סוג אחר של ניהול טעם

בספטמבר 2015 (2-19) ייערך פסטיבל “צוללן” השני, שיתפרש הפעם על אולמות שונים ברחבי תל-אביב ויפו: תיאטרון סוזן דלל, סטודיו ורדה (בית להקת בת-שבע), תיאטרון תמונע, מחסן2 ומוזיאון תל-אביב. אם בשנה שעברה היה נדמה שזהו פסטיבל אזוטרי כמעט, השנה הוא ממוצב כקול מרכזי בשדה המקומי. המנהלים האמנותיים, משה שכטר-אבשלום ועדו פדר, אצרו תוכנית המציגה טעם מובחן אסתטית ויצירות מיינסטרים לצד יצירות שוליים.

זה לא מפתיע שהמוסדות רוצים להתהדר בהצגת מופעים שנחשבים פורצי דרך או חתרניים, זה חלק מהיחסים שמתקיימים בין מרכז לשוליים, שמהם צומחת החדשנות שהופכת למיינסטרים. איך הייתם רוצים להתמקם בתוך המערכת הזאת?

“אולי חשוב להזכיר את זה שתמיד אמרנו ב’צוללן’ שאנחנו לא משחקים את המשחק של שוליים ומרכז, אין אצלנו הבחנה כזאת. התוכנית שאנחנו אוצרים מורכבת מעבודות שהן מוקד העשייה האמנותית בעינינו, חוד החנית. לכן, אם יש מישהו כמו ריימונד הוג, שמתאים לסוזן דלל, והוא הולם את הטעם שלנו – אז אנחנו נכניס את זה. חשוב לציין שהיוזמה לשיתוף הפעולה עם הגופים האלה היא שלהם, ואנחנו שמחנו להיענות לה. אנחנו שומרים על המיתוג שלנו, משתדלים לא להיות מזוהים רק עם תמונע או עם המחסן למשל. אנחנו תופסים את עצמנו כסוכנים עצמאיים, קול נוסף בשדה שעושה ארגון מחדש של הדברים. זה סוג אחר של ניהול טעם – זה הפסטיבל היחיד כמעט שהוא לא אאוטלט של ארגון אחד, אלא הוא מתפרש על כל העיר ומציג בכל המוסדות. למשל סוזן דלל ומוזיאון תל-אביב מציגים דברים שמישהו אחר אצר עבורם. זה חדש”.

מה מנחה את האוצרות השנה?

“אנחנו לא פסטיבל תימה, אבל אנחנו תמיד מחלצים איזה מושג. בשנה שעברה זה היה ‘הפוליטיות של המחול’, בניגוד למחול פוליטי, והשנה אנחנו נעבוד עם המושג Ex-Spectacle. אני מפתח את המחשבה על ובאמצעות המושג הזה עם שיר חכם, אנחנו מביטים ביצירות ומחלצים מחשבה משותפת – להבדיל מהנחיה ליוצרים ליצור לפי המושג. יהיו שני אירועים שיעסקו ב-Ex-Spectacle, והם יתקיימו במוזיאון תל-אביב. בראשון נציג את המושג ותהיה שיחה עם יסמין גודר ומיכאל גטמן, והשני הוא אירוע הסיום של הפסטיבל, שבו יוצגו שלוש עבודות של יוצרים ישראלים (לא בכורות), ולאחריהן שיר ואני נתרגם את המושג הזה באמצעותן.

“דבר נוסף שמנחה את הבחירות שלנו השנה הוא שחשוב לנו להיות צינור, כלומר אנחנו מקפידים להביא אמנים ישראלים שעובדים בין ישראל לאירופה. הפסטיבל שומר איתם על קשר ומציג את העבודות שלהם, כי חשוב להביא ידע חדש כל הזמן. תכלס זה כמעט אקט ציוני, השם ישמור, כי זה מחזיר אותם במובן מסוים, הם פה בגלל זה. היוצרות לי מאיר ומאי זרחי הן דוגמה כזאת.

“מאי זרחי מגיעה לכאן אחרי הצלחה גדולה בעבודתה עם הקולקטיב Mamaza, ויחד עם אמנית הקול מיכל אופנהיים היא תציג עבודה של סאונד ותנועה במוזיאון. זאת יצירה מינימליסטית ומתוחכמת, אבל מאד וירטואוזית, ומעניין לפצח למה. לי מאיר עובדת בעיקר בברלין, והשנה היא תציג דואט בשיתוף עם מיטל רז, שיעלה בתמונע. הוא נקרא ‘פליי דד’, ועוסק בשאלה מה זה פרפורמינג. מאיר ורז מגיעות מדיסציפלינות שונות, והעבודה היא מאוד תיאטרלית ואקספרסיבית, וגם מאד וירטואוזית. היצירה הזאת היא חלק ממה שאני קורא לו ‘הניאו-וירטואוזיות’ – חזרה לווירטואוזיות, אבל אחרי המהפכה הקונספטואלית, המינימליסטית. וזה מעלה את השאלה: מה זה וירטואוזיות עכשיו? מה זה ספקטקל עכשיו?”.

בטקסט הקצר שפותח את התוכנייה אתם מתייחסים לשפה החדשה הזאת כאל התפתחות או תגובה לאימוץ של המחול את “צו הצניעות”, כפי שאתה מכנה אותו.

“במושג Ex-Spactacle האקס מסמן את המבט מבחוץ, זה סוג של ספקטקל רפלקסיבי, סוג של רוויה ואפילו כעס על מה שאני קורא הפוריטניות הפוליטית, צו הצניעות של הפוליטי. יש המון דיבור על רצון של אמנות, ואני מבין ויכול אפילו להתחבר אליו, שאמנות תפסיק להיות התמכרות לאסתטי, אבל הכיוון הזה הוביל לסוג של צניעות, פוריטניות, שמוביל לדברים מעניינים אמנם, אבל גם לריקנות או אימפוטנציה ודיכוי כמעט, ולכן אני קורא לזה ‘צו הצניעות’. אני חושב שהיום חוזרים לעשות ספקטקל באופן אחר, יש חזרה לתיאטרון דווקא, כמקום פוליטי שהיתה יציאה ממנו קודם, ויש דווקא חזרה לבעלות (authorship). מתוך הכאוס של העולם האינטרנטי והפוסט-מודרנה, פתאום מישהו אומר: יש לי משהו להגיד – זה סופר פוליטי. ויותר מזה, אומר בקול ומעביר אותך חוויה שהיא בלתי אמצעית, שהיא חיה, ושהיא עדיין מתייחסת אל עצמה מבחוץ, לא מאבדת את הביקורתיות, את הפוליטיות שלה.

“למשל ריימונד הוג, שיציג גרסה שלו ל’פולחן האביב’, ואחר-כך תהיה הרצאה שלו. הוא ביקש לקרוא לאירוע ‘לכתוב עם מלים וגופים’, כי הוא מעניק מעמד שקול לכתיבה ולתנועה. יוצרים שיש להם גישה גם למלים – זה דבר שמעניין את ‘צוללן’. אם נחזור למה שדיברנו עליו בהתחלה, אז המופע והסדנה של הוג במסגרת ‘צוללן’ הם פרי של שיתוף פעולה עם פרויקט Moves without Borders של ארקדי זיידס ומכון גתה, יחד עם סוזן דלל. הפסטיבל יתפרש על פני שלושה סופי-שבוע, והתוכנית מציעה הזדמנות ייחודית למחשבה על מחול עכשווי מהארץ ומחו”ל”.

פסטיבל “צוללן”. 2-19 ספטמבר 2015

ניהול אמנותי: עדו פדר ומשה שכטר-אבשלום | יוזמה וניהול: משה שכטר-אבשלום | אוצרות אירועי שיח: עדו פדר | הפקה בפועל: שירן שואקה | יחסי-ציבור: מירה בינארט | עיצוב גרפי: אודי גולדשטיין | ניהול טכני: יואב בראל ועומרי ברזילי | דימוי הפסטיבל: דניאל צאל