כתבות מאת קרן גולדברג

  • להקשיב לציור

    להקשיב לציור

    “כל ציור בתערוכה זו מייצר סוג שונה לחלוטין של חלל, מרחב אם תרצו, וזאת מתוקף היחסים בין הדימויים, בין הכתמים, בין הדפוסים. ואולי זהו המפתח לכתיבה על הציורים. לא המוטיבים המובהקים, לא הסגנון המזוהה, לא משיכות המכחול האינטנסיביות, אלא החלל הציורי, הדיבור שבו וההאזנה לו”. קרן גולדברג על התערוכה ״צל בצלע הר״ של שי יחזקאלי

  • כמובן שהקדמנו

    כמובן שהקדמנו

    “העלילה של “עד ארעי” נמתחת על פני המעבר מהבית למוזיאון, מתחזוקה לתצוגה, מהפרטי לציבורי ומהאישי לאידיאולוגי, כשבתהליך ניתכות הגדרות אלה אחת בשנייה, ועבודות האמנות חומקות מאחיזתן”, קרן גולדברג מתוך מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • אל ערבות המלח הצחיחות

    אל ערבות המלח הצחיחות

    “אל מול הלובן המהפנט והמשתק של גבישי המלח בסדרות הקודמות, גוויות האבטיחים המצומקות והמשומרות שפרושות על ״שולחן האבטיחים״ חותכות בבשר החי. הן מזכירות את האסתטיקה הקודמת של לנדאו, זו הפרועה, הזועמת, המלוכלכת; סדום ועמורה של דמויות אדם מקולפות עור, של השפרצות בטון, של מזרקות דם ודמעות, של דלתות פעורות חורים. איפה היא היום”. קרן גולדברג על תערוכתה של סיגלית לנדאו “הים הבוער”

  • בין האיקונות והקיטש

    בין האיקונות והקיטש

    “דווקא ההפרדה ליחידות מובחנות, ‘עבודות־אמנותיות’, מזקקת את המופרעות והייחודיות שבאסתטיקה של רייכמן. ההפרדה הזו מאפשרת להתמקד בדמויות, בביחד ובלבד שלהן, ופחות בפשעי הסדום ועמורה שהן עסוקות בהם, כלומר בתוכן”. קרן גולדברג על התערוכה ״שירת גיבורים״ של גיא ברנרד רייכמן

  • ״אקט של היפוך רבייתי״

    ״אקט של היפוך רבייתי״

    “לא פעם דובר על האופן הפרדוקסלי שבו התקדמות הטכנולוגיה בתחום התקשורת למעשה מסבכת את היכולת האנושית לתקשר. היום, נראה שהאפשרויות שמציע העולם הדיגיטלי מסרבלות גם את הרצון לדבר עם, או לזכור את, המתים”. קרן גולדברג על “אבא שלי בענן” של רות פתיר במרכז לאמנות עכשווית

  • ברכות וקללות; ברכות

    ברכות וקללות; ברכות

    “על פני השטח, ופני השטח הם קריטיים בציורים האלו, שתי דרכי האמונה, המשורטטות בתערוכה כנגדיות, כוזבות. קודם כל, הציורים עצמם, למרות שממבט רחוק נראים ״אמיתיים״, הם למעשה ציורים שקרניים”. קרן גולדברג על “ברכות וקללות” של אלי פטל בגלריה דביר

  • הקאנון הישראלי בין ערעור לציטוט

    הקאנון הישראלי בין ערעור לציטוט

    “ערעור על הקאנון משמעו להחיות, לא להנציח. נראה שבמקום לפתוח, לגוון, לערער ולהרהר על תולדות האמנות הישראלית, נשבה מזרחי בפיתוי המר של ההנצחה והאבל, המקבעים וחונטים… למעשה, מזרחי נפל במלכודת הקאנון הלאומי הישראלי ביותר: קידוש המוות על חשבון החיים והיצירה”. קרן גולדברג על התערוכה “קינת הקאנון” במשכן לאמנות עין חרוד

  • ממני/חוץ/בתוך/ביחד

    ממני/חוץ/בתוך/ביחד

    ״כל יצירה, בדרכה, משרטטת את דיוקן העצמי בתקופה בה האפשרות להיות מחוץ לעצמינו משתקפת אלינו מן המסך, מחוץ לטווח התפיסה, ואילו היכולת להיות בתוך עצמנו עומדת למבחן״. קרן גולדברג על מופע המחול ״מתרגלים אמפתיה # 2על2״ ועל התערוכות ״קוראים לנו לבוא, עלמה יצחקי מארחת״ ו״חוץ ממני״

  • “הדחפים התת מודעים הסתנוורו מהשמש הקופחת”

    “הדחפים התת מודעים הסתנוורו מהשמש הקופחת”

    ״התערוכה מצליחה להפוך את המרכז לאמנות עכשווית למה שהוא – חלל ישראלי-תל אביבי-מקומי, זוהר בעליבותו, מונמך בתקרתו, מהבהב בתאורתו״. קרן גולדברג על ״זיכרון חרבות״, המרכז לאמנות עכשווית

  • אמנות במעגל סגור

    אמנות במעגל סגור

    ״בסופו של עניין, סיפור המסגרת של התערוכה נשאר סיפור, ואינו מוסיף דבר לצפייה בה. מנגד, התערוכה אינה מוסיפה דבר להרהור בסיפור. מעבר לכך, המלאכותיות של אותה תשתית תיאורטית שורה על התערוכה כולה״. קרן גולדברג על תערוכתה של מיכל הלפמן, Dear A.S.A./P

  • כשהאמנות מתייתרת

    כשהאמנות מתייתרת

    ״השלמות וההרמטיות המאפיינות את האסתטיקה ״הגדולה מהחיים״ של ברתנא מגיעות לשיא, ותוך כדי כך אוטמות את הבדיון והופכות אותו למרוחק ולא רלוונטי. הדמיון הפוליטי הופך לדמיון אסתטי, ומפני שדמיון מראש מניח אסתטיקה, יש בכך מן ההפסד״. קרן גולדברג על תערוכתה של יעל ברתנא ״הקברנים״ בגלריה זומר

  • חוויה אסתטית הרמטית

    חוויה אסתטית הרמטית

    ״התערוכה מזמינה את הצופה לחוויה אסתטית הרמטית, תוך כדי תנועה. גם אם תזמוני התאורה והווידאו מונעים מהצופה לחוות את כל העבודות במלואן, התערוכה חיה, נעה וזעה ביחס לחושיו, ועבורם״. קרן גולדברג על התערוכה ״חי״ במוזיאון פתח תקווה לאמנות

  • המהות הקווירית היא המהות האמנותית

    המהות הקווירית היא המהות האמנותית

    ״לעיסוק האמנותי בקוויר משמעות מעבר לעיסוק ‘בתוכן’ מסוים. זאת מפני שהמהות הקווירית זהה למהות האמנותית, שמבקשת לערער, וזאת לא על מנת להידרש למסרים או להבנות אסתטיקה מובחנת, אלא בכדי להישאר לא מזוהה או לא מפוענחת״. קרן גולדברג על האיכויות הקוויריות בתערוכותיהם של אורי הולבן ודניאל צאל

  • היבשת השביעית

    היבשת השביעית

    ״בוריו מציין בבהירות כי ‘פרוטוקולים של דחייה, הדרך בה חברה מייצרת פסולת, נראים כחוליה קריטית בקשר בין אסתטיקה לפוליטיקה’. הביאנלה מלאה באסתטיקה ובפוליטיקה, אך אותה חוליה מקשרת מפציעה לעיתים רחוקות מידי״. קרן גולדברג על הביאנלה ה-16 באיסטנבול

  • המלצת השבוע: לתרגם את הדימוי למילים

    המלצת השבוע: לתרגם את הדימוי למילים

    ״ההתענגות מהיומיומי ומהמוזרויות שבהתגלמותו החומרית המאפיינת את עבודותיו של כסלו מזכירה התבוננות ילדית על העולם, אך בהכרח לא ילדותית. במובן זה נראה שאין מתאים ממנו לחנוך את המרכז״. קרן גולדברג על תערוכתו של שחר פרדי כסלו, ״משחקים 2013-2019״ במוזיאון תל אביב לאמנות

  • ״פרק מחייה״ אחרון

    ״פרק מחייה״ אחרון

    ״אבירם, יחד עם האמנים, ממשיכה לאתגר את המוסכמות החברתיות והיצרניות של עולם האמנות, והתערוכה האחרונה בעונה מדגישה ביתר שאת כיצד היא עושה זאת לא על ידי הצבת אלטרנטיבה אוטופיסטית או לעומתית, אלא דווקא על ידי הקצנה של המאפיינים הבולטים ביותר של עולם זה״. קרן גולדברג על תערוכתו של אור אריאלי בגלריה Third Floor on the Left

  • “אפשרות טרנסגרסיבית של כינון ערך עצמי”

    “אפשרות טרנסגרסיבית של כינון ערך עצמי”

    ״עבודות אלו אינן רק הערות ציניות על דרכי הפעולה של שוק האמנות העכשווי המזגזג בין האדרת טביעת ידו של האמן לשכפול עבודותיו בהתאם לצרכיו. קביעת מחיר העבודה כנוסחה שכביכול נגזרת מאופן עשייתה, אך למעשה מוכתבת על ידי האמנית, מאתגרת בפועל את שדה הכוחות הקיים בין אמנים לסוחרים במלאכתם״. קרן גולדברג על שי לי הורודי בגלריה דביר

  • המלצת השבוע: Hello World

    המלצת השבוע: Hello World

    התערוכה “Hello World” בגלריה ברוורמן מבקשת לבחון את ההטיה המגדרית שמאפיינת את העוזרות הדיגיטליות הנשיות, ועושה זאת בהצלחה שלא מאפיינת בד״כ תערוכות קבוצתיות שעוסקות בנושא אקטואלי מורכב ומוצגות בגלריה מסחרית

  • התחמקות מהפרדיגמה היוצרת

    התחמקות מהפרדיגמה היוצרת

    ״התערוכה אינה מבקשת להעמיד לדין נאשמים בתהליך היצירה או בתיווכו, אלא דווקא מתמקדת בסובייקט הצופה, ובמצב התודעתי האופף אותו בעת תאונה, או בעת צפייה באמנות: כאשר הזמן עומד מלכת אך הכול קורה מהר מדי״. קרן גולדברג על התערוכה ״עסק ביש״ שאצרה דלית מתתיהו במוזיאון ת״א

  • סנטיאגו סיירה: “המוות לא מכיר בשום לאומיות”

    סנטיאגו סיירה: “המוות לא מכיר בשום לאומיות”

    “המעלה הגדולה ביותר של ישראל היא הקוסמופוליטיות שלה; לאבד זאת עבור חרם לא יביא לתוצאות חיוביות. מובן שיש צורך להפעיל לחץ על המדיניות הצבאית של ישראל, ודווקא זו סיבה טובה להציג כאן”. קרן גולדברג משוחחת במייל עם סנטיאגו סיירה לרגל תערוכתו “פשעים” ב-1:1, מרכז לאמנות ופוליטיקה בתל-אביב

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?