הספד

  • “כיווני הרוח”, יחזקאל ירדני 1931–2022

    “ירדני, ‘אמן של אמנים’, מורה ענק, נערץ ואהוב. יוצר מקורי, צנוע ויוצא דופן בשדה האמנות. נכח והשפיע בצמתים החשובים בתולדות האמנות בישראל, ואף הקדים את זמנו בנושאים וברעיונות מושגיים בפיסול”. שירלי משולם סופדת ליחזקאל ירדני

  • מאיר רקוץ׳: היום שאחרי

    “הוא התמקד בצילום והחזיק בסטודיו בקרית המלאכה. את סבבי הטיפולים, ההבראה והנסיגה תיעד בחשבון הפייסבוק שלו בהתמדה ובעקביות. הוא לא חסך פרטים ואפשר למי שרצה בכך להיות אתו במקום שאליו מעטים כל כך מאפשרים להיכנס. בשנים האחרונות הפך את מחלתו למושא מחקר של ממש, וחווה אותה גם כמטופל, גם כרופא וגם כצלם”. יאיר ברק סופד למאיר רקוץ’

  • יונה שהכרתי: לזכר יונה פישר

    “הוא לא היה נוכחות פיזית אלא סוג של נוכחות רוחנית, מעין אב קדמון, האב המייסד של תחום האוצרות של האמנות הישראלית”. אמיתי מנדלסון סופד ליונה פישר

  • פרידה מהאדריכל ריצ’רד רוג’רס

    רם אהרונוב כותב על עבודתו עם האדריכל ריצ’רד רוג’רס, שנפטר בדצמבר

  • פואטיקת גרוטאות או פאתוס מלא קולטורה: יגאל תומרקין בתלת ודו-ממד

    “באופן מפוכח יותר, אני מבקש לומר כי בעיני חלק מהעבודות הדו-ממדיות של תומרקין, שהגדיר בראיונות את עצמו כ״פסל שמצייר״ והרבה לעסוק בציור רישום והדפס – פרובלמטיות וסימפטומטיות כאחד לתופעה התומרקינאית המתרחשת מחוץ ליצירתו הפיסולית”. יקיר שגב במחשבות על עבודות הדו-מימד של תומרקין לאחר לכתו

  • האיש ששתל פסלים

    “יצירות הסביבתיות של קרוון, כמו כל יצירות האמנות הגדולות, לא קופאות בזמן. בזכות השפה האוניברסלית ולקסיקון הצורות הקלאסיות, ובזכות מיקומן במרחב הציבורי הפתוח תוך שילוב אלמנטים מהטבע, מצליחות יצירותיו להכיל בקלות התרחשויות שונות ומגוונות ולהתכתב ללא הרף עם המציאות המשתנה סביבן”. עדי אנגלמן סופדת לדני קרוון

  • צניעות במיטבה: לזכרה של מרים טוביה בונה

    “במקום לקדם קו אוצרותי שנהגה מראש או להגיע למפגש עם תיאוריה מקובעת, אתנוצנטרית, טוביה בונה בחרה לתווך בין האמן לצופה בצורה שקטה ובענווה, כמו אנתרופולוג”. רות רובינשטיין בהספד לאוצרת מרים טוביה בונה

  • שחרור הגוף, האדמה והאלוהים

    דוד שפרבר על יצירתה הפמיניסטית, הדתית והחלוצית של האמנית היהודיה-אמריקאית הלן אילון, שנפטרה לאחרונה מקורונה

  • אמריקה נראית קודרת מבעד למצלמה

    ״רוברט פרנק, שמת בשבוע שעבר בגיל 95, היה משנה עולמות שהביא את הצילום לנקודת מפנה (ושבר) שלאחריה השתנה הכל. והוא עשה זאת לפחות פעמיים״. יאיר ברק סופד לצלם הוותיק שנפטר בשבוע שעבר

  • מאסטר באמנות ובחיים עצמם

    ״כשפסח האיש נכח באירוע כללי או בפרפורמנס קונקרטי או בתערוכה כלשהי, מיד ניצנצה איזושהי אוירה חגיגית של האמנות, והיצירות והפעולות מסביב קיבלו איזושהי הפניה כמעט פיזית של התענגות מאמנות, שנבעה מאישיותו״. אלברט סוויסה נפרד מפסח סלבוסקי, במלאת 30 למותו

  • אמן, אקטיביסט, נביא

    ״כמספר סיפורים ופרפורמר, הצליח יורם להקסים כל אדם ביצירתיות ובכוח הדמיון שלו. סיפוריו לוו בצילומים, מאכלים, עזרים והמחשות והיו למעשה חוויה רב-תחומית, באמצעותה הצליח לבטא עמדות ורעיונות מהפכניים ונבואיים המשלבים נושאים כבדים ומורכבים בקלילות והומור״. נועם כוזר סופד ליורם אמיר, שהלך לעולמו בשבוע שעבר

  • “להתמזג בטבע בלי לשנותו” – לזכרו של וליד אבו שקרה

    “למרות קשרו האינטימי והטבעי לסביבתו, גם מפגשו החוזר עם הנוף מבטא טראומה, אך לא טראומה של מפגש עם משהו חדש, זר ומאיים, הטראומה שלו נגזרת מהשינויים שחולל בנוף המוכר ניכוסו האלים בידי אחרים”. טל בן צבי על עבודתו של האמן הפלסטיני וליד אבו שקרה, 1946-2019

  • “החוכמה היא לביים כשזה נראה טבעי” – ורנר בראון, 1918-2018

    “בחירתו של בראון במדיום הצילומי נבעה מאופיו חסר המעצורים ומחיפושיו אחר אתגרים חדשים”, רונה סלע סופדת לורנר בראון, מחשובי הצלמים בישראל, שנפטר השבוע בגיל מאה

  • ציונה שמשי ז”ל, הרהורים ראשונים

    “ציונה שמשי צברה עשרות שנים של פעילות בשדה האמנות והתרבות בישראל, ונפרדה מהעולם בעיר התוססת תל-אביב. אני מזהה תואם מופלא בין דמותה של ציונה, היוצרת המעורבת, לבין העיר שבה בחרה לחיות וליצור”. טליה טוקטלי סופדת לאמנית הרב-תחומית ציונה שמשי, שהלכה באחרונה לעולמה

  • על מודל עירום ותצלום שלא צולם

    על יוצרים מתים נהוג לומר שהותירו חלל. תמיר להב-רדלמסר נפטר השבוע, וספק אם עולם האמנות הישראלי יחוש בחסרונו. במקום חלל הוא השאיר מאות תצלומים יפהפיים, מוקפדים, בשחור-ולבן, של גברים המרכיבים יחד דיוקן קולקטיבי של תל-אביב ליברלית ומתירנית ותשוקה גדולה לצילום

  • אורי והקצנשטיינים. זיכרון

    “הפרסונה שלו הצטיירה כזו של מדען מטורף וחסר גבולות שהאמנות שהוא יוצר קשורה מצד אחד לאיזו ניו-אייג’יות קורקטית ותמימה ומצד שני לאסתטיקה של סרטי אימה. שילוב של וולט דיסני ואנטונין ארטו, אמר מישהו. אולי אני. הלוואי שזה הייתי אני”. יגאל צלמונה כמעט נפרד

  • אליטה אנטי-אליטיסטית של איש אחד

    “קניספל סבל מהצקות רבות בשל מוצאו הגרמני, ומצא דלת פתוחה בבתי הילדים הפלסטינים של העיר התחתית. נראה כי חוויית זרות זו והחיבוק החם שקיבל מילדי ואדי סאליב וניסנאס עיצבו את תפיסת עולמו”. רות אופנהיים סופדת לגרשון קניספל, שנפטר השבוע

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?