ביקורת

  • היש נשגב בתל אביב?

    היש נשגב בתל אביב?

    “התערוכה “אתונה בתל אביב” מבקשת לבחון קיום של קשרים בין מחשבה יהודית ומחשבה הלניסטית ואת משמעותו של מיזוג זה בעידן הנוכחי, תוך שהיא מקיימת דיאלוג בין המקרא למיתוס הקלאסי, בין היהדות לפאגניזם ובין העולם העתיק לעידן העכשווי”. נאוה סביליה שדה על התערוכה “אתונה בתל אביב” בגלריה של נווה שכטר

  • אונטולוגיה באוריינטציית אובייקט

    אונטולוגיה באוריינטציית אובייקט

    ״כהן לוי מצליחה להלך מעדנות על הקו הדק בין שיכרון מחייה לשכרות ממיתה, בין התמזגות טרנסנדנטית מופלאה להיעלמות רכה אל האין. עיסוקה במיסטיקה האסלאמית מצוי גם כאן בקרקעית העבודות, פועם באורו הזורח ומפיץ זוהר מפעים”. קציעה אלון על ״טרילוגיית נדודי לילה״ של מאיה כהן לוי בגלריה גורדון

  • הפרעה גבולית

    הפרעה גבולית

    התערוכה היא חלק מפרויקט הכולל שיתוף פעולה בין הגלריה האוניברסיטאית לבין המכון למחקרי ביטחון לאומי, בהשתתפות חוקרים, אנשי צבא, אנליסטים, מדינאים ואנשי תקשורת. בתוכנייה לא צויין מי הם אותם אנשי צבא, אנליסטים, מדינאים ואנשי תקשורת, וכיצד סדרת הרצאות “בניהול המכון” תשרת את המהלך האוצרותי והיצירות שבתערוכה. רועי זנדר על התערוכה “קווי הגנה. מאז’ינו, בר-לב ומעבר” בגלריה האוניברסיטאית

  • מפלצות סתומות שנבנו לאורך ההיסטוריה

    מפלצות סתומות שנבנו לאורך ההיסטוריה

    “מפלצות סתומות אלו שנבנו לאורך ההיסטוריה, מן החומה הסינית, קו מאז’ינו, קו בר-לב ועוד, הן לא רק שרידים ומצבות לפחד האנושי, אלא גם שלדי מונומנטים אדריכליים מרתקים שהניעו את האמנים בתערוכה זו לידי נקיטת פעולות” גילי סיטון על התערוכה “קווי הגנה. מאז’ינו, בר-לב ומעבר” בגלריה האוניברסיטאית

  • הביאנלה בקלנדיה 2018: לצלוח את המחסום

    הביאנלה בקלנדיה 2018: לצלוח את המחסום

    “החיפוש נע מגישות קודמות בלבוש עכשווי כמו קומוניזם, ועד גישה תיעודית-חברתית שעובדת עם חומרי המציאות באופן ישיר ובתווך אפשרויות נוספות כמו הומור ובדיה. אמנות פלסטינית עכשווית מנסה ליצור דימויים, הקשר ותקווה עבור מי שנולד לפניי הנכבה ואחרי הנכבה, מי שאין לו למה להתגעגע”. איריס פשדצקי על הביאנלה הרביעית בקלנדיה

  • על דקדנס וטוהר

    על דקדנס וטוהר

    “בהתאם להוויה האידיאית-אפלטונית, האובייקטים של לנדאו מסודרים בסדר מופתי, כמו בעולם גיאומטרי ומובנה של אידאות. שאיפה זו היא כמיהה ליצירת סדר בעולם כאוטי ודקדנטי, להיטהר ולהתנתק מן החומריות והדקדנס”. נאוה סביליה שדה על התערוכה “אשת לוט” של סיגלית לנדאו בגלריה אלון שגב

  • התחמקות מהפרדיגמה היוצרת

    התחמקות מהפרדיגמה היוצרת

    ״התערוכה אינה מבקשת להעמיד לדין נאשמים בתהליך היצירה או בתיווכו, אלא דווקא מתמקדת בסובייקט הצופה, ובמצב התודעתי האופף אותו בעת תאונה, או בעת צפייה באמנות: כאשר הזמן עומד מלכת אך הכול קורה מהר מדי״. קרן גולדברג על התערוכה ״עסק ביש״ שאצרה דלית מתתיהו במוזיאון ת״א

  • דבש המלים, פיתויי הגוף

    דבש המלים, פיתויי הגוף

    “גם גטר וגם הסוס משתדלים להתחבא, נרדפים ונטרפים על-ידי דעתם וזה בגופו של זה. מאבק זה מוליד גטר קנטאורית כבירה, מושלמת; לידה ומוות כפולים, של הגוף החסר ושל זה הנמצא”. גילי סיטון על “סאקרום, עצה”, תערוכתה של תמר גטר בגלריית המדרשה

  • בזכותה גיבורים נוחתים

    בזכותה גיבורים נוחתים

    “באופן אירוני, המושג החדשותי ‘מנותקי קשר’ מגדיר עלילתית את מה שקורה גם להם במהלך הסדרה, אך מגדיר אותם דרמטית כבר בפתיחתה. הם מנותקי קשר והקשר; מנותקים מעצמם, זה מזה ומכל מה שעשוי לתת משמעות לחייהם”. טלי זילברשטיין מציעה מבט חדש על הסדרה הטלוויזיונית “בשבילה גיבורים עפים”

  • ללא בושה (או: חשו מה?)

    ללא בושה (או: חשו מה?)

    “תובל אינו עוסק בחשומה ומגיע ממנה לזהות, אם בכלל, אלא הוא מחפש מלכתחילה את הזהות המזרחית מתחת לפנס החשומה, או יותר נכון תחת צל צלה החיוור ביותר של החשומה, בתרגומה לשאלת הבושה של מזרחים אל מול אשכנזים”. אלברט סויסה על התערוכה הקבוצתית “חשומה” בבית האמנים, תל-אביב

  • חלומות רקובים

    חלומות רקובים

    שתי תערוכות בתל-אביב תחתית 2018. “ציורקב” של חנה אשורי היא נסיעה מקריפה ברכבת של איברים מזוהמים, פעורים ומבעבעים של גופות אדם ובעלי-חיים. תערוכתה של אלונה הרפז מלאה עיניים זרחניות שמבטן הרוטן, האדיש והמורעל משקף את מיטב הסמים העירוניים. אל תחמיצו

  • משב הבריזה המקסיקאית בינות לרעפים הבריטיים

    משב הבריזה המקסיקאית בינות לרעפים הבריטיים

    השנה נבחרה לעיצוב ביתן הקיץ ה-18 של גלריית הסרפנטיין בלונדון האדריכלית הצעירה ביותר בתולדותיו, פרידה אסקובידו, ילידת מקסיקו-סיטי, שהצליחה לשלב בין עיצוב מינימליסטי ואינטליגנטי לשלל הפתעות ויזואליות ואקולוגיות

  • הדרך (החסרה) לעין-חרוד

    הדרך (החסרה) לעין-חרוד

    “התערוכה מבקשת לספר סיפור גדול יותר מן האוסף עצמו, ואף גדול יותר מהמקום שבו היא מוצגת, אולם מגלה מידה של רפיון ועמימות ביחס למתחים ומאבקים מרכזיים בהיסטוריה העין-חרודית: המאבקים עם היישוב הערבי, מאבקים מגדריים, פוליטיים ובין-אישיים”. גילי סיטון על חלקה הראשון של תערוכת האוסף “מאוצרות המשכן לאמנות” בעין-חרוד

  • קרקע המציאות

    קרקע המציאות

    “עיקר פעילותה של האדריכלות הפורנזית נעשה בתחום המשפטי והאקדמי ולא בעולם האמנות. אולם מאחר שכל ייצוג מציאות מנוסח באמצעים אסתטיים, ניתן למצוא בה ניסיון לגיבוש תנאים להבנת האמת בתקופה בה משמעותו של המושג הולכת ומתנדפת”, קרן גולדברג על התערוכה “אמת קרקעית” בגלריה בנימין

  • רגעים פיוטיים שהמוות פושה בהם ברוך

    רגעים פיוטיים שהמוות פושה בהם ברוך

    “עובד מציגה פרגמנטים מכמה פרויקטים ומצליחה לייצר ביניהם מעין ‘קולאז’ מרחף’, הנובע מכמה נקודת מגוז שמתלכדות לאחת – החיים בקיבוץ. שבילי המגוז במקרה זה הם גם שבילי המילוט”. גילי סיטון על “עבר קרוב”, תערוכת הצילום של דורון עובד בקיבוץ חניתה

  • בחזרה לעתיד בעמק חפר

    בחזרה לעתיד בעמק חפר

    עידו כהן מתעכב על שתי עבודות בתערוכה “ארכיאולוגיה עכשיו” בגלריה זוזו, עמק חפר – “האחר” המתסכלת של יוסף משיח ו”בהרף עין” המרהיבה של נעמה ברתיני-שביט – ומזמין למה שמסתמן כאחד מחללי האמנות המשובחים והמסקרנים שנראו כאן

  • תוכנית מתאר למסע במרחב ובזמן

    תוכנית מתאר למסע במרחב ובזמן

    “בתערוכה זו משולבים החזון והכישלון זה בזה כנחש הבולע את זנבו. חומרים עלובים ואפרוריים מתחלפים בשרידי פאר והדר ויוצרים מרחבי מטרופוליס ללא אנשים, אוטופיה או דיסטופיה אפוקליפטית. החלל אמנם נטול זמן או מקום, אך ניתן לחוש בנוכחות ‘רוחות הרפאים’ של החזון הציוני”. על התערוכה “Plan B”

  • הברקה אמנותית ומבוכה אוצרותית

    הברקה אמנותית ומבוכה אוצרותית

    “נדמה שמה שהרתיח את דמם של מבקרי העבודה אינו עצם פעולת הגניבה הבוטה, שכמוה מתרחשות מדי יום ביומו, אלא התקתה מהמרחב הפוליטי, שבו היא מקובלת, אל המרחב האמנותי, שאמור, לשיטתם, להיות נקי כפיים וטהור”. על “אמנות ערבית גנובה”

  • מצב אישי: פריפריה

    מצב אישי: פריפריה

    “כאשר בוחנים את המופעים של הרווקות כעבודות אמנות, ולא כתוצר של פעילות חברתית, רובם נותרים חובבניים. אמנם נסים משרטטת באמנותה סטריאוטיפים באופן ישיר ומכוון, אך הפעם הקלישאתיות אינה משמשת טקטיקה חתרנית, אלא נקודת סיום”. קרן גולדברג על תערוכתה של ורד נסים בעפולה

  • בין שדה הקרב לכרך ההלום

    בין שדה הקרב לכרך ההלום

    “אם מעמיקים להתבונן בפניהם של החייל והתעשיין העשיר ניתן להבחין בהבדל בין הצלקות העמוקות של המלחמה לבין הצלקות הדקות והחדות שנוצרו במהלך קרבות הסיף”. רם אהרונוב על התערוכה “האמנות בעקבות מלחמת העולם הראשונה” בטייט בריטן בלונדון

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?