ביקורת

  • רוח הרפאים של הצורה

    את תֽזמור קולותיהם של שלושה טמפרמנטים שונים ואת יחסי הגומלין ביניהם ניתן לחוות רק בחלל הגלריה – מקום בו מציעות עבודותיהם של גבע, גולומבק וקופפרמן המוצגות יחדיו שדה משמעות חדש, שהוא מעין ממוצע מדומיין של שלושה ערכים מוסכמים באמנות הישראלית.

  • תרגול אינסופי

    תערוכתה של נירה פרג עוסקת בריטואלים דתיים וחברתיים באמצעות עבודות ההכנה שלהם, ההופכות למוקד ההתרחשות ולריטואל בפני עצמו.

  • הכושי עשה את שלהם

    מה שמתואר כפעולה חתרנית החורגת מקווי המותר והאסור, מסתכם לא פעם בקבוצת בעלי פריווילגיות המשתמשים בסטריאוטיפים גזעניים בכדי לאשר את האוניברסליזם המדומיין של עצמם.

  • אקראיות מאגית סדורה

    בעבודותיה של ליהי תורג’מן תופעות כימיות נשפטות בערכים ציוריים, נסיונות ציוריים זוכים לתיקוף מדעי וצורות גיאומטריות ומודלים הנדסיים מצויירים מדמים סדר, היגיון ומיסטיקה.

  • מטווח עילי

    התערוכה “בשם ודם” מבקשת להציג אמנות המצביעה על תעשיית גידול בעלי החיים כשיטה ה”חושפת את הדמיון החולני של האדם לתועלתו ובשירות עצמו”, אולם כמעט דבר מקריאת כיוון אתית זו אינו בא לידי ביטוי בתערוכה.

  • באתי לעולם, לא שאלו את פי

    “קשה להבין, בפרט בישראל, מה כל-כך בעייתי בתפיסה שרואה בשרות הצבאי אירוע טבעי ומה כל-כל מטריד בנורמה שבה הורים מעודדים את ילדיהם להתגייס לצבא”. על סרטו של עידו הר “ימי גיוס”.

  • המצב התחפושתי

    על דופלגנגר ביקורתי כנגזרת של טראנספורמציה איידנטיקלית אינהרנטית למצב של “היות כותב” (ועל תערוכותיהם של רן ברלב ומתן בן טולילה). יונתן אמיר מתחפש למבקר אמנות בכתב העת “סטודיו”.

  • הברקה שחותרת תחת עצמה

    שילוב עבודתו של יהושע בורקובסקי בקיר התצוגה הדתי בתערוכת האמנות הישראלית במוזיאון ישראל, מכניס למוזיאון את האסלאם דרך הדלת האחורית ושואל האם גם אסתטיקה אחרת ולא יהודית יכולה להשתלב בנרטיב ההיסטורי של האמנות המקומית.

  • שישה חללים וקעקוע

    בשורה התחתונה התערוכה של דאגלס גורדון מרשימה, אולם נדמה שאבק הכוכבים קצת שיבש את שיקול הדעת של המעורבים בהקמתה.

  • העין והרוח

    מחזורי הציור של יהושע בורקובסקי חוזרים שוב ושוב לשאלת ההתבוננות ולניסיון לבחון את רגע הביניים של פעולתה, באמצעות תופעות שונות הקשורות ביחסי הציור, ההשתקפות והמבט.

  • עבודת מסורת

    קול הדימוי בשנקנטמפו ובשמחה גדולה הלילה של נבט יצחק. מאמר מתוך כתב העת “המדרשה”.

  • שיבוש יסודי של סדר הדברים

    תערוכת הפסלונים החדשה של רחל קיני בגלריה רוזנפלד, לא מצליחה לשחזר את החוויה העשירה והמורכבת שהותירו ציוריה בעבר.

  • על החיוורון

    יותר מאשר חוסר שקט המוליד הצעה חלופית, החיוורון המצטמצם שמאפיין את ציוריה של נגה אנגלר מעיד על עגמומיות נינוחה ומשתבללת.

  • רומנטיציזם מכני

    “Stifter’s Dinge”, עבודת הפרפורמנס המהפנטת של המלחין-אמן הגרמני היינר גובלס, היא שיר הלל מרשים ובעייתי להישגיה המכניים של תרבות המערב ולנכסיה הרוחניים.

  • ארכיאולוגיה בת זמננו

    מתי שמואלוף על “סוסיא” הישראלית והיהודית בסרטם של דני רוזנברג ויואב גרוס.

  • 2012 – סיכום שנה ב”ערב רב”

    למעלה מ-200 מאמרים פורסמו השנה ב”ערב רב”, לצד מספר דומה של ידיעות חדשותיות, קולות קוראים, עדכונים, המלצות ודימויים יומיים. סיכום קצר של מאורעות השנה באתר, עם הפניות למאמרים, דימויים ודיונים שזכו לעניין גבוה במיוחד.

  • תשוקה לא ממומשת

    ל”הנותנת”, סרטה של הגר בן-אשר, היה כל הפוטנציאל להפוך לנקודת ציון על ציר ההתפתחות של דמויות נשים בקולנוע הישראלי. חבל שגיבורה הפועלת ללא מניע ועלילה לא מנומקת עמדו בדרכו.

  • Ad Absurdum

    יצירתם של יוחאי אברהמי ודורון תבורי מבטאת נסיון מרענן להעניק מחדש מקום ראוי לאמנות פוליטית מעמיקה, שכמושג תרבותי נמחקה ממילונה הפעיל של החברה הניאו-ליברלית.

  • כמה סטרא

    תערוכה קבוצתית חדשה עוסקת במקומו של השטן באמנות. היא מציגה את יד שמאל כתמונת ראי מעוותת של הצד הימני הצייתן והמהוגן, המהווה סמל למעמדה של יצירת האמנות כתוצר של פיצול – שבר הנובע מהתנגדות פנימית.

  • אסתטיקה של שאריות

    בתערוכה “עומקם של פני השטח” אברהם אילת מציג בפנינו אסתטיקה של פוסט טראומה ומציע לה פרשנות אלסטית, הנמתחת לאינסוף.




    אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
    ישירות למייל, בכל שבוע
    רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
    ״ערב רב״
    ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
    לפני כולם
    ?