כתבות מאת יאיר ברק
-
מאיר רקוץ׳: היום שאחרי
- דעות
- 10/07/2022
“הוא התמקד בצילום והחזיק בסטודיו בקרית המלאכה. את סבבי הטיפולים, ההבראה והנסיגה תיעד בחשבון הפייסבוק שלו בהתמדה ובעקביות. הוא לא חסך פרטים ואפשר למי שרצה בכך להיות אתו במקום שאליו מעטים כל כך מאפשרים להיכנס. בשנים האחרונות הפך את מחלתו למושא מחקר של ממש, וחווה אותה גם כמטופל, גם כרופא וגם כצלם”. יאיר ברק סופד למאיר רקוץ’
-
אמריקה נראית קודרת מבעד למצלמה
- דעות
- 15/09/2019
״רוברט פרנק, שמת בשבוע שעבר בגיל 95, היה משנה עולמות שהביא את הצילום לנקודת מפנה (ושבר) שלאחריה השתנה הכל. והוא עשה זאת לפחות פעמיים״. יאיר ברק סופד לצלם הוותיק שנפטר בשבוע שעבר
-
הבדלה, או: איך מצלמים רוח?
- ביקורת
- 28/04/2019
״עבודותיה מבקשות ללכוד את הנשגב כפי שהוא מופיע דווקא בחדרי חדרים ולא, בניגוד להופעותיו המקובלות במרחב הטבעי, במובנו הבראשיתי. זוהי רומנטיקה שונה מזו של המאה ה-19. אם שם האלוהי מגולם בים ובפסגות ההרים, כאן, אצל גרינברג, השכינה שוכנת בבתים, על המיטות, בינות לסדינים״. יאיר ברק על תערוכתה של נגה גרינברג, ״עד שייאסף החול״
-
על מודל עירום ותצלום שלא צולם
- דעות
- 12/10/2018
על יוצרים מתים נהוג לומר שהותירו חלל. תמיר להב-רדלמסר נפטר השבוע, וספק אם עולם האמנות הישראלי יחוש בחסרונו. במקום חלל הוא השאיר מאות תצלומים יפהפיים, מוקפדים, בשחור-ולבן, של גברים המרכיבים יחד דיוקן קולקטיבי של תל-אביב ליברלית ומתירנית ותשוקה גדולה לצילום
-
צילום והתנגדות
- דעות
- 12/09/2017
במבט חד וחריף, נועז ולא מתפשר, יצר מיכה קירשנר דימויים רבי השפעה שמילאו תפקיד מכונן בהתפתחות הצילום הישראלי. יאיר ברק סופד לצלם הוותיק שהלך לעולמו
-
תשוקה ואריה שהובס
- דעות
- 22/05/2016
“במהלך אמיץ חתר יוסי ברגר תחת כוחו החד-פעמי של הדימוי האחד וקרא להתבוננות אחרת. הוא יצר תרשים זרימה חזותי, מסע אל הנודע, חיפוש במסדרונות הפסאז’ים של הזמן הזה”. דברים לזכרו של האמן יוסי ברגר, שנפטר בסוף השבוע.
-
התיאור הוא טיפול
- קטלוגים
- 14/11/2015
בעבודתה של מלי דה-קאלו ״חמישה סימנים וזמן״, עדותם של המצולמים על מה שהיה ונעדר, הופכת ליסוד תרפויטי המערער את הנחות היסוד באשר להתרחשות ולסדרים החברתיים שכוננו אותה.
-
מקום זה הוא מלכודת
- ביקורת
- 28/05/2015
התערוכה “מקום זה” במוזיאון תל-אביב מנסה למפות את ישראל העכשווית כמודרניות משגשגת ואת הנסיבות הטרגיות של הגדה המערבית. היא עוסקת בנושאים שהצילום המקומי כבר דן בהם בהרחבה, מתקשה להציע מבט חדש והופכת את הצלם לגיבור תרבות על חשבון מושאי תצלומיו.
