מיצג

  • תרגילים סטריליים באסתטיקה ניו-אייג’ית

    “ממבקרת חריפה של החברה בזמן שנושאים כגון ציות ורוע אנושי היו במרכז הדיון הציבורי, היא הפכה להיות בעצמה דמות סמכותית, נביאה שתראה לך את האור אם רק תסכים להירגע ולעקוב אחריה”. על “512 שעות” של מרינה אברמוביץ’ בגלריה סרפנטיין, לונדון.

  • ההווה המתמשך של מרינה אברמוביץ’

    “בסצינה שהיתה כמו לקוחה מתוך סרט עמדנו, מרינה ואני, בשירותים, זו ליד זו, מול המראה. ‘הלו’, הצלחתי לומר לה מתוך ערפל ההתרגשות שהציף אותי. ‘חלו’, השיבה במבטא סרבי כבד וחם. ויצאה”. דבי לוזיה נכחה במסיבת העיתונאים לקראת עבודתה של מרינה אברמוביץ’, “512 שעות”, בגלריה סרפנטיין בלונדון.

  • דיוקן האמן כמאהב לשעבר*

    “כשהיא מדברת אי-אפשר שלא להקשיב לה, אי-אפשר לחשוב על משהו אחר. בניד ראש בלתי נמנע נאלץ הצופה להודות שאולאיי ניצח באהבה ומרינה ניצחה באמנות. ואז מגיעות עבודותיו של אולאיי. רסיסים של יופי צרוף המתפזרים לכל עבר לעומת הקו הברור של מרינה, צרור היופי המוצק והמגובש שלה”. מחשבות על הסרט “Project Cancer”.

  • תפנית השיבה הפרפורמטיבית

    כיצד מופקעים מצב ופעולה מהקשרם המקורי, ומוסבים, באמצעות תפנית פרפורמטיבית ודפוסים אסתטיים, לאקט ציבורי-אזרחי?

  • סיפורו של חוט השני

    “העיסוק באוכל, הצורך להאביס כמעט את הצופה, בא מן הטראומה”. על עבודתה של אדוה דרורי.

  • רומנטיציזם מכני

    “Stifter’s Dinge”, עבודת הפרפורמנס המהפנטת של המלחין-אמן הגרמני היינר גובלס, היא שיר הלל מרשים ובעייתי להישגיה המכניים של תרבות המערב ולנכסיה הרוחניים.

  • Ad Absurdum

    יצירתם של יוחאי אברהמי ודורון תבורי מבטאת נסיון מרענן להעניק מחדש מקום ראוי לאמנות פוליטית מעמיקה, שכמושג תרבותי נמחקה ממילונה הפעיל של החברה הניאו-ליברלית.

  • כל המקומות קדושים

    הפעולה של אירית בלוזר, ציירת ואחת מחלוצות אמנות המיצג בישראל, משמשת עבורה כמשכך כאבים, אולם בו בזמן יוצרת כאבים חדשים. ראיון.

  • קו יכול להיות קו

    רם סמוכה יוצר מיצגי רישום בהשתתפות הקהל. בשיחה עם מירב שין בן אלון הוא מדבר על המעבר מרישום למיצג, על ההכנות לפעולה ועל הניסיונות לאתר בה משמעויות.

  • שאריות של כוח

    מחשבות בעקבות התערוכה של יוזף בויס ותדאוש קנטור במוזיאון ישראל.

  • גברים במיצג

    מקלות, סכינים, שני תרנים, צלב וחבל תלייה. או – ג’קסון פולוק, ויליאם טרנר, אודיסאוס, וילם דפו והדס עפרת.

  • התיאטרון הכוזב של האבל

    “בתוך עולם של עירום נפשי, גופני ופיזי, מפגינות שירה בז’רנו ושיר סבן את צלילו הקצוב של מעגל חיים: לידה, ערסול, נטישה”. עמרי הרצוג על המופע “טיוטות”.

  • על דברים והיעדרם

    פיסות גוף מבצבצות מתוך קירות, ראשים מציצים משולחנות וישבנים מכיסאות, תינוקות נטמעים בכדורים ופנים מוטבעות באקווריום. על עבודתה של יעל דוידס.

  • בית הספר הפנימי

    בתחילת דרכו כארכיטקט הוזמן ויטו אקונצ’י לתכנן סככה להסעות לבית ספר יסודי בפניקס, אריזונה. הוא הציע לפוצץ את בית הספר. זאת אומרת – לא ממש.

  • להפסיק עם השעיית אי האמון

    רן בראון וענבל יעקובי בשיחה עם הבימאית נאוה פרנקל, אמנית המיצג עלית קייז והכוריאוגרף רותם תש”ח – שלושה יוצרים-מופיעים שהפרפורמרים בעבודתם אינם מייצגים דמות בדויה בהכרח, אלא את המופיעים עצמם. מתוך מעקף – כתב עת מקוון למחול, תיאטרון חזותי ומיצג.

  • פיקוח נפש

    בעבודתה של עינת עמיר Enough about you, הצופה נתון במאבק בין עצמאות המוחלטת להפיכתו למושא צפייה חסר שליטה הנתון למניפולציות של האמנית.

  • בגוף אני מציגה

    שני ספרים חדשים: על מיצג, אמנות גוף והקשר בין דוד גרוסמן לויטו אקונצ’י, ועל אמנות המאה התשע-עשרה.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?