמאות שונות של האסירים. הוא רצה לתעד את הסיסמאות ולנסות להדפיס אותם, אבל קיבל במקום “תמונות” אחרות של חיי הכלא מתוך השולחן שסביבו יושבים האסירים. 

טטיאנה פיודורובה התחילה את סדרת עבודותיה בצבעי מים בסתיו 2021. סדרה זו הייתה מין ניסיון לאסוף ולאחסן חומר חזותי הקשור למרחב הפוסט-סובייטי, כמו חלקים ששרדו מהאצטדיון בדובוסרי עם פסל ערוף ראש של סייף, וגרם מדרגות שנמצא באזור הכפרי עם שטיח בטון צבוע בצבעי דגל ה-MSSR (הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדבית). ״עם פרוץ המלחמה באוקראינה, היה קשה להמשיך לצייר בכלל, לעשות משהו. כל המשמעות אבדה בכל דבר״, היא מספרת. אבל כשבתחילת מרץ נעלם במולדובה לזמן מה מהמדפים המלח השולחני, שיובא בעיקר מאוקראינה (היצרן הגדול ביותר של מלח סלעים, מפעל ארטמסול, בעיר סולדר שבאזור דונייצק, הפסיק לעבוד בגלל ששם מתנהלים קרבות קשים), העיצוב הסובייטי של אריזות המלח הפך לנקודת המוצא לעבודה עם החפץ הזה. ״הכאב שהיה בי מתחילת המלחמה באוקראינה הופיע בעבודה״. רק המילים השתנו:  כוח – מלח – כאב   ​​СIЛЬ – СОЛЬ – БОЛЬ.

העבודות בתערוכה שמתייחסות למלחמה, לפליטות, לייאוש מהעתיד ולהווה שחור, יכולות היו ליצור את הרושם ש״מסדרון״ היא תערוכה קשה ומדכאת. בפועל החוויה היא הפוכה – קיבוץ העבודות והאמנים, כולם עם עבר סובייטי משותף, בהובלת פיודורובה, יוצר ללא תקציב וללא גלריה, במסדרון של בניין נטוש שהחשמל בו לא עובד, את אחת התערוכות הטובות שראיתי (רונן) לאחרונה – תערוכה פוליטית רגישה, פיוטית, פרואקטיבית ואופטימית, לא רק בגלל התכנים כמו בגלל הסולידריות בין האמנים וצורת הפעולה של ההתארגנות שלהם. 

פיודורובה מתכוונת להרחיב את התערוכה. היא רואה בזה פרויקט מתמשך שבמסגרתו עוד עבודות של אמנים רבים שיגיבו, ישתפו וידברו על המלחמה, יודפסו וייתלו על קירות המסדרון. היא גם מקווה שהתערוכה תגיע ו”תדביק” מסדרונות אחרים במרחב הפוסט-סובייטי – ומחוצה לו. 

ולסיום – העבודה האופטימית ביותר במסדרון היא זו של מרינה נפרושקינה, אמנית ואקטיביסטית מבלרוס שגרה עכשיו בברלין. ב”מסדרון” מוצגים הטקסט ותמונות סטילס מתוך עבודת הווידאו “עתיד לכולם”, 2020.

הנה הטקסט המלא – ברוסית ואחרי כן באנגלית:

Успеть в будущее

Будущее будет
Безграничное
Светлое
Радостное
Успешное
Прогрессивное
Творческое 

Для всех
Наступит скоро

Многопартийное
Беспартийное

Открытое
Внимательное
и заботливое
Для всеx возрастов
Много благ
Всегда
 современное
Будущее
За нами
За тобой
За мной
За женщинами
За женщинами
Без работы
Без принуждения
Без болезней
Без долгов
С любовью
Будущее
За голодными
Бедными

Безымянными
Мы
Будет
Интересно
Насыщенно
Свободно
Тепло
Любовно
Неожиданно
Красочно
Познавательно
Удивительно
Многообразно
Исключительно
Женское
Мирное
Мы увидим мир
Мир увидит нас
Мы вспомним про все
Будем все знать
Без боли смерти и унижений
бес пола
Без
Без нужды

Будущее
Превзойдёт все наши ожидания
На всех языках
Ударное
Прекрасное
В будущем мы будем принадлежать себе
творить для всеобщего
будущего
В движении
В понимании
В справедливости
В будущем все будет
доступно
Вечно
Будущее для всех!

​​

Future for everyone 2020

Succeed in the future

The future will be
Boundless
Luminous
Joyful
successful
progressive
Creative

For all
Coming soon

Multiparty
nonpartisan

open
Attentive and caring
For all ages
Many blessings
Is always contemporary

Future
Behind us
Behind you
Behind me
Behind the women
Behind the women
out of work
Without coercion
To be free from the sickness
Debt free
With love

Future
For the hungry
poor
The nameless
We
Will be
Interesting
Saturated
Librated
Warm
With love

Suddenly
colorful
Informative
Marvelous
Diversely
Exclusively
Female
Peaceful
We will see the world
The world will see us
We will remember everything
We will know everything
Without the pain of death and humiliation
The fury of the half
Without
Out of need

Future

Will exceed all our expectations
In all languages
Punchy
Beautiful

The future we belong to ourselves
work for all the masses
of the future
On the move
In understanding
In justice
Everything will be in the future
available
Forever and ever
The future is for all!

***

The exhibition “Corridor” was opened on June 4-5 at the Zemstvo Museum of Chisinau within the framework of the festival Alternative Cultural Spaces in Chisinau.

Participants: Babi Badalov (Azerbaijan-France), Bouillon  Group (Georgia),  Elena Vorobyeva (Kazakhstan), Fiodorova Tatiana (Moldova), Marina Naprushkina ( Belarus-Germany), Nikita Kadan (Ukraine), Teodor Ajder (Moldova-Poland) , Uladzimir Hramovich (Belarus-Poland),  Vahram Aghasyan (Armenia), Victor Ciobanu (Moldova), Vyacheslav Akhunov (Uzbekistan), Yuri Albert (Russia-Germany),  Zhanna Kadyrova (Ukraine).

* ניקיטה קדן ומרינה נפרושקינה ישתתפו בכנס ירושלים לאמנות שיתקיים בבית הנסן
ב15-16.9.2022 ושם תוכלו לשמוע יותר על העבודה האמנותית שלהם והפעילות שלהם בהקשר למלחמה באוקראינה.

** לכתבה נוספו מספר תיקונים ב25.7.2022 לבקשת טטיאנה פיודורובה. כמו כן היא מבקשת להוסיף כי ״אנשים רבים, כולל אמנים, מאמינים שיש מלחמה בין רוסים לאוקראינים, ככה זה מוצג לנו על ידי התקשורת. וזה כמובן רק זורע את השנאה. לדעתי יש באוקראינה מלחמה אימפריאליסטית קולוניאלית על משאבים, כפי שהייתה לפני 100 שנה. זו מלחמה כלכלית שאין לה שום קשר לאנשים הפשוטים. גם העם האוקראיני וגם העם הרוסי סובלים״.