עוצרת את המציאות מלהיות מובנת מאליה

“Structural Exercises” היא תערוכה קטנה, רק שבעה פסלים, אבל מעניינים ביותר, המוצגת ב-Houser & Wirth, אחת הגלריות המסחריות החשובות בלונדון. הפסלת, מוניקה סוסנובסקה (Monica Sosnowaska), אמנית פולנייה ילידת 1972, חיה ועובדת בוורשה. סוסנובסקה, שהציגה בישראל כמה פעמים, היא אחת האמניות היחידות שעובדת בחומרי הבניין הבסיסיים ביותר – בטון ופלדה תעשייתיים. אמנית אחרת ידועה שעובדת בבטון היא כמובן הבריטית רייצ’ל וייטרד (Rachel Whiteread). חומרים אלה חשופים לרוב באתרי בניין בתקופת ההקמה בלבד, אבל באדריכלות התעשייתית ובקבוצות אדריכליות שונות בתקופה המודרנית הם נותרים חשופים בבניין הגמור.

בעבודותיה הקודמות בנתה סוסנובסקה אלמנטים אדריכליים שלמים, ובהם מרפסת, תקרה, רמפה, פרוזדור, חלון ושירותים. בשנת 2010 הציגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית את המיצב “מדרגות”,  אבל לרוב היא עוסקת באדריכלות של הרס, אי-ודאות ותוהו. בתערוכתה הנוכחית אין תמה חד-משמעית; הכל הרס ושברי סטרוקטורה, או בשפה יותר עדינה, כשם התערוכה באנגלית, “תרגילים סטרוקטורליים”. למרות מיעוט העבודות וההבדלים ביניהן, ניתן להבחין בשתי קבוצות או שני כיווני יצירה.

הקבוצה הראשונה מבוססת על מוצרי פלדה בלבד – קורות, צינורות ומוטות-זיון, המשמשים לחיזוק בטון מזוין (Rebar). בכל עבודה נעשה שימוש במוצר אחד בלבד. הקבוצה השנייה משלבת, כדרכה של סוסנובסקה בעבר, מוצרי פלדה ובטון. כל שבעת הפסלים נוצרו ב-2017, והם מוצגים באולם הצפוני של הגלריה, שהוא למעשה חלון ראווה. בחרתי רק באלה שנראו לי מייצגים במיוחד. בדפי ההדרכה של הגלריה אין הסבר על אופן ההכנה של הפסלים. ההסברים במאמר זה מבוססים על נסיוני באדריכלות.

קבוצת מוצרי הפלדה

העבודה “T” האלגנטית מושכת את תשומת הלב מיד עם הכניסה לאולם. קורת פלדה תעשייתית שמיוצרת בתהליך של Extrusion (עיצוב של חומר פלסטי או מתכתי על-ידי העברתו במטבעת), בעלת חתך של האות הלטינית T, כופפה ב-90 מעלות. הקורה המכופפת ממוקמת בניצב לקיר הפנימי של הגלריה, כאשר חלקה הגבוה, שאורכו 5 מ’, צמוד לקיר הלבן, וחלקה הקצר, שאורכו 2.3 מ’, צמוד לרצפת הבטון המוחלקת והאפרפרה של הגלריה.

כדי לכופף קורה מסיבית כזו יש לחממה עד הלבנה, ורק אז, בטמפרטורה גבוהה, אחרי שאיבדה את תכונות היציבות והחוזק שלה, היא מכופפת. כדי להגיע לכיפוף של 90 מעלות, החלק האופקי של חתך הקורה קומט, ולאחר ההתקררות נוצרה הפינה הפנימית המיוחדת והמעניינת ביותר בעבודה.

סוסנובסקה יצרה מהאלמנט הקונסטרוקטיבי התעשייתי פסל אלגנטי שחור באמצעות טיפול מינימלי בצורה. זאת עבודה פשוטה הניחנת ביופי עדין, ומלמדת על ההבנה העמוקה בפיסול המינימליסטי ובאדריכלות של הפלדה החשופה. אין ספק שהצגתה באולם הגלריה המודרני תורמת לאפקט של העבודה על הצופה.

העבודה “צינור” עשויה מקטע של צינור פלדה בקוטר של שני מטרים ובעובי של 20 מ”מ. הצינור נחתך בהיקפו המעגלי ונפרש לאורך של 3.4 מטרים על הרצפה כאילו היה צינור מקרטון. צבעו הלבן המבריק וקו החיתך הכהה מנטרלים את הנוקשות של מעטפת הפלדה. דרך המעגלים בשני קצות העבודה משתקפות העבודות האחרות באולם, ומאחר שהעבודה ממוקמת קרוב לפינת החלונות החיצוניים של הגלריה, משתקף דרכם גם המבט לרחוב. עבודה זאת מבטאת באופן בולט במיוחד את היופי שבהרס.

Rebar הוא מוט-זיון, שמשמש לחיזוק ביציקת בטון. הוא מיוצר בקטרים שונים בהתאם לדרגת החיזוק הנדרשת, כמוט חלק או מוט עם בליטות. המוט עם הבליטות נצמד לבטון חזק יותר מאשר המוט החלק. השימוש במוט הזה נדיר ביותר בתחום הפיסול. סוסנובסקה בחרה בו כנראה גם בשל חוזקו ויכולת הכיפוף הקלה יחסית שלו, וגם משום שכשהוא צבוע, האפקט הוויזואלי שלו בולט יותר.

העבודה שלפנינו היא קבוצה של כמה עשרות מוטות-זיון עם בליטות באורך שלושה מ’. הם נראים כאילו נשפכו מחור שבקיר. בדפי ההסבר הם מתוארים כמבט מאחור של סוס פוני, כאשר הזנב מגולם במוטות שחורים הפונים מטה. ממרחק קצר יחסית של כ-2–3 מטרים, קבוצת מוטות הפלדה הצבועים בשחור מבריק נראית כאילו היא עשויה מחומר רך וגמיש, ואכן הדמיון לזנב פוני מאוד משכנע.

קבוצת מוצרי הפלדה והבטון

שני אלמנטים מרכיבים פסל זה: עמוד פלדה עם חתך של האות H ויציקת בטון. קצה אחד של עמוד הפלדה פוצל לשלושת “מרכיביו” באמצעות ניסור או חיתוך וכיפוף. העמוד עצמו הוא יחידה אחת שנוצרה בתהליך (Extrusion). ייתכן שהפיצול בוצע לאחר שהעמוד חומם עד להלבנה, וכל חלק נוסר וכופף ב-90 מעלות. בצורה זו קצה העמוד נראה כאילו הוא נפרם לשלושה כיוונים שונים בזווית של 120 מעלות זה מזה; מעין גזע עץ שהתפצל לשלושה ענפים. הקצה האחר של עמוד הפלדה הוכנס לתוך תבנית, ואז התרחש תהליך יציקת הבטון. לחלק הבטון היצוק יש צורת קונוס גס, כך שנראה שהוא סותת לצורה הזאת לאחר היציקה.

העבודה הגמורה נראית בעיני צופה אדריכל או מהנדס כאילו הועמדה על ראשה, כאשר הבטון היצוק הגשמי והכבד למעלה ושלשת פסי הפלדה המכופפים בעדינות הם הבסיס או הרגליים. בו בזמן היא גם נראית כעץ עם שלושה גזעי משנה שמהם צומח הגזע הראשי, או כיסא מודרני על תלת-רגל.

אחת הדרכים לשלב בין עמוד פלדה לבטון בתעשיית הבניין – כמו למשל ביציקת רצפת בטון מסביב לעמוד או ביציקת יסוד לעמוד פלדה שמשמש לנשיאת שער, גדר או תפקיד דומה – נעשית בדרך דומה לתהליך שבו השתמשה סוסנובסקה. היא גם השתמשה בשילוב דומה של חומרים בעבודה הגדולה “ללא כותרת” ב-2012, אלא שאז היא שילבה צינורות פלדה בקוטר של כ-7.5 ס”מ וגושי בטון.

ברוב העבודות שיצרה סוסנובסקה בשנים הקודמות, למרות העיוות וההרס, היה אפשר לזהות את מקורו של האלמנט האדריכלי שממנו צמחו. בעבודות האחרונות קשה לזהות מקור כזה. הפיתול והטיפול שהחומרים עוברים בידיה מובילים אותם אל עבר הפיסול המינימליסטי המופשט, שהוא גם אלגנטי ביותר.

כדאי לזכור את דבריה של האמנית עצמה על עבודותיה: “אדריכלות מארגנת, מציגה סדר, משקפת פוליטיקה וסדר חברתי. עבודותי הן על אודות הצגת ההרס וחוסר הביטחון, הן עוצרות את המציאות מלהיות מובנת מאליה”.

“Structural Exercises” Monica Sosnowaska,
Houser & Wirth

London
1.12.17–2.4.18