מוזיאון ישראל

  • בין פנים לחוץ, בין חומר לחלל

    ״רובם הגדול של האמנים המשתתפים בתערוכה הם אמני מיצב ובתערוכה מוצגות חתיכות קטנות מתוך מרחבים גדולים וכוללים יותר. דבר זה מאפשר לנו לבחון את מקומו של מוזיאון ישראל כמוזיאון קנוני ואת הצלחתן של חתיכות מיצבים לתפקד כיצירות עצמאיות״. דוכי כהן על התערוכה ״אמות וספים – אלמנטים של אדריכלות מודרנית באמנות עכשווית״ במוזיאון ישראל

  • נמרוד – יצירתו של דימוי קנוני

    ״ככל שננעץ ׳נמרוד׳ עמוק ויציב יותר אל הכן במוזיאון ישראל כנציג אופייני של הישראליות התרבותית וההיסטורית-מודרנית, כך רבו מתנגדיו; מימין ומשמאל, דתיים וחילונים בשורה של מאמרים שתקפו היבטים שונים בדמותו הפיסולית”. דליה מנור על תהליך הפיכתו של הפסל ״נמרוד״ של יצחק דנציגר ליצירה קנונית בשדה האמנות הישראלי

  • שתיקת האסון, שתיקת הציור, שתיקת המוזיאון

    “ההפשטה של האסון היא בחירה מודעת של הצייר: היא מאפשרת לחשוב על האסון, מבלי להיבלע באימת המקום ומבלי ליטול בו חלק. זוהי בחירה אנטי-דרמטית שמשמעותה לא לייצר גוף פצוע, אלא אמנות פצועה”. עילי ראונר על עבודותיו של גלעד אפרת, בעקבות התערוכה “גוף ציור” במוזיאון ישראל

  • המלצת השבוע: אריה ארוך ואוונגרד רוסי במוזיאון ישראל

    במרכז תערוכת הקבע הישראלית פותחים יונה פישר ואמיתי מנדלסון תצוגת-מאמר-מוסגר על אריה ארוך, ובקומה מעל מוצגות עבודות מרכזיות בתולדות האוונגרד הרוסי ממהפיכת אוקטובר עד ימינו

  • המלצת השבוע: “היעלמותה של לוקרציה”, אורן אליאב במוזיאון ישראל

    “במרכז התערוכה עומד בד קטן המיוחס לג’ובאני דה-פאולו ממחצית המאה ה-15. אליאב מגיב לו בסדרה של דה-קונסטרוקציות, עיוותי מחשב, הגדלות, קיטועים, הפיכת הפרט המוגדל לסינקדוכה – אבל לא של הציור השלם, אלא של עולם התוכן שאבד לנו”

  • ממחזר, ועדיין אקטואלי. איי בירושלים

    “הביקורת שלי חורגת מהדיון הטרנדי על איי כאמן נרדף, שהוא חלק בלתי נפרד מהאופן שבו סין מעוצבת בתודעה המערבית. ובכל זאת ולמרות הכל – איי מציג בישראל, חי בברלין, ומוכר את עבודותיו בהרבה כסף. זה לא אומר שאין בעיות בסין (או בישראל), אבל זה אומר שדמוניזציה אינה הדרך”. אילת זהר על תערוכתו של איי וויווי במוזיאון ישראל

  • יגאל צלמונה – אחראי התוכן של מוזיאון ישראל

    צלמונה, שכיהן כאוצר ראשי בינתחומי במוזיאון במשך 14 שנה, ישמש בתפקיד החדש בששת החודשים הקרובים, אלא אם ימונה מנכ”ל למוזיאון או אחראי תוכן קבוע קודם לכן

  • מיהו קורבן?

    “למרות איכותה המופתית, ‘זה האיש’ אינה תערוכה משדדת מערכות. למעשה היא תערוכה שמרנית למדי. האמנים הישראלים המוצגים בה ובספר הם חלק מקאנון האמנות הישראלית, שלמוזיאון ישראל תפקיד מרכזי בהבנייתו”. דוד שפרבר על התערוכה והספר “זה האיש: ישו באמנות הישראלית”

  • העולם שייך למנציחים

    “חגית לאלו ללא ספק ראויה לתערוכות היחיד של עבודותיה, אבל ההתנהלות כאן מעוררת מחשבה דווקא על אמניות שאין מי שיקדם את הצגתן במוזיאון באמצעים כלכליים”. דוד שפרבר תוהה כיצד קרה ששני המוזיאונים הגדולים בישראל העניקו קיר הנצחה ותערוכות יחיד לאמנית שלא זכתה להיכנס אליהם בחייה.

  • חתונה מעוקרת

    “שני המוזיאונים בחרו בדרך האמצע, ובמקום להציע פירוק או בנייה, התמקדו בתחזוקה. כך במקום שבר קיבלנו אישוש עצמי. במקום פריצה – חנופה. במקום שידוד מערכות – תיקונים. במקום מפץ אוצרותי שימוטט צירי סידור ומחשבה מקובלים – הזזה קלה של קווי הגבול הקיימים”. יונתן אמיר בעקבות יום עיון שעניינו החלפת שתי תערוכות הקבע של האמנות הישראלית במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל.

  • הפגנת עובדי מוזיאון ישראל

    עובדי מוזיאון ישראל יקיימו מחר, יום ב’ (8.6) הפגנה מול המוזיאון. בהודעה שנשלחה הבוקר ע״י יו״ר ההסתדרות במרחב ירושלים דני בונפיל, נכתב כי הההפגנה תיערך לאור ״התעלמות ההנהלה מקיום מו”מ ענייני, במסגרת סכסוך העבודה הקיים במוזיאון״.

  • שברים וטלטלות? לא במוזיאון ישראל

    עולם האמנות הוא אחד המקומות הבטוחים ביותר לעשות בו נסיונות מסוכנים, אמר האמן פרד וילסון. תצוגת הקבע החדשה של האמנות הישראלית במוזיאון ישראל, המציין 50 שנה לקיומו, נאצרה לכאורה ברוח זו. בפועל היא נאצרה ממעמקי אזור הנוחות של הממסד המוזיאלי.

  • פטנט רשום

    בתערוכה של טמיר ליכטנברג חתול בשק נשאר חתול בשק, אצל דנה לוי הפטנט הפשוט להפליא הופך יפה להחריד, ובהנהלת מוזיאון ישראל נכשלים בסטטיסטיקה.

  • איך הפך ההרס להיות יפה כל-כך?

    “העבודות בתערוכה מפתות באסתטיקה ובריגוש שבהן, ואז בועטות את האמת המרה שלהן. זה הנשגב החדש, זה הדימוי שמתאים לדור שעשרות דימויים מרצדים על הרשתית שלו והוא הפך אפאתי”. שני ורנר על “אי שקט” במוזיאון ישראל.

  • פרסים לנבט יצחק, משה ניניו, רלי אברהמי, רונית שני ומתן מיטווך

    הוכרזו הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ישראלית ולצילום לשנת 2014. פרס קולינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2014 יוענק לנבט יצחק. בנימוקי הבחירה נכתב כי ״יצחק היא אמנית וידאו ומיצב שהעמידה בשנים האחרונות גוף עבודה מקורי ומרתק. רבים מהמיצבים שהיא יוצרת מקיימים דיאלוג עם התרבות המוסלמית דרך מקורות אמנותיים כמו שטיחים פרסיים, כתבי יד וחפצים אחרים או […]

  • שמתי לי פודרה (ורוק וזיעה)

    “רוטנברג מבקשת מאיתנו לשקול איתה מחדש את ייצוגי הנשיות במערב, את האובייקט האמנותי ואת מושגי ההערכה שלנו בכמויות. היא מבקשת למדוד אובייקט אמנותי על-פי ערך ה’חיים’ שהוכנסו בו, ולראות את הזיעה כמרכיב הכרחי של המציאות”. מחשבות בעקבות תערוכתה של מיקה רוטנברג, שהוצגה במוזיאון ישראל.

  • משיבה מבט ממזרח

    על היסטוריית ייצוג האשה המזרחית במוזיאונים בישראל. מאמר מתוך הספר “שוברות קירות – אמניות מזרחיות עכשוויות בישראל”.

  • הפיכת שוליותן של נשים מחולשה לכוח

    “הטקסט המופתי של גליה בר-אור לא רק שם את הזרקור על אמנית מודרת ומודחקת שפעלה בקרב השדה הגברי הישראלי, אלא גם מציב באופן משכנע את השוליות הזאת ככוח בתוך המסגרת ההגמונית”. דוד שפרבר על קטלוג התערוכה של חיותה בהט.

  • כצאן לצבע

    התערוכה “צבע פראי” במוזיאון ישראל מציגה מבחר עבודות חשובות ומעניינות אך מוגשת לצופה בצורה פשטנית וחנפנית.

  • לא רק יין זול, 1.8.13. “והאש גם היא את המים לא”

    הוא נכנס למועדון הפלוגה, שהיה קבור מאה מטר בתוך האדמה, כומתה ירוקה וארון של קצינים על כתפו. לא מכאן, אך בקיא בכל. הגיע עם ארבעת פקודיו בעקבות מבצע שעתיד היה להתרחש באזור. דרור היה יפה וגבוה, ומעמדו ושפת גופו סיפרו לי מיד שלו היינו נתקלים זה בזה במקום אחר מחוץ לצבא, לא היה אפשרי עבורנו אפילו לנהל שיחה. הוא נהג, ללא דאגות, בכביש המהיר להצלחה, ואני אספתי חוויות שישנו את אישיותי לנצח ולא יאפשרו לי להוציא לפועל את תוכנית הורי לחיים בורגניים.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?