ראיונות

  • “ממעוף הציפור הים הוא אחד”

    “ממעוף הציפור הים הוא אחד”

    “שאלתך מעלה לפתע את האפשרות שהצופה יקריא את המספרים בקול רם. אולי היה מעניין שכל סדרה בתערוכה תוקרא בקול, כך שתיווצר מקהלת מספרים בלובי. הקול יוצא מהיכל הפה, ואפשר לראות בהיכל הפה אדריכלות. הפה כטרקלין מוצא חן בעיני”. דורון פון-בידר משוחח עם ז’וזף דדון בעקבות תערוכתו “בשבח הסדרה”

  • “אלה החיים. הסוכרייה, השתן, העישון, ההזמנה לטעום”

    “אלה החיים. הסוכרייה, השתן, העישון, ההזמנה לטעום”

    “אלה אותם נושאים שמעניינים אותי תמיד. מה ששונה הפעם זו צורת ההגשה, שנותנת מבט חומרי מודגש יותר. החומריות יוצאת. כהה הופך לבהיר, גלוי לחבוי, מוצנע למוחצן, עכור לזורח”. ערגה יערי-ויצמן משוחחת עם עדי שמעוני לרגל תערוכה בגלריה P8

  • להוציא את הפסל מהפסל

    להוציא את הפסל מהפסל

    ״המאבק הבלתי אפשרי הוא מה שמעניין אותי, והתחושה שיש פסל שאני צריכה להחזיק אותו – סיוט הלילה של פסלים שנופלים באמצע התערוכה – היא העניין״. אביטל כנעני משוחחת עם יונתן אמיר לרגל תערוכתה ״אחר הרוח״ במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד

  • “ארתור, שהוא אולי שלך”

    “ארתור, שהוא אולי שלך”

    “שם התערוכה הוא ציטוט מקורי מ’הטירה’. הוא מדבר על שמות, על איך אתה מכנה מישהו. אם הייתי משנה את זה כמו שרציתי, זה היה משפט שמדבר על בעלות, על שליטה”. שיחה עם שחר יהלום ורון וינטר לרגל תערוכת היחיד הזוגית שלהם “ארתור, שהוא שמו של אחד מכם” בגלריה חנינא בתל-אביב

  • צייר המרתפים הבלגי

    צייר המרתפים הבלגי

    “אני ממש לא מנסה לספר סיפור. אני פשוט מנסה ליצור דימוי שיגרום לנו להרהר בדברים מסוימים. קשה מאוד להגדיר מה זה ההרהור הזה אבל הוא גם נוגע לדברים שאנחנו לא בהכרח מודעים להם”. הצייר הבלגי מיכאל בורמנס בשיחה עם אריאל קריל

  • “המדבר בלע את היומרות האמנותיות שלי”

    “המדבר בלע את היומרות האמנותיות שלי”

    “באתי לעשות אמנות, לא הצלחתי, ומתוך הכישלון למדתי משהו על אמנות, אבל בחוויה שלי הקלפים נטרפו”. שיחה עם האמנית תכלת רם, שהגיעה מת״א לערד במסגרת תוכנית שהות, ועם האוצרת ילידת ערד הדס קידר

  • “מעניין אותי לעשות דברים שאני לא יודעת”

    “מעניין אותי לעשות דברים שאני לא יודעת”

    היא אמנית, אוצרת, פעילה חברתית ומשוטטת עירונית, גרה בכפר ערבי, מסתובבת בירדן, מקימה עמותה לבריאות הנפש ומלמדת אמניות חרדיות צילום. יהונתן ה. משעל שוחח עם איריס פשדצקי

  • “יש כאן נורמליזציה מטורפת”

    “יש כאן נורמליזציה מטורפת”

    “הייתי מציעה לאוצרים לעבוד לאט, בסבלנות, להיות שקופים וברורים עם האמן למן ההתחלה לגבי הפרטים הכי קטנים – מי יושב במועצת המנהלים, מאיפה הכסף מגיע וכו’, ויחד לנסות למצוא דרכים חתרניות לגשר על הסתירות שהמצב הזה מעלה”. קרן גולדברג בשיחה קצת מיסטית על זמן, מוסדות, אדמות ואמונה עם האוצרת יסמיל ריימונד.

  • האחרת האולטימטיבית

    האחרת האולטימטיבית

    “התחלתי להסתכל סביבי והבנתי שהמפלצות נמצאות במרחב הביתי והקרוב אלי: שולחנות נפתחים כמו תאומים סיאמים מחוברים מהבטן, כורסאות כפולות, מנורות המשתלבות עם חיות, כולם נראו בדיוק כמו הצילומים של אותם אנשים כפולים ומעוותים”. שיחה עם מיטל כץ-מינרבו על תערוכתה החדשה, “הצמח הרגיש”, בבית האמנים בירושלים.

  • "אני מנסה לא להתפתות להיות הציירת שאני לא אמורה להיות"

    "אני מנסה לא להתפתות להיות הציירת שאני לא אמורה להיות"

    “יש שלב של הציור שפשוט לא ברור לאן הוא הולך. הצבעים עוד לא מסתדרים, הקומפוזיציה לא מסתדרת, הוא לא נראה כמו ציור. זה כמו מאבק כוחות. ואז פתאום יהיה ניצוץ, פתאום זה יזכיר משהו שיאפשר לי לתת לציור שם”. ראיון ושיטוט בתל-אביב עם יערה אורן, שתערוכת יחיד שלה מוצגת בירושלים.

  • נשארים בשכונה

    נשארים בשכונה

    “מרכז אמנות שיושב בג’סי כהן וכל מה שהוא עושה זה תערוכות עבור קהל צרכני האמנות הוא כלי לג’נטריפיקציה. אי-אפשר להתפעל מהמעבר לג’סי כהן בלי להבין שאם אנחנו רוצים שהנוכחות שלנו כאן לא תהיה זרז לג’נטריפיקציה, המרכז חייב להשתנות”. שיחת עומק עם אנשי המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון

  • “זה האוויר של המקום, הוא חי מקטסטרופות”

    “זה האוויר של המקום, הוא חי מקטסטרופות”

    “אני מגיעה עם המון דברים והם נשלפים לאט-לאט. יש צילומם תלויים, יש שאריות של הסתגרויות קודמות ויש משפטים. צילומים על הקיר, אובייקטים קטנים. זה מה שרואים. שערות שגזרתי בלונדון שעדיין איתי, נשיקות שלי על הקיר, כל משפט שעלה לי ורשמתי. כמה מהאנשים מצפים לדם, ומתאכזבים כשאין”. שיחה עם נעה צדקה בעקבות תערוכתה בגלריה בארי.

  • ציור רנטגן

    ציור רנטגן

    ״יש פה שאלה של קטגוריות או רזולוציות: כמה אפשר לראות, לחוות, לדמיין. כל חלון שתפתח בסלמה, יתגלה דרכו החלון של שדה פיח. זה מעניין אותי. אני רוצה לייצר יחסים כאלה בין הציורים״. טליה ישראלי בשיחה עם הלל רומן על עבודתה.

  • “זה פשוט עניין אנושי”

    “זה פשוט עניין אנושי”

    “יוזמה אזרחית שברירית”, כך מכנה הכוריאוגרף הבלגי אלאן פלאטל את החרם התרבותי על ישראל. “אני תומך בחרם, אבל אני לא חבר התנועה. אני רוצה לשמור על החופש להחליט מהי עמדתי בכל מקרה לגופו. אני רוצה לקחת בחשבון את הרגשות של המעורבים בעניין משני הצדדים, אחרת אני עלול להשתמש בכוח באופן שעלול להתפרש כאלים”

  • “משהו במוח האנושי חייב להשתנות”

    “משהו במוח האנושי חייב להשתנות”

    “נתקלתי בגוף עבודות מאוד נוכח, חושני, שכביכול אין לו מלים. למרות שהן מביעות סאונד ו’מבטאות את עצמן’, התגלה לי שקט פנימי שמאוד נגע ללבי. ברגע שה’אילמות’ הזו פגשה אותי, הנחתי לעצמי לקבל אותה כמו שהיא ולא לנסות להגדיר אותה או להבהיר אותה”. שיחה עם עדיה פורת, אוצרת תערוכתו של עידו גוברין “לשוב למקום, זה, כמו למות”.

  • הכל מִתְרַתֵּךְ להכל

    הכל מִתְרַתֵּךְ להכל

    ״זה כמו חורשה שאתה יודע שבתוכה יש נמר, נגיד. אתה לא צריך לראות אותו, אבל אם אתה מעביר את התחושה הזאת, אז עשית את זה״. יהודה ויזן ואיתי קמינר משוחחים עם יעקב דורצ׳ין.

  • כוחה של הפרזנטציה

    כוחה של הפרזנטציה

    “האיקונוגרפיה של היהדות משתלבת עם המודרניזם כמו כפפה ליד, כי אין תמונות, אין דימויים, יש סדרה מצומצמת של סמלים שנורא קל לתת להם טיפול מודרניסטי, כלומר להפוך אותם ללוגו גיאומטרי. זה הכי בעייתי בעיני – יודאיקה בסגנון מודרני. זה מתמצת את הישראליות וכל מה שלא בסדר, בעיני, בתרבות שלנו”. שיחה עם ינאי סגל לרגל תערוכתו החדשה “טיילת”, המוצגת בבית האמנים בירושלים.

  • “יש גבול לכמה אחריות אפשר להפיל על האינדיבידואל”

    “יש גבול לכמה אחריות אפשר להפיל על האינדיבידואל”

    “העבודה לא עוסקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא בתוצאות שלו – מה ההשפעה שלו על חייו היומיומיים של האזרח. היא מעלה את השאלה איך מלחמה גורמת לאנשים לשנות את התנהלותם היומיומית ולהפוך להיות משהו שהם לא רוצים להפוך אליו”. שיחה עם רתם תש”ח בעקבות יצירתו “Some Nerve”.

  • להעיר את החיה

    להעיר את החיה

    “יש אמת מוחלטת שהשתלטה על המרחב, שהמלחמה היא צודקת. יש משהו מערער בפחדים בשאלות. והעם הזה שיושב פה מסוגל יותר מתמיד לבצע הדחקות מאוד קיצוניות. הוא שכח לחלוטין מה היה. בעיני מקום דטרמיניסטי הוא מקום מסוכן”. שיחה עם אייל וייזר בעקבות עבודתו “מה שלום החיה?”

  • סוג אחר של ניהול טעם

    סוג אחר של ניהול טעם

    “אנחנו שומרים על המיתוג שלנו, משתדלים לא להיות מזוהים רק עם תמונע או עם המחסן למשל. אנחנו תופסים את עצמנו כסוכנים עצמאיים, קול נוסף בשדה שעושה ארגון מחדש של הדברים”. שיחה עם עדו פדר, מנהל אמנותי שותף של פסטיבל “צוללן”, שיתקיים בספטמבר הקרוב בתל-אביב–יפו

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?