בגוף אני מציגה

“כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ’י – על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי”, היא כותרת שמעוררת הרמת גבה. גרוסמן הוא סופר ישראלי מרכזי ומצליח, אקונצ’י הוא אמן מיצג אמריקאי הפועל משנות השבעים. מה בין ספרות ומיצג, מה בין גרוסמן ואקונצ’י וחשוב יותר – מה בין יצירותיהם? כיצד ספרו של גרוסמן, המתאר את סיפורו של נער בשם אהרן קליינפלד בירושלים של שנות השישים וקשור בהיסטוריה המקומית, בדרמות גיל ההתבגרות ובחוויותיהם של בני הדור השני לשואה, מתחבר למיצגים הכוללים, למשל, נסיונות להפוך לאשה, התבודדות, הסתתרות מתחת לרצפת גלריה ואוננות תוך פנטזיה על המבקרים הצועדים מעל הראש.

כריכת הספר

על פניו קשה למצוא הקשרים בין השניים, אולם כפי שמראה מחברת הספר, האמנית הבינתחומית והסופרת מרית בן ישראל (שמאמרה על האמן והמורה יוסף הירש פורסם לאחרונה בערב-רב), ספרו של גרוסמן הוא למעשה רצף פעולות שבדומה למיצגיו של אקונצ’י, בוחנות את גבולות הגוף ויכולות, בהקשר אחר, להתפרש כמיצג לכל דבר. זה מתחיל אצל גיבור הספר, המצוי בגיל ההתבגרות ועוקב, נלחם, מאמץ ומשהה את השינויים הגופניים הכרוכים בכך, עובר דרך תיאורי ההתרחשויות הרוויים בביטויים גופניים ויצריים, וממשיך בפעולותיהן של דמויות נוספות ובראשן אימו של אהרון, הינדה – עריצה משפחתית השולטת ביד רמה בגופם של בני משפחתה. היא זו שקובעת את תזונתם, את מידת פעילותם ואת אופי תנועותיהם. ברצונה ינועו וברצונה יעמדו במקום, מקצתם ישמינו ואחרים ירזו. את בעלה, למשל, היא מסתירה מנשים אחרות באמצעות פיטום, פשוטו כמשמעו, וכך כעבור כמה שנות נישואין “אף אשה אחת לא התבוננה אליו עוד בפה פעור, אף שכנה רווקה אחת לא בלעה את רוקה בחמדה למראהו, ורק היא, הינדה, ידעה איך לראות לתוכו, להפיק את יופיו הנשכח ואת גברותו מתוך שפעת בשרו, כמי שמפיקה מחצב יקר מסלע”.
זהו ספר (למעשה, סדרת פוסטים שבועית שהפכה לספר) מיוחד, מעניין ולא שגרתי, עשיר בהקשרים תרבותיים אך כתוב בגובה העיניים, השופך אור הן על אמנות המיצג, הן על ספרו של גרוסמן והן על האפשרות להפוך את גוף האדם לאתר אמנותי המשקף יחסי כוחות ומאבקי שליטה, ציות ומרד.

כשדוד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ’י – מרית בן ישראל
הקיבוץ המאוחד – סדרת קו אדום אמנות
189 ע”מ
מחיר קטלוגי: 89 ש”ח

המאה ה-19 היא תקופת מפתח, מאה בה הבשילו הן האידיאולוגיות הגדולות והן הטכנולוגיות שעיצבו את פני העולם במאה העשרים. הלאומיות המודרנית, המרקסיזם, המצלמה והמכונית קרמו עור וגידים באותן שנים והותירו את חותמן באמנות התקופה.
“שער לאמנות מודרנית” הוא קובץ מאמרים על אמנות המאה ה-19, שנכתבו ע”י אמנים, סופרים וחוקרים בני התקופה ומאירים את תולדותיה. המקראה עבת הכרס שתורגמה ע”י שישה מתרגמים שונים ונערכה ע”י חוקרת תולדות האמנות הוותיקה זיוה עמישי-מייזלש, כוללת טקסטים שאופיין נע ממסות פילוסופיות להנחיות עבודה כמעט טכניות לציירים ורשמים, ופורשת את השקפת עולמם של יוצרים, את תשתית עבודתם ואת תהליכי התפתחותם. כיצד צייר מונה את הסדרות שלו, עד כמה השפיעו כתבי קאנט, גתה ורוסו, ודברי הביקורת של בודלייר וזולא על אמני המאה התשע עשרה, ומה היו המגבלות החברתיות שאתן נאבקו האמניות מוריסו וקסאט, הן כמה מן השאלות הרבות הנענות בספר.

כריכת הספר

הקובץ נפתח באידיאל היופי של האסכולה הניאו-קלאסית, עם מאמרים של חוקר האמנות יוהן יואכים וינקלמן, הסופר ומחזאי גוטהולד אפרים לסינג ואמנים כז’ק לואי דוד ואנגר. בחלק השני מופיעות מובאות מן הזרם הרומנטי הגרמני (גתה, קאנט, קספר דוד פרידריך), הבריטי (בעיקר טרנר) והצרפתי (דלקרואה, רודן, בודלייר). בחלקו השלישי של הספר מוצגת החזרה לטבע אצל הנטורליסטים (רוסו, מילה) שיסללו את הדרך לריאליזם של קורבה ולאימפרסיוניזם של מונה וחבריו. אימפרסיוניזם מופיע גם בחלק הרביעי, בטקסטים של מאנה, דגה, ויסלר פיסארו ועוד, וחלקו החמישי והאחרון של הספר מוקדש לפוסט-אימפרסיוניזם, לסימבוליזם ולאר-נובו, עם טקסטים של סרה, סזאן, ואן-גוך, גוגן מונק ועוד. כל פרק וכל מבוא מלווים בהקדמה קצרה מאת עמישי-מייזלש, הסוקרת את הרקע ההיסטורי והתרבותי ומוסיפה מעט מידע ביוגרפי על כל מחבר. הטקסטים תורגמו בניסיון לשמור על סגנונות הכתיבה של המחברים, מה שמאפשר להתרשם גם מן הסרקזם, האירוניה, הפאתוס והרגשנות שמאפיינים את הזרמים השונים.

עבודה על מקראה שכזו אורכת שנים רבות ודורשת משאבים רבים שלא ישתלמו כלכלית גם אם כל אמן ותלמיד לתולדות האמנות ירכשו את הספר במחיר מלא. על כן לא נעים להתלונן על מחירו הגבוה, אולם אין ספק שהעובדה שספר שאינו כולל אפילו רפרודוקציה אחת עולה 148 ש”ח, הופכת אותו לפריט שימצא בעיקר בספריות.

שער לאמנות מודרנית – מקראה לאמנות המאה ה-19
עריכה, מבואות והערות: זיוה עמישי-מייזלש
הוצאת מאגנס
643 ע”מ
מחיר קטלוגי: 148 ש”ח