כתבות מאת דליה מנור
-
מארק שפס במוזיאון תל אביב, 1977–1990
- מסה
- 19/11/2022
“בלי לפגוע בכבודם ובחשיבותם של מנהלי ומנהלות המוזיאון לפניו ואחריו, אפשר לומר בוודאות שבתקופתו של שפס הפך המוזיאון למוסד המתנהל על פי הסטנדרטים הבינלאומיים של מוזיאון עכשווי, הן מבחינת המבנה הארגוני שלו והן מבחינת השירותים השונים שהוא מעניק”. דברים שנשאה דליה מנור בהרצאה לכבוד יום הולדתו ה-90 של מארק שפס
-
אחד צופה ואחד נצפה
- ביקורת
- 07/07/2021
“עבודות הוידאו של שי איגנץ מאפשרות הרבה יותר מהצצה למתרחש בין אמן ומודל, בעיקר משום שהן מציעות להתבונן במודל כשותף אקטיבי, לא כאובייקט אלא כסובייקט”. דליה מנור על התערוכה של שי איגנץ במשכן לאמנים בהרצליה
-
המקום של נוישטיין
- מסה
- 20/11/2020
“יהושע נוישטיין נמצא בסכסוך ארוך שנים עם ישראל והישראליות; הוא מעדיף להתייחס ליהודיוּת כאל אנטי-תזה לחזון הישראליות הציוני; לא פעם הגדיר את עצמו כיהודי גלותי וכפָליט. אף על פי כן, יש לישראל תפקיד מרכזי בדרכו האמנותית, וליהושע נוישטיין יש תפקיד משמעותי בפרקי מפתח באמנות בישראל”. דליה מנור במאמר מקיף על חייו ויצירתו של יהושע נוישטיין
-
נמרוד – יצירתו של דימוי קנוני
- מסה
- 05/01/2020
״ככל שננעץ ׳נמרוד׳ עמוק ויציב יותר אל הכן במוזיאון ישראל כנציג אופייני של הישראליות התרבותית וההיסטורית-מודרנית, כך רבו מתנגדיו; מימין ומשמאל, דתיים וחילונים בשורה של מאמרים שתקפו היבטים שונים בדמותו הפיסולית”. דליה מנור על תהליך הפיכתו של הפסל ״נמרוד״ של יצחק דנציגר ליצירה קנונית בשדה האמנות הישראלי
-
בהחלט הגיע הזמן
- סקירת ספרות
- 26/04/2019
“למי שלא מכיר את יצירתה, ואני חוששת שכיום יש כבר רבים כאלה, וגם למי ששמע עליה או ראה פה ושם משהו, הספר מהווה הקדמה טובה לחייה כאמנית”. דליה מנור על הספר “אנה טיכו: נוף חייה” שיצא לאור לאחרונה
-
המשימה האמיתית של מירי רגב
- דעות
- 17/05/2015
במקום לבזבז את זמנה על פגישות התחבבות עם אנשים שהתבטאו נגדה או לעסוק בצנזורה של תכנים, על שרת התרבות החדשה לפעול להעלאת תקציב התרבות כך שיתקרב למקובל במדינות ה-OECD, ולקדם חלוקת משאבים צודקת יותר.
-
מהטבע אל ההפשטה ובחזרה
- מהשטח
- 12/05/2015
האמן מנשה קדישמן, שנפטר בסוף השבוע, היה אהוב על הממסד האמנותי והקהל הרחב גם יחד, וזכה להכרה מקומית ובינלאומית. האוצרת ד״ר דליה מנור סוקרת תחנות מרכזיות בשישים שנות עבודתו.
-
תמונה כנוכחות פיזית רכה ומתקמטת
- ביקורת
- 03/02/2015
הצייר מיכאל ארגוב ניצב תמיד זקוף בוטח ועצמאי, בשורה השניה של המודרניזם הישראלי, שבלעדיה לשורה הראשונה אין משמעות. הצגת עבודותיו המופשטות בגלריה זומר מגלה אותן מחדש ותורמת להיכרות עם ההיסטוריה של האמנות המקומית.
