סקירת ספרות

  • לחשוב את הפילוסופיה דרך הקולנוע

    הגיליון החדש של כתב העת “המדרשה” נותן טעימה קטנה מכתיבתו של ז’יל דלז על קולנוע, לצד מאמרים נוספים המוקדשים לדימוי המוקרן.

  • “הסחת דעת אלוהית”

    “פרנסוס על גלגלים” הוא ספר פמיניסטי משעשע המציג את “תרבות הספרים” – להבדיל מן ה”ספרות” – כעולם של קשרים אנושיים ועושר של רעיונות יצירתיים והזדמנויות.

  • פלישת אוצרי הגופות

    בעולם המתואר ב”עצם”, ספרו של אייל דותן, כל שנותר לאמנות הוא להיות גימיק מטופל ומשווק היטב – בדיחה פרטית שהפכה להצעת עבודה מעשית, וזקוקה למערכת מיתוג שתספק לה צידוקים מקצועיים פותחי דלתות.

  • לחרוט בזווית העין

    “באלף לילה ולילה’ יש ביטוי חוזר”, כותב מרית בן ישראל במבוא לספרה החדש “סיפורים יכולים להציל”. “בכל פעם שמישהו עומד לספר משהו מדהים, הוא מצהיר שאילו היה סיפורו “נחרט בחודי מחטים בזוויות העין, הוא היה למשל ולמוסר לכל לקוח מוסר”. היכולת הזאת, לחרוט סיפורים בזוויות העין, כלומר ללכוד משמעות בתוך תמונות רבות-עוצמה, משותפת לשירה ולמעשייה”. […]

  • לידתו של הדבר המדבר

    את התערוכה במוזיאון הרצליה מלווה תרגום של מסה מרתקת, העוסקת באסתטיקה פורנזית באמצעות מחקר על תהליך ניתוח עצמותיו של המדען הנאצי יוזף מנגלה.

  • הם הורגים אותך בשמך

    “ילד, המשטרה החשאית היא כמו דת. ראית שהצליחו אי-פעם להיפטר מהדת?”, שואלת אחת הדמויות בספרו של הסופר האיראני מחמוד דולת-אבאדי “שקיעת הקולונל”, העוסק בעריצות בחיי היומיום, לפני מהפכות ואחריהן.

  • אביך במתכוון

    כל הדמויות בספרה של עינת יקיר “ימי חול” חסרות דבר-מה. חלקן איבדו אותו ואחרות מעולם לא מצאו אותו, וגם כשלעיתים הוא מפציע לרגע, הוא עושה זאת בעליבות ובחטף, בהיסוס מוצדק הנובע מן הידיעה שתיכף יגמר.

  • ז’רגון רדיקלי בהשאלה

    הרוח הביקורתית שעולה ממאמרֵי הגיליון הראשון של כתב העת לאמנות של מכללת אמונה “ציפורה”, יכולה ליצר שיח חשוב ופורה בעולם האמנות המתפתח בחברה הדתית והכללית, אלא שעולם ביקורתי שכזה חייב להסתמך על מצע של כתיבה עמוקה, מורכבת, רצינית ובעיקר מדויקת יותר.

  • אחד אחד בתוך המון

    מתוך “אחרית דבר” של אסתר דותן לספרה של קתרין לאפטון: כריס מרקר: זכרונות מן העתיד, אשר ראה אור בעברית ב-2007 בהוצאת פיתום

  • יקירת העיר

    “מי שלא עושה, לא טועה” – כך בדרך כלל נוהגים ביהירותם אנשי המעשה להצדיק בדיעבד את מעשיהם ואת טעויותיהם כאחד, כי כש”כשחוטבים עצים, עפים שבבים”. אסתר זנדברג, שכבר עשרים שנה מתבוננת בחוטבי העצים האלה, אדריכלים, יזמים, פקידים ופוליטיקאים, מעדיפה להסתכל על העולם מהצד של היער והשבבים.

  • איחור אופנתי

    בין הישן והטוב לחדש והרע – דוד שפרבר סוקר מגמות בחקר האמנות היהודית כפי שהן משתקפות בשני כתבי עת המוקדשים לנושא.

  • ביצות השכחה

    “אבן, נייר” של תומר גרדי הוא ספר מרתק, או אולי נכון יותר לומר מצמית. הוא מושך את הקוראת (מכל מגדר) אל תוכו, אל עומקו, וכשהיא מבינה שהיא עמוק בתוך המערבולת, כבר אין לה סיכוי להיחלץ ממנו עד הסוף שנדמה כל כך חסר תוחלת וסיכוי. הספר מתחיל בנקודה שהיא סוג של איבוד בתולין. לא בכדי עובר […]

  • התקיימות מתמדת הפוגשת את האדם

    החוקר והמסאי ג’ון ברג’ר, שספרו “על ההתבוננות” יצא בתרגום עברי, כותב על אמנים ידועים, אמני שוליים ותופעות תרבות שונות. הוא מתנגד לאִרכובן של יצירות אמנות ומבקש להעניק להן תוקף בכל פעם מחדש

  • כך נפתרת לה בעיה חברתית באמצעות מגפות

    כתיבתו של יוזף רות יוצרת שילוב בלתי אפשרי לכאורה בין סרקזם לחמלה. בלשון מושחזת ועם זאת הומניסטית הוא מצליף ללא רחם, לא פעם מתוך אהבה, בכל קבוצה וקבוצה.

  • לפעמים יותר קל ככה, לייחל ממרחק

    בספרו הרביעי “כה אמר וינסנט, החתול הטיפש”, נכנס אסף שור לטריטוריה חדשה. לא עוד סיפורים סבוכים המתחוללים בנפשן של דמויות הלכודות בעימות פנימי, מותחות את גבולות הלגיטימציה החברתית וקורסות אל תוך הסדק הנפער כמעט באחת בין האדם לעולם ובין הספרות למציאות, אלא רומן משפחתי קלאסי עם אבא, אמא, ילד וילדה, חיית מחמד ומעטפת כמעט מושלמת […]

  • אחדות הניגודים

    כמו אצל רבים בשדה האמנות המקומי, גם אצל יגאל צלמונה נעלמים באחת המושגים מורכבות, היברידיות ודיאלוגיות כאשר הדבר נוגע בקודש הקודשים החילוני-מודרניסטי. יחד עם זאת קטלוג התערוכה שאצר למיכה אולמן, מהווה תרומה מחקרית חשובה למדף ספרי האמנות הישראלית.

  • הארה בכוס תה

    “כוס התה שלי”, ספר ילדים שכתב דרור בורשטיין ואייר מאיר אפלפלד, מכיל עקרונות בודהיסטיים, מציג יחסים לא שגרתיים בין טקסט לדימוי ומבקש מהקוראים סוג של מעורבות.

  • בגוף אני מפעילה

    מעטים הם תחומי האוונגרד החברתי-תרבותי בעת המודרנית שבהם השתתפה האמנות באופן כה בולט, מוצלח ומשמעותי בכינון וביצירת השיח כמו בתחום הפמיניזם. ספר חדש דן במקומו של הפמיניזם באמנות האמריקאית בשנות ה-70.

  • ערעור מתמיד על מבני הזהות הלאומית

    דוד טרטקובר כבר מזמן איננו “מעצב כרזות”, אלא אמן מושגי שצמח בתפר שבין האמנות המושגית והאמנות הפוסטמודרנית.

  • כוחה של איקונוגרפיה

    גם אם מדובר בהתרסה ביחס למיתוס, פעולת החשיפה והגילוי של אופן ההיסמכות של אמנים על תקדימי העבר היא תרומה תרבותית חשובה. על קטלוג התערוכה “הנמרודים החדשים”.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?