אסתטיקה צבאית כקריאה לאי אלימות

עבודת הוידאו “ימים נוראים-3” של דפנה שלום פותחת בדימוי אניגמטי התוקף אותנו חזותית: מהו זה שאנו רואים? התעוקה המושגית מובילה לניסיונות לתפוס בבהילות באנקול כלשהו של משמעות, כשאיננו יכולים להסיר את מבטנו מהמצולם. אולם עבודת הוידאו “מושכת לאין קץ” את זמן הפענוח ובמהלך שניות ארוכות אינה מגישה כל סיוע ויזואלי. הצופה נתון בסחרחרת ריטואלית המקיפה את הירוק שבע פעמים. עם קריסת חוש הראייה לספק תשובה ראויה והולמת  אנו נשאבים אל הפס קול האינסטרומנטלי. לבסוף, כאשר אנו נוחתים במשבצת הגאוגרפית המסמנת “שני הרים ירוקים”, או במשבצת האומרת “צמחיה טחבית”, מתגלה אט אט ראש אנושי, כמו בוקע מתוך הטבע הגולמי. באבחה מתגלה גם הגוף, גוף גברי עירום, מוכתם ירוק, כמי שעלה מן האדמה באקט ראשוני, בראשיתי, של בריאה חדשה.

דפנה שלום - פרט מתוך הסרט "ימים נוראים 3"

ה”הרים הירוקים” הם למעשה מסיכת-ראש. אלו שני בני אדם המצויים בשדה חיטה. רק כעת אנו מותרים ומורשים במבט חובק כל. שדה הראייה עצמו מתפענח כפריוילגיה המוענקת לנו באקט כמו-טרנסדנטי. הזוג הגברי העומד זה מול זה ומתחיל בסדרה תנועתית שהאיקונוגרפיה שלה מתנועעת בין לוחמה פנים אל פנים לריקוד מקודש. מודוס הפעולה מכתיב גם קריאה סימבולית: הגברים מסמלים כוחות אנרגטיים הפועלים בעולם – מול כל עצמה מצויה תמיד עצמה נגדית שווה לה. עתה, לאחר ריטואל של אלימות מסוגננת, נצמדים הראשים זה לזה באקט מרגש של פיוס. הגוף אומר את דברו מתוך עצמו, מתוך דיאלקטיקה של קירבה וריחוק לולאתיים, תמידיים.

בתמונות הבאות האטריבוטים המכסים את הגוף משתנים, תוך שהם נותרים בשדה הדעת האקולוגי. עתה עטוי הגוף האנושי בשריון רך, עשוי חוטים ארוכים מרובים, בטקסטורה צמחית מובהקת, דמויית שרך. במהלך ויזואלי מבריק, הופך הגוף האנושי בו זמנית לצמח ולחיה גם יחד. בין האדם לטבע הגולמי, ובין האדם לחיה התזזיתית, נבנית שקילות סימבולית חזותית.

הם מתחפרים בשדה, נבלעים בו, משימים עצמם אחד עם האדמה, ממנה הם מגיחים בשנית, עתה רק עם מסיכות הראש. אמנות הלחימה אותה הם מבצעים נדמית כעבודת קודש חילונית, המבססת קשר אחר עם הטבע, עם החיים עלי אדמות, עם  הקוסמוס. לרגעים הם חיות המרחרחות זו את זו ביסודיות, מתפנקות זו בצווארה של זו, נושקות-נושכות זו את זו, מייצרות רפרטואר גופני אוטוכטוני, זר שונה ואחר מזה המוכר לנו.

כלכלת היצוגים של “ימים נוראים-3” מתעתעת ואמביוולנטית במתכוון. זו היא הצרנה סופר-אסתטית המשתמשת במיליטריזם (צבעי ההסוואה, הלחימה הכמו-צבאית, אתר הצילום המשתמש במחסני תחמושת נטושים), בכדי לקרוא קריאה נואשת לאי-אלימות; זהו אקו-פמיניזם המשתמש בהומו-ארוטיות; זהו פולחן מוות ופולחן חיים.

דפנה שלום - פרט מתוך הסרט "ימים נוראים 3"

“ימים נוראים-3″ מצליחה לעמוד על מקורותיה הראשוניים של הגופניות המכווננת לאחר: מן ההאבקות הראשונית עד הארוטיקה והמיניות, ולהטעים את מקור היניקה הקדמוני הכפול שלהם, החייתי והרוחני גם יחד. פס הקול הקולנועי בעבודה משלב קריאות תפילה קצרות מימי הפולחן והריטואל, הקתרסיס והניקוי הרגשי העמוק ב”ימים הנוראים”. הסתירה המוטעמת הזו, בין הקול העלום המקודש לגוף הכמו-חייתי, מפרנסת את המתח העצום המגולם בכל פריים ופריים.

בעבודה מצוי גם שירשור תולדות אמנותי מובהק. “הנאהבים” של רנה מגריט, מחד, והפנים העשויים פירות או ירקות בציוריו המפורסמים של ג’זואלדו, מאידך, משתברים בתוכה ומעניקים לה תיבת הדהוד היסטורית.

הצפיה ב”ימים נוראים- 3″ היא חויה ממרקת. מרחב חדש מתחולל בתוך הנפש שמצליחה לייצר דמיון החורג מעבר למובן מאליו: אני כהר הירוק תמיד, אני כבעל חיים מגודל. בתמהיל מורכב וייחודי, נבללות זו בזו הספירות האנושיות, הצמחיות והחייתיות לאחד, אחד הגדול בהרבה מסכום כל חלקיו.

דפנה שלום – ימים נוראים 3
רקדנים: ארתור אסטמן ויואב גרינברג. צלום: אורי אקרמן. פסקול: דורון שלום
הטקסט פורסם לראשונה במגזין מיס יוז, גליון 3 – אקו-סקס
העבודה הוצגה בתערוכה “ימים נוראים: טרילוגיה” במוזיאון פתח תקווה
אוקטובר-נובמבר 2011
אוצרת: דרורית גור-אריה