כך נפתרת לה בעיה חברתית באמצעות מגפות

“הספר הזה לא נכתב למען אותם מערב-אירופים הסבורים שעצם העובדה שגדלו בבתים מצויידים במעליות ובחדרי שירותים בעלי אסלות נשטפות, מקנה להם זכות להשמיע בדיחות גרועות על כינים, פשפשים ופרעושים שאיתרע מזלם להיוולד ברומניה, בגליציה או ברוסיה. הספר יוותר על הקוראים ה”אובייקטיבים”, שבנדיבות לבם הזולה והחמצמצה משקיפים ממרומי המגדלים המערביים הרעועים שלהם על המזרח הקרוב ועל תושביו. מתוך הומניזם צרוף הם מצרים על מערכות הביוב הקלוקלות, ומתוך פחד להידבק במחלות הם מבודדים וסוגרים את המהגרים המסכנים בצריפים מוכי זוהמה, וכך נפתרת לה בעיה חברתית באמצעות מגפות”.

במילים אלו נפתח ספרו של יוזף רות “יהודים נודדים”, הנע בין תיעוד עיתונאי לפרוזה. זהו אוסף רשימות קצרות בנות כמה עשרות עמודים לכל היותר, המתארות את חיי היהודים במזרח אירופה, את יחס יהודי מערב היבשת אליהם, את אורך חייהם, קשריהם עם הסביבה, חלומותיהם וקשייהם. כתיבתו של רות יוצרת שילוב בלתי אפשרי לכאורה בין סרקזם לחמלה. בלשון מושחזת ועם זאת הומניסטית הוא מצליף ללא רחם בכל קבוצה וקבוצה, מיהודי מערב אירופה הבורגנים לאנשי עיירות המזרח, מהחילונים שזנחו את מורשתם לדתיים שנתקעו בה. את הציונות הוא מתאר כפתרון חלקי שאינו יותר מאשר העתקת הלאומיות האירופית למזרח התיכון, ואילו את ההגירה לאמריקה הוא תופס כמסכנות פרובנציאלית שסומאה ע”י חלומות והבטחות שווא. המהגרים נעקצים על הימלטותם, ואילו הנשארים בארצותיהם הישנות חוטפים ביקורת על כך שאינם משכילים לראות את הנולד. חלקם, מספר רות, משקעים את עצמם באוהלה של תורה עד אובדן כל קשר עם המציאות, ואילו אחרים מבקשים להתערות ולהתבולל ומוותרים על זהותם עד ש”לפעמים יהיו ניניו של הרוכל אנטישמים נוצרים-סוציאליסטים”. ועם זאת יהודי מזרח אירופה מקסימים את רות בבפשטותם החומרית ודבקותם הרוחנית, בחוסר הפרודוקטיביות שלהם, שכמו מתריס כנגד ערכי המודרניזם, הלאומנות, הסוציאליזם והקפיטליזם גם יחד.

העירוניים והכפריים, העניים והעשירים. איש לא נמלט מנחת עטו של רות, לא היהודים וכמובן שגם לא הגויים. אלו, בעיניו, נבדלים זה מזה בסך הכל בסגנון האנטישמיות המאפיינת אותם. ברוסיה הצארית משלחים קוזאקים בורים לבצע פוגרומים, ואילו בגרמניה משתמשים בבירוקרטיה מכשילה ובחקיקה גזענית המוסוות ע”י סדר ונימוסים עד כדי כך שהיהודי הלוטש עיניים מערבה “אינו מבחין בטוב הלב של הסלאבי, שהתנהגותו הגסה והמחוספסת נעלה מהברבריות המבויתת של המערב-אירופי הנותן דרור לסטיותיו, ועובר בסתר על החוק בעוד ידו המפוחדת מסירה באדיבות את הכובע מראשו”. באמריקה, מספר רות, יש ליהודים מזל, משום ששם יש “יהודים עוד יותר יהודיים, כלומר כושים”. “באמריקה יהודי הוא יהודי. אבל בראש ובראשונה הוא אדם לבן. בפעם הראשונה בחייו יש לגזע שלו יתרון על גזעים אחרים”. כמה עקיצות משולחות בעשרים מילים בלבד.

כריכת הספר

רות נולד בשנת 1894 בגליציה. באמצע לימודיו הוא גוייס לצבא האוסטרו-הונגרי ולחם במלחמת העולם הראשונה. כמו אצל יוצרים רבים בני דורו, גם עבורו הפכה המלחמה לחוויה מעצבת. רות, שהתפרנס בעיקר מכתיבה עיתונאית ושוטט בכל רחבי אירופה, כתב 16 רומנים, 19 סיפורים קצרים ונובלות ומאות אם לא אלפי רשימות עיתונאיות. “יהודים נודדים” וצמד נובלות שיצאו לאחרונה בספר “אגדת השתיין הקדוש” (גם הוא בהוצאת “סמטאות”), מצטרפים לתרגומים ספורים בלבד של יצירתו לעברית. מקריאת שני הספרים מצטיירת דמותו של סופר מורכב ומרתק, חד עין ועט, שאהבה ותיעוב, ביקורתיות חסרת פשרות ויכולת קבלה והכלה מאפיינות את כתיבתו גם יחד. עורך “סמטאות” אוריאל קון מתאר אותו בנימה של הומור כ”יהודי, קתולי, סוציאליסטי ואוהד המונרכיה האוסטרו-הונגרית”.

כיאה לסופר אירופאי מודרניסט, רות מת מסיבוכי התמכרותו לאלכוהול. זה קרה ימים ספורים לאחר שהתמוטט בבית קפה פריזאי בשנת 1939, זמן קצר לפני שהקהילות שתיעד בעוקצנות ואהבה הושמדו, בין השאר בשל תחזיות שמנה אחת לאחת למעלה מעשור לפני שהגשימו את עצמן. “לא כאל מיעוט התייחסו אליהם, אלא כאל אנשים שערכם מועט”, כתב רות על יהודי גרמניה כבר בשנות ה-20, ואילו על אחיהם שבמזרח כתב כי הם “חסרי מולדת בשום מקום, אך קבריהם מצויים בכל בית קברות”.

כאמור, “יהודים נודדים”, שנכתב בשנות ה-20 ועודכן בשנות ה-30 של המאה שעברה, מטרים את השואה שצלה מרחף מעל הקהילות המתוארות בו, אולם כפי שניתן להבין כבר משורות הפתיחה של הספר, הבשורה שהוא נושא, כמו גם ההתרעה שבדבריו, אינן קשורות רק לסכנת השמדת יהודי אירופה. זוהי בשורה הומניסטית עמוקה המתאימה לכל זמן, במיוחד לעת המודרנית, ובראש ובראשונה לעם היהודי עצמו.

יוזף רות – “יהודים נודדים”
מגרמנית: יונתן ניראד
הוצאת סמטאות, 182 ע”מ
מחיר: 79 ש”ח