סדר יום תמטי ואינטלקטואלי נבדל

השינוי שהתחולל בגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע”ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין של אוניברסיטת תל אביב, עורר דיון ציבורי, אתי, תרבותי ואקדמי. במסגרתו אני מבקשת להגיב על אחד הנושאים שעלו, והוא עצמאותן של התערוכות מטעם הגלריה האוניברסיטאית, אלו המוצגות במקביל לתערוכות אוסף יגאל אהובי לאמנות ובאופן נפרד ממנו. כפי שציינו מבקרים אחדים, בחוזה קיים סעיף המצביע על “התאמה, עד כמה שאפשר, בין התערוכות מטעם הגלריה לתערוכות האוסף מבחינת הנושא והרמה האמנותית”. אלא שעם כל המשתמע לכאורה מ”התאמה” זו, אין מדובר בהכתבה מכל סוג שהוא עבור שני הצדדים.

כבר עכשיו נושא שלוש התערוכות הראשונות של אוסף אהובי נסוב סביב המיתוס התנכי של מגדל בבל, בעוד שלתערוכות המתוכננות במקביל בגלריה האוניברסיטאית סדר יום תמטי ואינטלקטואלי נבדל. לשני הצדדים נשמרת הזכות לחירות המחשבה האוצרותית והאמנותית. עם זאת עשויים להיות הדהודים או זיקות שונות ומורכבות בין התערוכות, ואלה יכולים להיות מקריים או מתוכננים, על פי שיקול דעתה של ועדת ההיגוי האמנותית. זיקות ממין זה יכולות להיווצר לא רק מתוך דומות אלא מתוך הבדל, לעומתיות או ניגוד, אם בנושאים, בתקופה במדיום או סגנון, ובכך יורחבו ויאותגרו המחשבה, האמירה, הידע והפרספקטיבה ההיסטוריים שביסוד כל תערוכה.

הגלריה האוניברסיטאית מחויבת לאמנות ולהיסטוריה של האמנות. מטרתה להציג יצירות אמנות מכל התקופות במסגרת תערוכות נושא קבוצתיות או תערוכות יחיד וללוות אותן במחקר, בטקסטים פרשניים, תיאורטיים, אינטרדיסציפלינריים ופנים אמנותיים. מבחינות אלה, הגלריה מצטרפת למערכת מעבדות המחקר של האוניברסיטה, ומאפשרת מקום וזמן לפיתוח המחשבה והמחקר סביב האמנות.

מטבע הדברים, בגלל מציאות תקציבית ומיעוט יצירות אמנות מתקופות קדומות בארץ (בעיקר קלאסיקה, ימה”ב ורנסנס), רוב התערוכות בגלריה יהיו של אמנות ישראלית ופלסטינית, מודרנית ועכשווית. שדה אמנות זה מציע כר עצום שמחובתה להציג ולחקור, וכך להמשיך ולכונן את ההיסטוריה שלו. הדבר יעשה באמצעות התבוננות מחודשת בעבר ובחינה של הכאן ועכשיו, וביצירת זיקות בין התערוכות לנושאים שילמדו בחוג לתולדות האמנות ובמחלקות אחרות, כמו גם בין התערוכות לנושאי כנסים שונים, כיתות אמן וכיוצ”ב.

יחד עם המחויבות הראשונית לאמנות, להיסטוריה, לחברה ולתרבות המקומית והאזורית, הגלריה תשאף להציג תערוכות תיזה ומחקר של אמנות בינלאומית של חוקרים ומורים מהחוג לתולדות אמנות וממחלקות אחרות, שיש בהן כדי לתרום למגמות ולנושאים הנלמדים באוניברסיטה ולמפגש הבלתי אמצעי והישיר עם יצירת האמנות הנלמדת. כך גם תערוכות נושא שישלבו אמנות ישראלית ובינלאומית המאפשרות ראייה היסטורית רחבה. אין הכוונה דווקא לתערוכות דידקטיות ומאיירות נושא, אלא לתערוכות שבראש ובראשונה כוחן באיכותן הוויזואלית ובחשיבותן האמנותית.

כמי שפועלת בתוך הפקולטה לאמנות והאקדמיה בכלל, הגלריה תציג יצירות רב-תחומיות – בין אמנות, קולנוע, תיאטרון ואדריכלות, וכן תערוכות המציעות קריאה של האמנות מתוך דיסציפלינות אקדמיות אחרות בשילוב עם הקריאה העיונית והביקורתית הפנים אמנותית. הגלריה אף מתכננת שיתופי פעולה בין תחומים אקדמיים והאמנות מתוך כוונה לצאת מחוץ לכתליה אל החברה, קרי, ליזום פרויקטים שבהם אמנים ילוו מחקרים אקדמיים הקשורים בהיבטים שונים של החברה הישראלית ושל המתרחש בתוכה; כל אלו ייצרו תערוכות שיגובו במחקר משולב. לבסוף, הגלריה האוניברסיטאית היא מקום למימוש תערוכות מצטיינות של התוכנית ללימודי תעודה במוזיאולוגיה ואוצרות שבפקולטה לאמנויות ולתערוכות פרס מישל קיקואין לאמן ישראלי.

מאז פטירתו של פרופ’ מוטי עומר, שכיהן שנים רבות כאוצר הגלריה, עברה הגלריה האוניברסיטאית תהפוכות רבות והיא נמצאת היום בתהליכי התחדשות. ביסוד תהליך זה עומדת תפיסת הגלריה כמוסד המשמר חירות אמנותית ואינטלקטואלית. כצומת של שני התחומים היותר אוטונומיים בספירת התרבות – האקדמיה והאמנות – הגלריה היא מקום מפגשם של החופש האסתטי והחירות המחשבתית, המשוחררים מכל אילוץ חיצוני.

חירויות מסוג זה משמען פעולה המונעת מכוחם של הידע, המחשבה העצמאית והמקורית, הדמיון והניסוי פורצי הדרך והגבולות – כולם מאבני היסוד של מוסד האקדמיה ושדה האמנות. הן המסד לתערוכות איכותיות, ערכיות, מחדשות ובעלות חשיבות למקום ולמרחב הגיאו-פוליטי שלו. הן גם הבסיס לתערוכות שבכוחן לבחון את יחסי הגומלין בין האקדמיה לשדה האמנות, לקרוא תיגר עליהן או להציע אפשרויות חדשות ליחסים אלה. שתי תערוכות נושא שהוצגו בגלריה בשנתיים האחרונות, “יד שמאל: מדורי השטן ויצירת האמנות” (אוצרים: מנחם גולדנברג, גלילי שחר) ו”אנטי אנטי: בין אמנות, כוח וידע” (אוצרת: הדס קידר) כבר סימנו את תוואי הזיקות הללו ויחד עם תערוכות יחיד כשל אנג’לה קליין (אוצר: דורון רבינא), את המחויבות לאיכות אמנותית תובענית ולהיסטוריה של האמנות הישראלית.

התפיסה האוצרותית המוצעת כאן נעה אמנם סביב הציר האקדמי-אמנותי, אבל לא מדובר בתפיסה דו-קוטבית. המפגש בין אמנות ומסדי ידע, קהילת חוקרים ותלמידים, מחשבה מקורית וניסוי מעבדתי  –  מציב מודל אוצרותי פתוח ואופקי, שבו ציר הידע הסמכותי מתמזג עם הפרקטיקה המעבדתית, הניסיונית והשיתופית. עשייה אוצרותית, אמנותית ומחקרית יחידנית, מהודקת ושלמה תשתלב ולא תסתור את העשייה הניסיונית, הפתוחה והשיתופית (חוקרים, תלמידים, אמנים, קהילה).

אירית טל, אוצרת הגלריה האוניברסיטאית ע”ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין, אוניברסיטת תל אביב