אמנות יהודית

  • קבלה על בסיס מקום פנוי

    קבלה על בסיס מקום פנוי

    ספרו של דוד שפרבר ״ביקורת נאמנה״ מציג סדרת יצירות אמנות המבוססות על תכנים פמיניסטיים ויהודיים שנוצרו בישראל ובארצות הברית בחמישים השנים האחרונות. הספר מנתח את אופני קליטתן או דחייתן בקהילות ובתקופות שונות, ומתאר את מערכות השיח השונות שמאפיינות את העולם הפמיניסטי, העולם הדתי ועולם האמנות

  • שחרור הגוף, האדמה והאלוהים

    שחרור הגוף, האדמה והאלוהים

    דוד שפרבר על יצירתה הפמיניסטית, הדתית והחלוצית של האמנית היהודיה-אמריקאית הלן אילון, שנפטרה לאחרונה מקורונה

  • ארבע עונות ומאיה של שלו

    ארבע עונות ומאיה של שלו

    ״היא אינה נאיבית אך גם לא מתחכמת. כאישה רווקה החיה בעולם החרדי, הפרשנות שהיא מעניקה לחיבור של עולם הסמלים הדתי-רוחני ולזה המיני-חומרי מעידה על החירות האמיצה ויוצאת הדופן שללא ספק נדרשה ממנה על מנת להתעסק בכך״. מרסל תהילה ביטון כותבת בעקבות שיחה עם האמנית מאיה שלו בתערוכה “ארבע עונות”

  • רבדים סמויים מעין: על נשים בתלמוד

    רבדים סמויים מעין: על נשים בתלמוד

    ״ב׳רוחות וצללים׳ ישנו ייצוג מחודש לדמויות הנשיות בתלמוד שנעשה על ידי אישה, אמנית, מלומדת, וניתן למצוא בה תגובה לשני ההיבטים הממדרים של הטקסט התלמודי; ההגבלה על נשים ללמוד אותו ואופיו הפטריארכלי של הטקסט״. רוני צורף על עבודתה של ג׳קלין ניקולס

  • לקראת הדתה מתקנת

    לקראת הדתה מתקנת

    ״הפניה אל התיאולוגיה, גם כשהיא נעשית ע״י יוצרים דתיים לגמרי, אינה ביטוי לתשובה ואישור של מערכת ערכים מקובלת, אלא דווקא אמצעי לבירור והצגת שאלות לגביה״. יונתן אמיר על אמנות דתית בישראל כמחזירה בשאלה

  • מת רוברט פינקוס-ויטן, מבקר אמנות, אוצר וחוקר

    מת רוברט פינקוס-ויטן, מבקר אמנות, אוצר וחוקר

    פינקוס-ויטן כתב בהרחבה על אמנות שנות ה-60 וה-70 בארה״ב ובאירופה, וטבע את המונח ״פוסט-מינימליזם״. בישראל החל לבקר באמצע שנות ה-70, ובהמשך חיבר מאמרים על אמנות יהודית ועל עבודתם של יהושע נוישטיין, משה קופפרמן, פנחס כהן גן, בני אפרת, בוקי שוורץ ואחרים

  • חי בתוך הצבע

    חי בתוך הצבע

    “אנחנו קוראים לציור ריאליסטי ציור שמחקה את המציאות, כמו צילום עיתונאי. אבל לא כל מציאות היא מה שאנחנו רואים: יש גם מציאות רוחנית, יש מציאות של רגש, מציאות של עולמות נסתרים”. מיכל שכנאי יעקבי בשיחה עם הצייר שי אזולאי

  • האמן היהודי האחרון

    האמן היהודי האחרון

    יוסל ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו’ – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שברנר קרא “כל מקום גלות” ו”הוויה של קוצים”. גדעון עפרת סופד לאמן הוותיק, שנפטר בשבוע שעבר

  • “עם אותו חיוך שקצתו אליך וקצתו מי יודע לאן”

    “עם אותו חיוך שקצתו אליך וקצתו מי יודע לאן”

    “קאמפף לא היה סטריאוטיפ של פרופסור נשוא פנים. אני זוכרת אותו לבוש במכנסי ג’ינס או קורדרוי חומים ובז’קט ג’ינס, כששני זוגות משקפיים משתלשלים על חזהו והוא גורר את רגליו שקוע במחשבות”. ד”ר אירית מילר סופדת לאברהם קאמפף, מחנך, היסטוריון אמנות ואוצר אמנות יהודית

  • “כשמגיעים אל לב לבו של העניין, האבן רכה כמו מים”

    “כשמגיעים אל לב לבו של העניין, האבן רכה כמו מים”

    “ייחודה של טאובר הוא ביכולת לשאול על מערך היחסים ההיררכי הקיים במבנה המסורתי כמו גם בזה של תולדות האמנות ולהרים גבה על שניהם גם יחד, עם הומור המרופד בעין טובה ובאופטימיות”. על תערוכת היחיד של רחלי טאובר באוניברסיטת בר-אילן.

  • ניצוצות או קליפות

    ניצוצות או קליפות

    מה עושה תערוכת אמנות עכשווית בלב ההפנינג הגדול של חסידות חב”ד בבנייני-האומה, המכונה בין השאר “חג הגאולה”? לפי נעה לאה כהן, את שורשי התערוכה יש לחפש עמוק במשנתו של הרבי מלובביץ’.

  • לייצר שדה בתקווה שיהפוך למיותר

    לייצר שדה בתקווה שיהפוך למיותר

    “התערוכה ‘New York/New Work’ מציעה לדבר על ‘שדות אמנות’ דרך התאגדות אחת של יוצרים אמריקאים העוסקים בהבעה יהודית באמנות. דרך המבט על ה’שם’ הצענו לחשוב על מה שקורה או שיכול לקרות ‘כאן'”. מחשבות בעקבות הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית.

  • “אבותינו חיפשו את אלוהים, אך מצאו רק את עצמם”

    “אבותינו חיפשו את אלוהים, אך מצאו רק את עצמם”

    יצירתה של האמנית האמריקאית הלן אילון היא תזכורת לכך שנרטיבים מכוננים תרבות, וכשתרבות נסמכת על מקורות רצחניים, לא פלא שמדי פעם קם פונדמנטליסט אחד ועושה בהשראתם מעשה.

  • איש באמנותו יחיה

    איש באמנותו יחיה

    “מי מבין האמנים הישראלים ההיסטוריים שבר את החוקים – זריצקי והאוניברסליזם המדומיין? תומרקין והאנטי-מיליטריזם-המסתחבק-עם-גנרלים? למעשה, האמנות הישראלית הצמיחה דורות של אמנים מוכשרים להפליא אך כשרים למהדרין”. יונתן אמיר מהרהר על “הסד הנורא” שבו נתונים אמנים דתיים.

  • “הוא שוחט פרה שאני לא מעוניין לשחוט”

    “הוא שוחט פרה שאני לא מעוניין לשחוט”

    “בשבוע שעבר שאלתי את אחי הצעיר אם שמע על הווידיאו עם התפילין שיצר גיל יפמן. הוא אמר שכן, אבל הוא לא רוצה לדבר על זה. ברור שהתעקשתי”. האמנית שיראל הורוויץ ואחיה, שניהם מבית דתי, היא כבר לא והוא כן, משוחחים על תשמישי קדושה, אמנות ופרות קדושות.

  • יציאת מצרים של זויה צ’רקסקי

    יציאת מצרים של זויה צ’רקסקי

    “הגדת אאכן” של זויה צ’רקסקי מעניקה ביטוי אישי לזהות המורכבת של העולה, שהתחנכה על התרבות הסובייטית הרשמית, גילתה את התרבות הרוסית האוונגרדית, למדה את המורשת האמנותית היהודית – ופירשה את יציאת מצרים בלשונה.

  • “חוֹתָם נַחְתּוֹם”

    “חוֹתָם נַחְתּוֹם”

    ״בראשית הייתה ההיקסמות הנחרדת״. אלברט סוויסה על ציוריו של מוטה ברים בבית האמנים בירושלים.

  • לא בשמים היא

    לא בשמים היא

    התערוכה ״חילוני כהלכה״ במוזיאון נחום גוטמן מבקשת לעסוק ב״עקרון היהדות כתרבות״, ומציגה זרם אוצרותי רות קלדרוניסטי שטחי וחנפני.

  • 22 הרקיעים של דוד רקיע

    22 הרקיעים של דוד רקיע

    מחשבות על “אותיות פורחות” בבית אבי חי, תערוכתו של דוד רקיע, שנטש את הפיגורטיביות לטובת האבסטרקט הטמון בצורה האלוהית של האותיות.

  • סמוראי במרחבי קדושה

    סמוראי במרחבי קדושה

    “את החמור אמא לא מרשה להכניס אל תוך הבית. האם היא מרשה להכניס את הקדושה? האם פינטו מרשה להכניס את הקדושה?”. הערות על “תפילת המדבר”, תערוכתו של שמעון פינטו בגלריה באוניברסיטת באר-שבע.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?