ביקורת

  • האפיסטמולוגיה של הנראות

    על דמיון פוליטי עכשווי – מאמר מכתב העת לאמנויות הבמה “מעקף”

  • קשר דם

    ציוריו של לוסיאן פרויד, שנפטר בשבוע שעבר, נתפסים כחסרי רחמים בשל הריאליזם הבלתי מתפשר והחודרני שמאפיין אותם, אולם תהיה זו טעות לראות בו צייר של בשר.

  • אני באינפלציה!

    הקביעה שהאמנות נגישה מדי לציבור הרחב אינה רק תמוהה ומקוממת, אלא גם לא מתיישבת עם מה שבטקסט של גדעון עפרת נמצא באינפלציה. אולם מה שיותר מטריד במאמר הוא הנימה או הלך-הרוח המנשבים בין שורותיו, ומסמיכים את הטקסט קרוב לעורק עיקש הפועם בלב ליבה של מסורת המחשבה המערבית ושנקשר, שלא במקרה, גם ברגעיה היותר אפלים.

  • תיאטרון שלטון

    התערוכה “הוצאה להורג”, שבוחנת את ההיבט התרבותי-אמנותי הנלווה לטקס הרצח השלטוני והתיאטרלי, היא ניסיון קונספטואלי לא פחות מאשר מקבץ עבודות.

  • אגדות סינדרלה

    האמן עידו מיכאלי גייס לטובתו את שפת עיצוב הבולים כדי לטוס תחת הרדאר של פקידי ופקידות “דואר ישראל”, ואלו שלפו את חותמות הגומי ואישרו גם אישרו את פעולתו האמנותית של האמן-זייפן האפלטוני.

  • רעאחל, אמנו

    כאשר רעאחל מארחת את גל אוחובסקי המופיע בתפקיד עצמו, טשטוש הגבולות בין הופעה תיאטרלית משוחקת/אותנטית מציאותית משבש כל הבנה פשטנית. עמדותיהם הדיכוטומיות-אוטונומיות לכאורה של המתנחלסבית וההומוליברל מתערערות, והמרחק הגיאוגרפי בין תל אביב לעשהאל מצטמצם.

  • חולשה על סף אילמות

    נראה שרוב בוגרי התואר השני בבצלאל אינם מסוגלים – ואולי גם לא מעוניינים – להשתחרר מצל מוריהם, ולכן אין בתערוכת הגמר שמוצגת בנמל יפו עבודות שיחרטו בזיכרון. האם תואר שני באמנות הוא התואר הראשון החדש?

  • גוף שמפרק את הסמל מנשקו

    ספרה של מרית בן ישראל “כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ’י” מדגים עד כמה קריאה היא מעשה של כתיבה ושל יצירה, של בריאה, של פתיחה: כמו מגילה שנפתחת עוד ועוד, פורשת עוד ועוד שדות אסוציאטיביים.

  • פני השטח של החוויה הדתית

    הדיסוננס שמאפיין את ציוריה של הילה קרבלינקוב, נוגע בדילמות שמעסיקות את העולם הדתי לנוכח הכלכלה, הטכנולוגיה והחיים המודרניים.

  • עבודה בעיניים

    חוסר אחריות בתערוכה קבוצתית במוזיאון פ”ת, תצלומי תאומים ודילמות מופרכות בגלריה חזי כהן, חזרה לרגע אחר בצילום במוזיאון ת”א, וסוגים שונים של מחאה במוזיאון על התפר בירושלים.

  • הדרך לשום מקום

    סרטם של אבנר פיינגרט ומכבית אברמזון “מטאדור מלחמה”, שיוקרן לראשונה בפסטיבל “קולנוע דרום”, מבטא כשל תודעתי בניסיון לקבוע עמדה חד משמעית או חד ממדית לנוכח המציאות – חוסר וודאות אופטי כמטפורה לעיוורון מנטלי.

  • טעון תיקון

    בתערוכה הקבוצתית “ירוק עד” המוצגת בבית אבי חי בירושלים, אפילו העבודות הפוליטיות במובהק נבלעות ומקבלות מבע לא רדיקלי.

  • על דברים והיעדרם

    פיסות גוף מבצבצות מתוך קירות, ראשים מציצים משולחנות וישבנים מכיסאות, תינוקות נטמעים בכדורים ופנים מוטבעות באקווריום. על עבודתה של יעל דוידס.

  • מצב המושלכות הבסיסי

    “באמנות העכשווית תהליכי הייצור עצמם מהווים אידיאה, והם עומדים במקומה של הרמוניה עליונה, חסרים מקום ומנועים מכל התחייבות לזמן או לשפה קונקרטים”. על אורי ניר, גיא בר אמוץ ומשל המערה.

  • המציצה על המציצן

    יצירתה של יפעת גלעדי נשענת על היופי החזותי בכדי להרוס אותו, לחשוף את הפרוורסיה ולהראות כי מאחורי העריכה המגמתית עומדת תפיסת עולם קיצונית, מנוכרת ומפחידה.

  • קץ ואידיאולוגיה

    אף אחת משלוש תערוכות המועמדים לפרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2010 המוצגות כעת במוזיאון ת”א אינה תערוכה גרועה, אולם כולן מאכזבות למדי.

  • אמנות כמייצרת קהילות

    התערוכה “אורות מציון” במוזיאון פתח-תקוה יצרה, ולוּ לרגע, חריגה חגיגית מהמציאות, אשר תמשיך להדהד כהצעה אמנותית-חינוכית.

  • היהודי שבתוכי

    היהדות שהמוזיקאי דניאל קאהן מדבר עליה היא יהדות קוסמופוליטית, והפוליטיקה שלו – פוליטיקה של זהות גלותית. זו זהות שלא מגדירה את גבולותיה לפי גבולות של אדמה, ידע, או מעשים, אלא לפי מהות פנימית, רגשית. האופציה הזו היתה נוכחת בגאון פעם – לפני 48′. בישראל 2011 צריך מישהו מבחוץ כדי להזכיר שהיא יכולה להתקיים.

  • בדרך אל האמנות

    “כל ניסיון לחשוב את מוסללה צריך להביא בחשבון מחווה של מעבר-דרך, שכן מוסללה היא אולי, בראש ובראשונה, היות-בדרך, היות-במסלול, מסלול שצריך לצעוד בו. מוסללה איננה דבר-מה המתרחש בפשטות “בתוך” מוסררה, אלא הצעידה במוסללה היא אחד האופנים של היעשות מוסררה למקום”.

  • על טלטול וסלסול

    השאיפה שסרטיהם של יוסי עטיה ואיתמר רוז יהיו אסתטיים יותר, ושתצלומיו של שי קרמר יביעו עמדה פוליטית כלשהי, מחמיצה הן את האסתטיקה המיומנת והמחושבת של הראשונים והן את העמדה הפוליטית הברורה של השני. תגובה לגדעון עפרת.




    אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
    ישירות למייל, בכל שבוע
    רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
    ״ערב רב״
    ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
    לפני כולם
    ?