למרות המגבלות החמורות עקב המגיפה שעדיין שולטת בבריטניה, ושגרמה בשנה שעברה להפסקת העבודה על הביתן ועל מספר לא קטן של תערוכות, נתנה השנה הנהלת גלריית סרפנטיין את הסכמתה להמשך העבודה ופתיחת הביתן לארבעת חודשי הקיץ.
כללי המשחק לא השתנו מאז שהוקם הביתן הראשון בשנת 2000 על ידי האדריכלית זהא חדיד (Zaha Hadid). מדובר בביתן ארעי רב־תכליתי שתפקידו להחליף את האוהל הצבעוני שהוקם בעבר על המדשאה שבחזית הגלריה ושימש, כנהוג בבתי אחוזה בריטיים, כמקום מפגש למספר רב של אורחים. במקרה של גלריית סרפנטיין משמש כאולם למפגשים בין האמנים המציגים בגלריה לבין קהל מוזמנים וכמקום לקיים בו מסיבות התרמה והרצאות. הביתן ה־20 תוכנן על ידי משרד קאונטרספייס (Counterspace) מיוהנסבורג שנוסד בשנת 2015 כסטודיו שיתופי לאדריכלות בהנהלת סומאיה ואלי (Sumayya Vally, נ. 1990, דרום אפריקה), שהיא גם האדריכלית הצעירה ביותר שזכתה בהקמת הביתן על פי התכנית הבינלאומית של גלריית סרפנטיין.
ביתן סרפנטיין, לונדון: מבט מבפנים לקבוצת עמודים בכניסה הראשית ולגן. 2021, צילום: רם אהרונוב
כהכנה לתחרות הבינלאומית להקמת הביתן ערך משרד האדריכלים קאונטרספייס היכרות, לימוד ושימוש בתכנון של מספר רב של מבני ציבור, תרבות ומקומות התכנסות באזורים שונים של לונדון, שחלקם היו פעילים בעבר וחלקם עדיין קיימים ופעילים גם היום. בהם ניתן לציין את המסגד המוכר כ”מסגד של לונדון”, מסגד פאזל (Fazl Mosque), אשר נפתח ב־1926, והמסגד של מזרח לונדון (East London Mosque) שהוקם בשנת 1940 ופעל תחילה בשלושה מבנים סמוכים, עד שבשנת 1985 הוקם מבנה ייעודי אחד שאף הורחב ומשמש כמרכז מוסלמי. נראה גם שמשרד האדריכלים קאונטרספייס מכיר היטב את זולו רונדאוול (Zulu Rondavel), מבנה מגורים מסורתי דרום אפריקאי, ובמיוחד את הטיפוס המוקף שורת עמודים, וגם את זולו קראאל (Zulu Kraal), שהיא קבוצת מגורים – כפר – הכלואה בתוך שתי מערכות עגולות מקבילות של עמודי עץ המגינים עליה מאדם ומחיות.
הביתן, שבנייתו הושלמה השנה בגני קנסינגטון, הוא מבנה עגול בעל הופעה מאד טקסית, בסיסו שקוע 60 ס”מ בגבעת הדשא המתנשאת מעל מפלס השבילים בגן. הוא בעל גג שטוח הנשען על שורת עמודי קונסטרוקציה דקורטיביים. העמודים נבנו מקורות פלדה יצוקה משומשת, והם עטופים בתבנית של עץ לבוד ומצופים בטיח דק (מיקרו) מטקסטורות שונות בצבעי ורוד, חום, אפור־ירקרק ולבן. שני קטעים של קירות מקושתים בציפוי לוחות שעם שחור משלימים יחד עם העמודים את התכנית המעגלית. רוב העמודים מתחילים את צמיחתם במעין פיסול מדורג של חלקי שורות, קוביות ומשולשים הנראים כמו חורבות של מקדש עתיק ומשמשים כמקומות ישיבה. בצורה זאת חלל הביתן, בתוספת הדלפק המשמש גם כפינת קפה וכיסאות ניידים הנמצאים ביום־יום במחסן הגלריה, מכשירים את האולם להופעות, הרצאות וביקור אורחים. שלוש רמפות המחברות את שולי האולם המעגלי עם השבילים שבחוץ מדגישות את ההתרוממות המיוחדת של המבנה ובתקופת המגיפה מאפשרות כיוון אחד בלבד של כניסה ויציאה. כדאי גם לציין את הקורות הקונסטרוקטיביות האופקיות העוזרות בנשיאת הגג, גם הן בעלות צורות מגוונות אשר יחד עם הווריאציות בעמודים מעשירות את חלל הביתן.
ארבעה מחשובי העיתונים בבריטניה מסכמים באופן מאד מקורי אחרי ביקורם את התרשמותם והערכתם כלפי הביתן:
“חלק אלגנטי ורדיקלי”,Financial Times
“כור היתוך המשרה חזון אלגנטי”, The Times
“גדוש ברעיונות”, The Telegraph
“כל העיר מתחת לגג אחד”, The Guardian
כדי להעשיר את התרשמותו של הקורא מהביתן של השנה בחרתי בשני ביתנים משנים קודמות. הראשון הוא הביתן משנת 2017 שתוכנן על ידי פרנסיס קרה (Francis Kéré), יליד מערב אפריקה, שמטרתו למזג בין גני קנסינגטון לבין תרבות מקום הולדתו של האדריכל, ולשלב בין אורח החיים בכפר המבודד בלב המדבר לבין טכנולוגיה של קונסטרוקציה ניסיונית. קרה מציין כי שאב את ההשראה לביתן שבלונדון מעץ הבאובב בעל החופה הענקית שבצלו מתכנסים אנשי הכפר לפעילויות היום־יום.
ביתן סרפנטיין, לונדון: מבט מבחוץ לכניסה הראשית, 2017, צילום: רם אהרונוב
הביתן השני הוא הביתן משנת 2019, שתוכנן על ידי יוניה אשיגאמי (Junya Ishigami), יליד יפן.
“אני רוצה ליצור נוף בתוך הבניין”, הסביר אישיגאמי, ואכן הביתן שלו לוקח את השראתו מגגות, האלמנט השכיח ביותר באדריכלות לטענתו. תכנון הביתן כלל סידור של לוחות צפחה (slates) שיצרו כיסוי גג אחיד שנראה כאילו צמח מהאדמה שמסביב לגן.
ביתן סרפנטיין, לונדון: מבט מבחוץ לכניסה הראשית, 2019, צילום: רם אהרונוב
לי נראה שיש גם נקודות דמיון בין הביתן של שנת 2021 והביתן מברצלונה שנבנה בשנת 1929 על ידי מיס ואן דר רו (Mies Van der Rohe), עם הגג הדק השטוח שבולט מעבר לבניין ועם עמודי הפלדה והשיש. בכל מקרה, אין ספק שהביתן של השנה הוא אחד הביתנים המוצלחים ביותר שנבנו כדי לשרת את גלריית סרפנטיין וקהל המבקרים.
ביתן סרפנטיין 2021, 11 ביוני – 17 באוקטובר
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
ביקרתי בביתן בשבוע שעבר. מראה של ביניין חרב, שלל סגנונות דקורטיביים. גם החומרים שידרו תחושה של עיצוב במת תאטרון. אכן, העיצוב האדריכלי מתאים לקונספט של הנושא שטופל: רב תרבותיות והגירה אך הגג השטוח נראה מעיק ולא מטופל כך שסך הכל החוויה לא היתה מפעימה כלל. (אם זה המסר- הוא עבר מצויין…)
מה שכן – היה נוח ומרגיע תוך כדי טיול בפארק.
ענת שלו
| |תודה, רם, על עוד ״ביקור״ מרחוק בפביליון שמתאפשר בעזרת המאמרים שלך. מרתק
נורית
| |