מהשטח

  • הצהרת בנקסי

    “לקרוא לזה מיצג זו בדיחה. לקרוא לזה תערוכה זה שטחי. בנקסי שבר כאן את הגבולות בין חלל התצוגה של האמנות לבין האמנות עצמה לבין בית-מלון אמיתי שצריך גם לקבל אורחים, עם צוות והכל”. יובל דרייר שילה ביקר בפרויקט החדש של האמן הבינלאומי בנקסי בבית-לחם

  • סימני מהפכה במדבר של הממשי

    הולנדים רוקדים ריקודי-עם באמצע המדבר, סיטקום אמריקאי באמצע השיכונים, נערה מכוסה בשמיכת סלעים ושאר חזיונות בתערוכה “ערד: מחזון לחיזיון- פרק א” במרכז לאמנות עכשווית בערד. גלעד פדבה מזהה את קול המהפכה הבאה

  • המאבק על חופש הביטוי בירושלים: “המעמד היצירתי” נותן פייט לברקת

    שושקה, הגברת העירומה של זאב אנגלמאייר, תופיע בתמול-שלשום כמתוכנן, לאחר שהיועץ המשפטי של העירייה מצא שהיא אינה פוגעת ב”רגשות דת”. האם בעיריית ירושלים ימצאו דרך לסגת מההחלטה לסגור את גלריה ברבור? עמודי פייסבוק ירושלמיים מרכזים מידע והצעות לפעולה. סיכום ביניים

  • קונליס – אניגמה

    “התערוכה של קונליס בנגב מחזקת את הרעיון שאמנות גדולה צריכה להיות אניגמטית עד גבול מסוים, ושלפעמים הנרטיב מרחף מעל המרחב המופשט של רוחנו”. אוסבלדו רומברג ממליץ על הפרויקט של האמן האיטלקי יאניס קונליס במוזיאון הנגב

  • המוזיאונים הסמויים מן העין

    “כמה מיצירות האמנות המוערכות ביותר של ימינו נבלעות בתוך טירות מבוצרות של העידן שלנו – בונקרים מגודרים ומאובטחים לעילא. הן נעות מאספן אחד למשנהו, הרחק מעיני החוק ורשויות המס. מבצרי האמנות הללו שוכנים באקס-טריטוריות – בין ריבונויות ומחוץ לכלל שליטה”. הדס קידר על החצר האחורית האפלה, ההולכת וגדלה, של עולם האמנות

  • משה גרשוני. דברים לזכרו

    “תרבות היא זיכרון. שִכחה היא ברבריות. בזאת אני מאמין בכל לבי. כשאמן כמו גרשוני מת, עולם האמנות הישראלי – קטן, מוסט לשוליים, יש מי שיאמר רדוף – מצווה לעצור ולכונן זיכרון”. יונתן הירשפלד סופד למשה גרשוני, שנפטר השבוע

  • יוסל ברגנר: בין צבעים למלים

    בעבודות הללו מתאחדים שני יוסל ברגנר, שהילכו מאז ומתמיד יד ביד, אך כיחידים: מחד, יוסל הצייר, איש הצבעים והצורות, המכחול והבדים והשפופרות, ומאידך, יוסל המספר, איש המלים, המעשיות ומטבעות הלשון. יקיר שגב על תערוכתו האחרונה של יוסל ברגנר, שהוצגה בגלריה דן ב-2015 לרגל יום הולדתו ה-95 של האמן, שנפטר בשבוע שעבר

  • האמן היהודי האחרון

    יוסל ברגנר שב והכריז בציוריו: לנודדים הגולים – אותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו’ – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית. וכך, בישימון אינסופי, ברגנר דן את האדם – יהודי ולא יהודי כאחד – למה שברנר קרא “כל מקום גלות” ו”הוויה של קוצים”. גדעון עפרת סופד לאמן הוותיק, שנפטר בשבוע שעבר

  • מציון תצא חורשה

    “המחשבה שהובילה להקמת חורשה בכיכר ציון הגיע מתוך הבנה פשוטה שהטבע, סודותיו וכוחו הם בדיוק הריפוי שהכיכר זקוקה לו. שהעיר ואנחנו כולנו משוועים לו. רבים הצטרפו למחקר לקראת הפרויקט מתוך תחושת בטן שחובה עלינו ליצור עיר אחרת”. מתן ישראלי על הפרויקט “מציון תצא חורשה” של מוסללה במסגרת הפסטיבל “מקודשת”

  • בלאק מג’יק

    ניסיתי להיכנס לכנסייה ארמנית שקצת הזכירה לי את קזנסקי סאבור. ארמני שעמד בכניסה לא נתן לי להיכנס, אז הראיתי לו ציורים שלי בתקווה שכשאר תושבי סנט-פטרבורג, יעריך את זה שאני אמן ויכניס אותי. במקום זאת אמר: ‘הציורים שלך הם עבודת שטן'”. אורי זינדל על תערוכתו “בלאק מג’יק”, הגלריה העירונית, ירושלים

  • יוצאים (לרגע) מהבועה

    ראשי האקדמיות לאמנות התכנסו אמש לדיון חירום ב”נושאי צנזורה, חופש אקדמי וחופש אמנותי”. גם התקשורת היתה שם. הרוחות סערו, המצלמות תיקתקו, אולם השאלות הנוקבות נותרו ללא תשובה. קרן גולדברג היתה שם

  • פעילי BDS דורשים מארטיס להצטרף לחרם על ישראל

    לטענת הפעילים, “הפעילות של ארטיס עדיין נתפסת כממרקת את הדימוי התרבותי של המותג הלאומי בצורה דומה לזאת של ה’הסברה'”. יעל ריינהרץ, מנהלת סניף ארטיס בניו-יורק: “ארטיס פועלת במסגרת קווי היסוד של ה-BDS, ואין לנו כוונה לחתום על הצטרפות לחרם”

  • הביאנלה שלא שמעתם עליה

    “הנסיעות הרבות, המחסומים, המניפולציות שצריך לעשות כדי לראות תערוכות שנמצאות כל-כך קרוב למקום מגורי, הידיעה שלמרות הקושי להגיע אליה, לי יש חופש תנועה שנמנע מתושבי הערים שהשתתפו בה – כל אלה גרמו לי להתלבט אם ראוי בכלל לנסוע לערים שתושביהן כלואים בתוכן”. איריס פשדצקי על ביאנלת קלנדיה

  • “עם אותו חיוך שקצתו אליך וקצתו מי יודע לאן”

    “קאמפף לא היה סטריאוטיפ של פרופסור נשוא פנים. אני זוכרת אותו לבוש במכנסי ג’ינס או קורדרוי חומים ובז’קט ג’ינס, כששני זוגות משקפיים משתלשלים על חזהו והוא גורר את רגליו שקוע במחשבות”. ד”ר אירית מילר סופדת לאברהם קאמפף, מחנך, היסטוריון אמנות ואוצר אמנות יהודית

  • מי יציל את הבית האדום? (לא האמנים)

    כאלפיים חובבי אמנות צבאו על דלתות “גלריית הבית האדום” שבשכונת שפירא בתל-אביב. בכמה מחדרי הבית המתינה קבוצת פליטים שהחגיגה תיגמר כדי שיוכלו סוף-סוף לישון, ובכניסה התגודדו כמה מתושביו הקודמים של הבית, שפונו לטובת הגלריה החדשה ותרומתה לערכו הנדל”ני של המבנה

  • תעודת אוצר

    ישראל, כמו ארצות אחרות בעולם, שרויה באינפלציה של תוכניות ללימודי אוצרות. מי מרוויח מהן? מי מפסיד? האם שדה האמנות ערוך בכלל לקלוט את בוגרי התוכניות? והיכן עשוי לצמוח דור חדש של אוצרים משמעותיים?

  • נדל”ן אינטרנטי: לוב, סוריה והמקרה של Artsy ו-.art

    כיצד התנהלות נדל”נית במרחבי הכתיבה על אמנות מייצרת כלכלה ספקולטיבית ומונופולים – גם באינטרנט

  • ביתן הקיץ של גלריה סרפנטיין: כמעט טוב מאוד

    סוף-סוף קם ביתן הקיץ החדש של גלריה סרפנטיין בגני קנזינגטון בלונדון. האדריכל הדני ביארק אינגלס יצר סטרוקטורה חופשית, אולם דייקנית ומחמירה; מבנה מודולרי, ובכל זאת פיסולי; בניין שקוף, אבל גם אטום חלקית; קופסה סולידית, אבל מזכירה בועה עקמומית. רק בבעיה קטנה אחת הוא שכח לטפל

  • מיטש בקר, 1938–2016

    צייר מסור, מורה אהוב ואיש שיחה מרתק. הציירת רונה שחר נפרדת מהצייר והמורה הוותיק מיטש בקר, שנפטר השבוע.

  • התערוכה שהיתה

    “בחלומי: המוזיאון מוציא לאור את הקטלוג, וכך ‘מתוקן’ העוול שנעשה לחלל הגלריה. כי אם יש קטלוג, אז היתה גם תערוכה, והעוול לחלל לא נעשה מעולם”. עדה ורדי ביקרה בתערוכה “מבנים נטולי כוח” של מיכאל אלמגרין ואינגר דראגסט במוזיאון תל-אביב, ונזכרה בתערוכה אחרת לגמרי

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?