דעות

  • לא יכלה שלא לראות כל מה שכואב

    לא יכלה שלא לראות כל מה שכואב

    “פדרמן ביקשה לגרום לאנשים לראות את מה ובעיקר את מי שעל פי רוב פשוט יותר שלא לראות. עבודותיה השונות ביטאו את האופן שבו נושאים כמו חומת ההפרדה, גירוש פליטים, עבודה זרה, חרדות קיום וחוסר במים מחלחלים אל החיים העירוניים הבורגניים ומאיימים על שלוותם”. הילה כהן-שניידרמן נפרדת מהאמנית שלי פדרמן ז”ל.

  • הוראת קבע

    הוראת קבע

    “החלפת תערוכת הקבע הישראלית היא פעולה שראוי להפוך למסורת, אולם לא נכון להשאיר את העבודה בידיהם הבלעדיות של אוצרי המוזיאונים הקבועים”. כמה מלים לקראת החלפתה של תערוכת האמנות הישראלית הקבועה במוזיאון תל-אביב.

  • “בעידן תת-התזונה מזה והבזבוז מזה, המוות אינו טרגדיה, אלא מימוש עד כדי כילוי”

    “בעידן תת-התזונה מזה והבזבוז מזה, המוות אינו טרגדיה, אלא מימוש עד כדי כילוי”

    “עפרת תוהה אם זה גילו המופלג או שמא יינה של האמנות נמהל והיא הולכת ונעלמת כמו שיער ראשו המקריח. אולי עפרת עומד בפני מה שמבקרים סמכותיים כמו רוזלינד קראוס ורבים אחרים מתלוננים עליו: איבוד יכולת ההבחנה בשיח המתחדש”. יהושע נוישטיין עונה לגדעון עפרת.

  • למה לא חתמתי על הצהרת האמנים – אבל אבוא לכיכר

    למה לא חתמתי על הצהרת האמנים – אבל אבוא לכיכר

    “כדי לגעת בלבבות ולשנות משהו צריך שהאמירה של האמנים בכיכר לא תהיה הצהרה ריקה. קשה לחשוב על משפט סתמי ומתנשא יותר מאשר ‘מלחמה זה רע. לא באנו לעולם הזה בשביל להרוג אחד את השני'”. רונן אידלמן מתנגד לפמפלט האמנים וקורא לסולידריות מעשית.

  • הבקבוק השבור של “זגורי אימפריה”

    הבקבוק השבור של “זגורי אימפריה”

    האם סדרת הטלוויזיה “זגורי אימפריה” משחררת את השד העדתי מן הבקבוק? ואם כן, האם את השד האמיתי? ושל מי הבקבוק הזה לעזאזל? רחל גץ-סלומון והני זובידה מציעים תשובות.

  • התנגדות ערה

    התנגדות ערה

    בניגוד לגדעון עפרת יהונתן משעל חושב שיש הרבה אמנות פוליטית בישראל, אולם היא נושאת אופי שונה ומשתמשת בארגז כלים רחב ומורכב יותר מזה שעמד לרשותם של אמני המחאה של שנות ה-70 וה-80.

  • ה חֶ רְ פָּ ה

    ה חֶ רְ פָּ ה

    התישָמַע הצעקה, ולו גם תצריד את הגרון ותעוות את הפנים? או שמא נסכין לאותות הקין הצורבים את עורנו תחת מטחי האיפור הפטריוטיים של טקסי תעמולה ממטבח משרד ההסברה?

  • הצלחה, לא מצליחנות

    הצלחה, לא מצליחנות

    ״הדבר החשוב כיום הוא כשלון, היסוס, הישמטות ואי-הסתדרות במערכות הגדולות. חשובים האקספרימנטים של אוצרים שהתערוכות שלהם לא מביאות קהל מתרגש ומשתאה, אלא כאלה שעונות על מצוקה של קהילה שמוכנה לדון בתנאי הפעולה הסוציו-תרבותיים שלה באופן כן וביקורתי״. דברים שנאמרו בכנס ״אמנות ישראלית – כיצד ממנפים הצלחה?״ בבית לאמנות ישראלית.

  • מאמץ הגמוני לא מודע

    מאמץ הגמוני לא מודע

    “טענתו של עפרת אמנם אינה ממאנת להכיר ב’מזרחיות’ כפריזמה פרשנית לאמנות, אבל היא מרדדת את המושג ‘זהות מזרחית’ לכדי מאפיינים ‘אותנטיים’ שהכותב אינו מוצא ביצירות אמנות”. דוד שפרבר עונה לגדעון עפרת.

  • תורת הפערים

    תורת הפערים

    “עפרת לא מוצא את המטבע ‘אמנות מזרחית’ בשום מקום משום שהוא מחפש אותו מתחת לפנס ההיסטורי שהוא בעצמו העמיד, הדליק והאיר”. תגובה למאמר “אין אמנות מזרחית”, מתוך ״המחסן של גדעון עפרת״.

  • להפוך את הפירמידה

    להפוך את הפירמידה

    ״הפיכת התרבות שלך לפולקלור היא מעשה של דה-הומניזציה. אנו כבר דור שלישי ורביעי להגירה, וזה הזמן המובהק למהפכה״. דברים שנאמרו בכנס ״יוצרים/ות זכויות – לקראת צדק חלוקתי במשאבי תרבות״.

  • סדר יום תמטי ואינטלקטואלי נבדל

    סדר יום תמטי ואינטלקטואלי נבדל

    ״הגלריה האוניברסיטאית מציעה מודל אוצרותי פתוח ואופקי, שבו ציר הידע הסמכותי מתמזג עם הפרקטיקה המעבדתית, הניסיונית והשיתופית״. תגובה.

  • מראית אין

    מראית אין

    הבעיה בהסכם בין אוניברסיטת ת”א לאספן יגאל אהובי אינה איכות האוסף שלו וגם לא מקצועיותה של שרית שפירא, אלא העובדה שמוסד אקדמי סוגר עסקה סמויה עם גורם חיצוני שבניגוד לעבר לא מבקש לזכות בכיבודים הרגילים שנלווים לפעילות פילנתרופית, אלא לשלוט בתכנים האקדמיים עצמם.

  • הספד שעבר זמנו

    הספד שעבר זמנו

    “חרף המשבר התקציבי והתדמיתי שעברו מדעי הרוח לפני כעשר שנים, הרי שבשלוש השנים האחרונות לימודי תולדות האמנות זוכים לפריחה חסרת תקדים”. אסף פינקוס, ראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל-אביב, בתגובה למאמרה של מיטל רז, “מי יציל את תולדות האמנות”.

  • הרוח החדשה המפעמת בחוג

    הרוח החדשה המפעמת בחוג

    “קטגוריית ‘האמנות העכשווית’ אינה מחליפה את מקומו של המחקר ‘הרציני, ההיסטורי והיבש'”. תלמידות מחקר מגיבות למאמר של מיטל רז, “מי יציל את תולדות האמנות?”

  • מי יציל את תולדות האמנות?

    מי יציל את תולדות האמנות?

    האם לימודי תולדות האמנות עודם רלוונטיים בתקופה בה מדעי הרוח נתפשים כתחום מיותר וחסר משמעות? על משבר דיסציפלינת תולדות האמנות ועל דרכים אפשריות להצילה.

  • איך נזכור את ארתור דנטו

    איך נזכור את ארתור דנטו

    “האמנים פתחו את הדרך בפני הפילוסופיה, והגיע הרגע בו הלפיד חייב לעבור לידי הפילוסופים”, כתב הפילוסוף האמריקאי ארתור דנטו, שהכריז על עצמו כי הוא “מבקר האמנות הפוסט-היסטורי הראשון”. גדעון עפרת סופד לאינטלקטואל המשפיע שהלך לעולמו בסוף השבוע.

  • הברברים כבר כאן

    הברברים כבר כאן

    “ברשימה הזאת אין ולו אמן אחד שהשפיע ואין כותב אחד שיצר שברים פרדיגמטיים. אין בה אוצר אחד ששינה את המפה. יש בה שורה ארוכה-ארוכה של לוויינים שסובבים סביב ירחים ושמשות חשוכים ומוחשכים”. על רשימת 100 האנשים המשפיעים על התרבות בישראל של “הארץ”.

  • ביקורת, אמנות: קו הגמר

    ביקורת, אמנות: קו הגמר

    הוראת אמנות צריכה להוביל את החיבור בין יצירה ויצירתיות לבין לימוד וחיפוש לא אל “קו הגמר” אלא להיפך, אל עבר המחשבה על התחלה. קו הגמר אינו מתאים עוד למוסדות המלמדים אמנות, ואפשר שלא התאים מעולם.

  • תערוכה של אף אחד

    תערוכה של אף אחד

    פתיחת הדלתות המדומה של התערוכה “כולם” היא בעצם נעילתן. מתווה לתערוכה בסגנון “נבוא ונראה מה יצא” יוצר היררכיות ומעלים את יחסי הכוח הפרטיים והמוסדיים המובנים בפעולה.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?