ביקורת

  • ביתן סרפנטיין מגיע ל-2021

    ביתן סרפנטיין מגיע ל-2021

    “הביתן, שבנייתו הושלמה השנה בגני קנסינגטון, הוא מבנה עגול בעל הופעה מאד טקסית, בסיסו שקוע 60 ס”מ בגבעת הדשא המתנשאת מעל מפלס השבילים בגן. הוא בעל גג שטוח הנשען על שורת עמודי קונסטרוקציה דקורטיביים. העמודים נבנו מקורות פלדה יצוקה משומשת, והם עטופים בתבנית של עץ לבוד ומצופים בטיח דק”. רם אהרונוב על הביתן של גלריית סרפנטיין לשנת 2021

  • כיצד נאמר משהו על משהו

    כיצד נאמר משהו על משהו

    “כהמשך למהלך זה הוצבה התערוכה באופן בלתי קונבנציונלי, כשעבודות מסוימות מוצמדות זו לזו, תלויות לגובה ויוצרות התכתבות פואטית צורנית עם עבודת החלונות. זוהי מעין קתדרלה חילונית ארעית שכמו הציורים עצמם נבנתה באמצעות הטלאות, השתלות, צירופים מפתיעים ובניה מאולתרת, מרובדת ורב שכבתית”. מזל קאופמן על תערוכתו של ציבי גבע, 21-20, בגלריה הראל

  • רישומים ממכונת אמת – חמש הערות על ׳חמש רגליים׳

    רישומים ממכונת אמת – חמש הערות על ׳חמש רגליים׳

    “׳חמש רגליים׳ היא נובלה פוליגרפית, מקרה פרטי של נובלה גרפית העושה שימוש במבחר דרכי סיפר, חזותיות ומילוליות, ושבמהותה יש מזו של הפוליגרף הקולט ורושם את תגובותיו הבלתי רצוניות של אדם כדי לבדוק אם הוא משקר”. שהם סמיט על ספרה של מרב שין בן-אלון “חמש רגליים”

  • בין פנים לחוץ, בין חומר לחלל

    בין פנים לחוץ, בין חומר לחלל

    ״רובם הגדול של האמנים המשתתפים בתערוכה הם אמני מיצב ובתערוכה מוצגות חתיכות קטנות מתוך מרחבים גדולים וכוללים יותר. דבר זה מאפשר לנו לבחון את מקומו של מוזיאון ישראל כמוזיאון קנוני ואת הצלחתן של חתיכות מיצבים לתפקד כיצירות עצמאיות״. דוכי כהן על התערוכה ״אמות וספים – אלמנטים של אדריכלות מודרנית באמנות עכשווית״ במוזיאון ישראל

  • שיבושי לשון: הדיון האמנותי והתמודדות עם צנזורה בישראל

    שיבושי לשון: הדיון האמנותי והתמודדות עם צנזורה בישראל

    ״כך, בהינף קולמוס, הופכים אוצרים זרים לחשודים וצנזורים למתמודדים. צוקרמן רכטר מציינת שבתערוכות קודמות של שיבלי היו אוצרי התערוכה וכותבי הטקסט ישראלים. אולם, בהווייה הפוליטית בישראל, הוצאה מחוץ לגדר של אוצר זר יכולה להתפשט בקלות אל אוצרות ואוצרים, אמניות ואמנים מקומיים״. עמי שטייניץ מגיב לספר ״אוצרות עכשווית בישראל, 1965-2010״

  • מאמץ הרחבת גבולות הדמיון

    מאמץ הרחבת גבולות הדמיון

    ״ההבנה כי הוא מקשיב לי ממש (וגם לאחרים, אם הם צופים בו או רק עוברים לידו בדרכם לחלל אחר) הופכת אותו למעין מראה. במובנים רבים טפרברג מציע מחווה אמפתית לקהלו, הוא פשוט מקשיב לו הקשבה נעימה ורכה. מי שייקח את המחווה עוד צעד קטן הלאה יוכל אפילו להשתמש בה כדי להקשיב לעצמו״. דנה שלו על מופע היחיד של ארי טפרברג, ״לבי כמעט עמד מלכת״

  • התחת, הנוצה והראש

    התחת, הנוצה והראש

    ״ההלחמה של כל עולמות התוכן מקריסה אותם זה אל תוך זה, בערבול צורני השומר באופן מעורר התפעלות על אלגנטיות רבה ויופי בלתי מעורער״. קציעה עלון על תערוכתה של איילת עמרני נבון, ברבור אילם, בגלריה מנשר

  • סוגימוטו בתל אביב: אור, מים וחלודה

    סוגימוטו בתל אביב: אור, מים וחלודה

    אילת זהר על היבטים של חלל, זמניות, היסטוריות והתפוררות בצילומיו של הירושי סוגימוטו, בעקבות תערוכתו של האמן במוזיאון תל אביב

  • מולדת – לקסיקון

    מולדת – לקסיקון

    “הצילום של ירדן אמנם עוסק בשינויים ויזואליים במראה המציאות, אך אינו מתמקד בתיעוד ומיון, אלא בדיבוב ובהחייאה, ובדומה לפעולת השוטטות, שהיא הבסיס לעבודתה של ירדן, זמנו הוא זמן עכשיו”. גליה בר אור על התערוכה “מולדת” במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • תאונה מוקפדת מדי

    תאונה מוקפדת מדי

    “במובן זה דומה הפסל הדומם לכל יצירות האמנות וגם לאדם, כולם שותפים לניסיון ולכישלון להביע את עצמם באופן מושלם, מבקשים לתחום את גבולותיהם האוטונומיים, את זהותם, כנגד הקבוצה ולמבוכתם גם בעזרתה”. מאיה קציר על “סטיבן” של דניאל סילבר

  • שלושה סיפורים של שלושה ימים, כולם ישראליים

    שלושה סיפורים של שלושה ימים, כולם ישראליים

    “קנר, בהשראת יזהר, רוכשת כבוד מיוחד ל״רגע״ ולהיותנו בו או לאי ההצלחה שלנו להיות בו. ובמובן הזה, עבודתה עם הסיפורים והתרגום שלהם לרגעים פרפורמטיביים היא כמעט מלאכה מדיטטיבית” דנה שלו על “אצל הים” של קבוצת תאטרון רות קנר

  • משב הבריזה המקסיקאית בינות לרעפים הבריטיים

    משב הבריזה המקסיקאית בינות לרעפים הבריטיים

    השנה נבחרה לעיצוב ביתן הקיץ ה-18 של גלריית הסרפנטיין בלונדון האדריכלית הצעירה ביותר בתולדותיו, פרידה אסקובידו, ילידת מקסיקו-סיטי, שהצליחה לשלב בין עיצוב מינימליסטי ואינטליגנטי לשלל הפתעות ויזואליות ואקולוגיות

  • גיבוב של הגיגים תנועתיים

    גיבוב של הגיגים תנועתיים

    “פריטס יוצרת דמויות גרוטסקיות אומללות ומעוררות רחמים, שמחלצות מהקהל המנמנם בסוזן דלל פרצי צחוק מפעם לפעם. זה סימן לכך שהיצירה הלכה לאיבוד”. דנה שלו על “ניב מצהיב 3”, יצירתה של מרלן פריטס ללהקת בת-שבע

  • קרקע המציאות

    קרקע המציאות

    “עיקר פעילותה של האדריכלות הפורנזית נעשה בתחום המשפטי והאקדמי ולא בעולם האמנות. אולם מאחר שכל ייצוג מציאות מנוסח באמצעים אסתטיים, ניתן למצוא בה ניסיון לגיבוש תנאים להבנת האמת בתקופה בה משמעותו של המושג הולכת ומתנדפת”, קרן גולדברג על התערוכה “אמת קרקעית” בגלריה בנימין

  • בחזרה לעתיד בעמק חפר

    בחזרה לעתיד בעמק חפר

    עידו כהן מתעכב על שתי עבודות בתערוכה “ארכיאולוגיה עכשיו” בגלריה זוזו, עמק חפר – “האחר” המתסכלת של יוסף משיח ו”בהרף עין” המרהיבה של נעמה ברתיני-שביט – ומזמין למה שמסתמן כאחד מחללי האמנות המשובחים והמסקרנים שנראו כאן

  • בנים-בנות ביחד זה יפה

    בנים-בנות ביחד זה יפה

    “רועי אסף ולהקת בת-שבע מעוניינים ליצור בידור פשוט, או פשוט בידור, ומזה יש כאן הרבה. ואכן אפשר ליהנות מהמוזיקה הפופולרית, הגופות החטובים וחגיגת הנעורים. אבל העיניים של רקדני האנסמבל כל-כך ריקות, שזה צובט בלב. במובן זה, אי-אפשר לומר שהיצירה הזו לא מרגשת”. דנה שלו התאמצה שלא להשתעמם ב”בויז אנד גירלז”, יצירתו של רועי אסף לאנסמבל בת-שבע

  • הקשישות לטיס

    הקשישות לטיס

    “הרבה מן הכוח שיש בדימוי ‘נשים זקנות טייסות’ טמון בעובדה שהחברה הישראלית מיליטריסטית ומצ’ואיסטית, ולהיות טייס, גם לשעבר, נחשב סמל סטטוס שמשמעותו היות חלק מהאליטה. הבחירה של ליס למקם את הנשים בעמדה הזו היא לא פחות מאקט חתרני”. דנה שלו על יצירתה של גלית ליס, “Go”

  • ניחוח חו”ל מובהק

    ניחוח חו”ל מובהק

    “המפגן האוצרותי של ‘קדם-קודם-קדימה’ מצליח לפרקים לשרטט קשרים אינטליגנטיים ורגישים בין העבודות ולזקק הוויה מזרח-תיכונית מתוחה בין הכאן ועכשיו לעול האדמה ההיסטורי. אלו מסתייעים רק כאשר הוא משתחרר מהשאיפה הבולמוסית של עולם האמנות הגלובלי לעכל הכול, עכשיו ומהר”. קרן גולדברג על “קדם–קודם–קדימה”

  • עוצרת את המציאות מלהיות מובנת מאליה

    עוצרת את המציאות מלהיות מובנת מאליה

    “ברוב העבודות שיצרה בעבר היה אפשר לזהות את מקורו של האלמנט האדריכלי שממנו צמחו. בעבודות הנוכחיות קשה לזהות מקור כזה. הפיתול והטיפול שהחומרים עוברים בידיה מובילים אותם אל עבר הפיסול המינימליסטי המופשט, האלגנטי ביותר”. רם אהרונוב על תערוכתה של מוניקה סוסנובסקה בלונדון

  • טריפ טוב שהופך לטריפ רע

    טריפ טוב שהופך לטריפ רע

    “‘סכר פרפר’ מצליחה להיות מרשימה ווירטואוזית; להציג חומרים שבושלו והותכו זה בזה במשך זמן רב, אך להיחוות כהרהור יוקד של רגעים אחדים, שנחצב והפך לעולם. טריפ מתוזמר במקצב של מחשבה חולפת המגיעה לקצוות ונפרמת”. טל אנגלשטיין על “סכר פרפר”, תערוכתו של אורי ניר במשכן לאמנות עין-חרוד

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?