ביקורת

  • למלומי תינוקות, רחשי פרפרים

    למלומי תינוקות, רחשי פרפרים

    “סימני הקין שעל גוף הבכור, הילדיות התמימה שהופכת למנוכרת, הילדה חסרת האונים אל מול הגיבור חורש המזימות, החרדות הקיומיות של אב-אמן-יוצר – כל זה סופר כבר, ובתערוכה הנוכחית לא נוצק לכך כל תוכן ייחודי”. קרן גולדברג על “סכר פרפר”, תערוכתו של אורי ניר במשכן לאמנות עין-חרוד

  • חדר הפלאות של בית הגפן

    חדר הפלאות של בית הגפן

    “מסר מציעה מבט נטול יומרות או גימיקים פוליטיים, המציג את מעשה האמנות כמהרהר, משוטט, מלקט וממפה, בלי לחרוץ דין. זו גם חולשתה של התערוכה”. גילי סיטון על התערוכה הקבוצתית “איסוף עצמי” בגלריה בית הגפן, חיפה

  • הרצליה של פרטים

    הרצליה של פרטים

    “עברון משתמש בפרטי הבניין ההרצליאניים כחומרי עבודה לאוצרות שמארגנת את הלקסיקון העיצובי העירוני ומסרבת להותיר אותו במישור הדקורטיבי. התערוכה מזמינה מחקר מחודש, שייתן מקום של כבוד לפרטי המרחב, ולא רק לאלו שאיתנו כבר מאות שנים”. ביקור ב”רחוב בזל 54″, תערוכתו של אסף עברון במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • לא תעשה לך דימוי ישיר

    לא תעשה לך דימוי ישיר

    “מדאיג לחשוב כי ‘הבהילות האופיינית לרגע העכשווי’ היא למעשה הבהילות לאוורר את המחסנים ולערסל את הסחורות באור השוק המנומנם, ובו בזמן לגדר סביבו את הטעם החדש בשכונה”. רועי זנדר על “בעיות השעה”, תערוכה קבוצתית שאצר דורון רבינא בביתן הלנה רובינשטיין, תל-אביב

  • ניסיון לרצח המונים שנגמר בירייה ברגל

    ניסיון לרצח המונים שנגמר בירייה ברגל

    “הורודי לא הסתפקה בחשיפת המהלך והתעקשה לפרסם את המכתב המדובר, שהפך לבמה לשורה ארוכה של הטפות מוסר שחצניות ויהירות, המזלזלות באינטליגנציה של הקוראים והאמנים”. גילי סיטון מגיבה לאקט ההתחזות למתחזה למבקר האמנות שאול סתר שעליו הכריזה שי-לי הורודי במכתב למגזין “תוהו”

  • מושא המבט הכובש

    מושא המבט הכובש

    קרן גולדברג על שתי תערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: פרויקט הסאונד השאפתני והבעייתי של גיא גולדשטיין, “Freigedank” (“החופשי במחשבותיו”), ותערוכת הווידיאו המורכבת והאמיצה של נועה גור, “דרכי נראות”, המפרקת את המשולש הקדוש צופה-יצירה-אמן

  • אמא-ג’ניישן

    אמא-ג’ניישן

    “ניתן לחשוב על החלום שמציגה גפני כחלום פרוידיאני קלאסי, המתפרש כידוע כהמחזה של הגשמת משאלה: שלט עם הכיתוב gination מקבל את חלקו המשלים עם הצטרפותה של מאיה הלבושה בחולצה עם הכיתוב Ima. ה-imagination מיוסד והופך לדבר כשלעצמו”. אורי אליס על “עתידים”, המיצב של טל גפני במובי, מוזיאוני בת-ים

  • מרד הממזרים

    מרד הממזרים

    “‘ממזרים: סימון ומחיקה’, אחת הדוגמאות החזקות לאמנות אקטיביסטית בישראל, מבקרת את האופן שבו הממסד הדתי האורתודוקסי, הפועל בישראל מכוח החוק המדינתי, משליט את האג’נדות הפטריארכליות שלו על אזרחיות ואזרחי המדינה”. דוד שפרבר על התערוכה “ממזרים: סימון ומחיקה”, הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית

  • “אולי תצלמי במקום אחר, יהיה לך יותר נחמד”

    “אולי תצלמי במקום אחר, יהיה לך יותר נחמד”

    “טקסט התערוכה נפתח בהסבר מפורט על קו האוטובוס 16 ועל מסלולו הייחודי בשכונות דרום העיר. ‘הקו פוגש בדרכו סוגיות פוליטיות, חברתיות והיסטוריות הקשורות לעיר’, נכתב בהסבר, אך מכלול התערוכה מדשדש בכל הנוגע לתחומים הללו”. גילי סיטון על “חמש תחנות”, בגלריה קו 16

  • סימני מהפכה במדבר של הממשי

    סימני מהפכה במדבר של הממשי

    הולנדים רוקדים ריקודי-עם באמצע המדבר, סיטקום אמריקאי באמצע השיכונים, נערה מכוסה בשמיכת סלעים ושאר חזיונות בתערוכה “ערד: מחזון לחיזיון- פרק א” במרכז לאמנות עכשווית בערד. גלעד פדבה מזהה את קול המהפכה הבאה

  • וילון מוסט: מחשבות על הסוואה ושקיפות

    וילון מוסט: מחשבות על הסוואה ושקיפות

    “נסיונות להסוואה, שקיפות, כסות והסתרה הם מוטיבים משותפים בתרבות היפנית והקלאסית, והם מתנקזים אל בדיה של אילת זהר, אמנית ישראלית. הדבר מחזיר את הדיון לתחילתו: הפסטורליה נגמרת כאשר אנו מבחינים בצלפים המוסווים בתוך גן העדן”. נאוה סביליה שדה בעקבות התערוכה “שקוף למשתמש” של אילת זהר, גלריה מינוס 1, תל-אביב

  • מהות פואטית ומחוספסת

    מהות פואטית ומחוספסת

    “פינטו משחזר כאן זיכרון שלו מגיל שש, כשהגיע עם אמו לבית-הקברות של קיבוץ בארי כדי לחפש את אחיה. כילד הוא לא הבין היכן הדוד שבאו לחפש, וכשאמו אמרה לו שהדוד נמצא באדמה, הוא החל לחפור בחרדה גדולה כדי לאפשר לו לנשום”. טלי תמיר על “אַיֵּה?”, ההצבה של שמעון פינטו בגלריה בארי, ועל המופע שליווה את אירוע הנעילה

  • מעבר לגעגועים ושברון הלב

    מעבר לגעגועים ושברון הלב

    “תצלומי השעונים בבית הם אמנם עוד אלמנט אספני, אך הם גם אנדרטה שותקת לזמן הדוחק או הקפוא המאפיין את פעולתה של גור-זאב, הסובבת סחור-סחור בעבר-הווה-עתיד נצחי ומציגה את בית הוריה הומה החיים לצד ההתכלות והדממה של הזמן שעמד מלכת”. גילי סיטון על “אורישש”, תערוכת היחיד של גליה גור-זאב בגלריה אינדי, תל-אביב

  • מופלא, מסתורי וקצת מביך

    מופלא, מסתורי וקצת מביך

    “למעט העובדה שלצורך הקמת האגף שיפץ צוות התכנון את מכלי הדלק התת-קרקעיים ששימשו את תחנת הכוח והפך אותם לחללי תצוגה, צומח האגף כל כולו כחדש, ומבחינת עיצובו הוא נועז ביותר וחושף גישה תכנונית שונה לחלוטין – כאילו אומר, אני חדש ושייך למאה ה-21”. רם אהרונוב על האגף החדש של הטייט-מודרן בלונדון, “בניין המתגים”

  • יקירת העיר

    יקירת העיר

    “מי שלא עושה, לא טועה” – כך בדרך כלל נוהגים ביהירותם אנשי המעשה להצדיק בדיעבד את מעשיהם ואת טעויותיהם כאחד, כי כש”כשחוטבים עצים, עפים שבבים”. אסתר זנדברג, שכבר עשרים שנה מתבוננת בחוטבי העצים האלה, אדריכלים, יזמים, פקידים ופוליטיקאים, מעדיפה להסתכל על העולם מהצד של היער והשבבים.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?