קציעה עלון

  • מלך שחור בלובי של בניין

    מלך שחור בלובי של בניין

    “אף עבודה אינה עונה לתו התקן של הסלון הבורגני האשכנזי, המקום שבו מצויות רוב עבודות האמנות הישראליות, והתערוכה עצמה הלא היא במרחב סִפי, לובי נעול. קרי, עוד לא בבית”. כמה הערות על התערוכה “מלך שחור” של ליאור גריידי.

  • הביתן שלא יהיה

    הביתן שלא יהיה

    האם האמניות שבהן עוסק ספרה של טל דקל, “נשים והגירה”, “ייצוגיות מספיק” כדי לחשוב על שליחתן כנציגות ישראל לבינאלה? מובן שלא. בין דפי הספר הזה מסתתר הביתן שלא יהיה.

  • טבעת מביוס השבורה

    טבעת מביוס השבורה

    “נקודת הפער בין ‘לחשוב אינסוף’ ל’לעשות אינסוף’ היא נקודת הפער הגיטלינית”. קריאה בתערוכה “16 עבודות” של מיכאל גיטלין, על הציר המחשבתי המערב רליגיוזיות, טרנסצנדנטיות ומיסטיות, ולבסוף גם מגדר.

  • סמוראי במרחבי קדושה

    סמוראי במרחבי קדושה

    “את החמור אמא לא מרשה להכניס אל תוך הבית. האם היא מרשה להכניס את הקדושה? האם פינטו מרשה להכניס את הקדושה?”. הערות על “תפילת המדבר”, תערוכתו של שמעון פינטו בגלריה באוניברסיטת באר-שבע.

  • “פרח שתן” או: פריצתו (האמביוולנטית) של היפה

    “פרח שתן” או: פריצתו (האמביוולנטית) של היפה

    “רק שמה המפתיע של העבודה מרמז על אחורי הקלעים של המורשת האסתטית, המערבלת תמיד בין קומפוזיציה מדויקת ומוקפדת לחומר תימטי רוחש, לא פתור”. הרהור על תערוכתו של גלעד אופיר במוזיאון תל-אביב.

  • אוכלים על המתים, תרתי משמע

    אוכלים על המתים, תרתי משמע

    מלי דה-קאלו משוחחת עם דבורה מורג, יוצרת התערוכה “והגדת לבתך” בחלל התצוגה זוכרות.

  • משיבה מבט ממזרח

    משיבה מבט ממזרח

    על היסטוריית ייצוג האשה המזרחית במוזיאונים בישראל. מאמר מתוך הספר “שוברות קירות – אמניות מזרחיות עכשוויות בישראל”.

  • צידה מיוחדת במינה לדרך שאין ממנה חזרה

    צידה מיוחדת במינה לדרך שאין ממנה חזרה

    האשה-ילדה והמכשפה – מופעים של ראווה ביצירתה של ביאנקה אשל-גרשוני, במלאות לה 80 (ואחת) שנה.

  • אסתטיקה של שאריות

    אסתטיקה של שאריות

    בתערוכה “עומקם של פני השטח” אברהם אילת מציג בפנינו אסתטיקה של פוסט טראומה ומציע לה פרשנות אלסטית, הנמתחת לאינסוף.

  • קוסטא דחיותא

    קוסטא דחיותא

    פרויקט “סטודיו משלך” מהווה ביטוי לאקטיביזם פמיניסטי החותר לשדה אמנות פתוח, בין-תרבותי ושוויוני יותר.

  • אגלמה פרושה

    אגלמה פרושה

    את עבודותיה של גילית פישר ראיתי רק בהבהובים עד לשלוש תערוכות: תערוכת היחיד המרשימה בסדנאות האמנים “לפני 1 מה את סופרת?” (אוצרות: ורד זפרן גני), התערוכה הקבוצתית “שפת סבכים” ב”מרחב לאמנות”, שם הציגה יחד עם רוני אלוני ותמר מסג (אוצרות: דלית מרחב), והתערוכה הקבוצתית העכשוית שהיא מציגה יחד עם הילה עמרם ונעמה הרפז “אבן בלב” […]

  • מציאות מופקרת

    מציאות מופקרת

    פרויקט “אופקים”, המוצג במסגרת מקבץ תערוכות הבוחנות דגמים שונים של יחסי אמן וקהילה במוזיאון פ”ת, הוא מכלול אוצרותי המורכב משלושה פרקים, אשר בכולם מהוות יצירותיו של האמן ז’וזף דדון ציר מפתח. דיוקנה של העיר נפרש לנגד עינינו בסדרת סרטים קצרצרים ביצירה של דדון “פרגמטים של אופקים 1 ו-2” (2009) , סרטים המציגים דימויים עירוניים וראיונות […]

  • חריגה אל אופק של פעולה

    חריגה אל אופק של פעולה

    בציוריה של מאיה כהן-לוי ניכרת טוייה המתפתלת סביב האין, האבדן, גרעין הטראומה המובלעת ומחוללת את קיומו של הציור.

  • אסתטיקה צבאית כקריאה לאי אלימות

    אסתטיקה צבאית כקריאה לאי אלימות

    הדמויות הצמריות בעבודת הוידיאו של דפנה שלום “ימים נוראים” נעות במעין טקס המשלב בין אמנות לחימה לריקוד מקודש.

  • “והשמיים האדימו וכהו”

    “והשמיים האדימו וכהו”

    “כולך אדומה, וכל-כך לבנה” – מיצב של אתי אסתר נאור המוצג בגלריה פלורנטין 45 – יוצר תחושה עזה של הפקעת פרטיות בסצנה בה מעורב דמו של אדם שאנו נחשפים לפתע אל “פנימיותו” באמצעות נוזלי הגוף הסמויים שלו.

  • דרכים של תשובה

    דרכים של תשובה

    “דווקא במקום הקרוע מדקדוקיה המגוננים של שפה, מהאינטימיות הבעלתנית של הצללה המכוננת סוד ומסווה – דווקא שם, במקום המגלם למעשה וויתור מוחלט על האמנות – החל מעשה יצירתה של שולה קשת”. שבא סלהוב וצדוק עלון על יצירתה של קשת, המוצגת בגלריה זימאק ובבית “אחותי”.

  • מחשבות על "בקצה העולם – כאן"

    מחשבות על "בקצה העולם – כאן"

    במבט ראשון בתערוכה “בקצה העולם- כאן”, נראה כי חלל מוזיאון פתח תקווה הופקע “לטובת הקולנוע”, או “למען הקולנועי”. המבנה הפנימי עוצב כ-10 חללי הקרנה בעלי מסכים רחבים ושורות צפייה. זו כמובן אינה הפעם הראשונה שיצירות צלולואיד/פילם/וידאו/ ועבודות אמנות דיגיטליות כאלו ואחרות מתניידות על קו התפר שבין “יצירת אמנות פלסטית” ל”סרט קולנוע”, אולם דומה כי מוזיאון […]

  • מניפסט ויזואלי לסייבורג

    מניפסט ויזואלי לסייבורג

    בתערוכתה החדשה, “2000 רגל”, מביאה איילת כרמי לכדי מיצוי וזיקוק את המגמות הצורניות שאפיינו את עבודתה בעבר. ניירות דקיקים, שקופים, מונחים זה על גבי זה, מנכיחים את העדינות המירבית של הרישום לצד הברוטליות של הדימוי. נדמה כי זהו פיסול שנדחס לדו מימדיות, כמו מבקש להבקיע לצורניות אחרת. פסליה המרשימים של כרמי נעדרים מן התצוגה הנוכחית, […]

  • שקט שהוא צעקה: על “תולדות השקט” לדבורה מורג

    שקט שהוא צעקה: על “תולדות השקט” לדבורה מורג

    התערוכה “תולדות השקט” של דבורה מורג, שהוצגה עד זה לא מכבר בבית האמנים בתל אביב (אוצרת: מלי דה-קאלו), היא אחת תערוכות המעודנות, היפות והרגישות שהוצגו בשנים האחרונות, וחבל שהיא עברה “לצדי השיח” ולא זכתה לכל התיחסות ביקורתית או פרשנית. מורג בנתה בחלל העליון של בית האמנים חדר פנימי, מיניאטורה של בית, “בית בתוך בית”. על […]

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?