יונתן אמיר

  • דרושה עין רביעית

    דרושה עין רביעית

    ביקור בתערוכה של ז’אק קתמור וקבוצת “העין השלישית” מעורר מחשבה על יכולתו של אוונגרד לשרוד מחוץ לסביבה ההיסטורית שלו, ועל הקשר בין תדמית אישית לדימוי אמנותי ובין דיבורים על חופש לניצול נשים.

  • תשליל של חלום

    תשליל של חלום

    הגר מיטלפונקט מציגה אדריכלות של שיירים, פיסול גרילה, חלל פתוח שנוכס שלא על מנת לייצר בעלות חדשה אלא בכדי לעשותו ציבורי, זמין ובר-קיימא.

  • דמות, כיסא, קיר חלק, וסערה גדולה שמתחוללת ביניהם

    דמות, כיסא, קיר חלק, וסערה גדולה שמתחוללת ביניהם

    ככל שמתקרבים רישומיו של יוסף הירש אל המציאות, מוקצנת מידת הזרות שלהם. תערוכה בגלריה יאיר מציגה מקבץ קטן מעבודותיו של האמן המוערך והנשכח.

  • לפעמים יותר קל ככה, לייחל ממרחק

    לפעמים יותר קל ככה, לייחל ממרחק

    בספרו הרביעי “כה אמר וינסנט, החתול הטיפש”, נכנס אסף שור לטריטוריה חדשה. לא עוד סיפורים סבוכים המתחוללים בנפשן של דמויות הלכודות בעימות פנימי, מותחות את גבולות הלגיטימציה החברתית וקורסות אל תוך הסדק הנפער כמעט באחת בין האדם לעולם ובין הספרות למציאות, אלא רומן משפחתי קלאסי עם אבא, אמא, ילד וילדה, חיית מחמד ומעטפת כמעט מושלמת […]

  • השלם כרצף של שברים

    השלם כרצף של שברים

    האמנות של מירית כהן מצפינה את האקסטזה, השבר והכאב במערך סדור של “נתונים” המציג את ריקונו וקריסתו באמצעיו הוא.

  • מקסם שווא

    מקסם שווא

    לפי “פנס קסם” – תערוכת הרכישות החדשות המוצגת במוזיאון ישראל, אמנות עכשווית היא בעצם אשליה אופטית.

  • הארה בכוס תה

    הארה בכוס תה

    “כוס התה שלי”, ספר ילדים שכתב דרור בורשטיין ואייר מאיר אפלפלד, מכיל עקרונות בודהיסטיים, מציג יחסים לא שגרתיים בין טקסט לדימוי ומבקש מהקוראים סוג של מעורבות.

  • ארעיות יצוקה בפורצלן

    ארעיות יצוקה בפורצלן

    הפסלונים והחפצים שמציג בועז ארד בתערוכתו “לחן עממי” בגלריה רוזנפלד, מתוארים כאובייקטים ש”כבר נפסלו” ע”י תולדות האמנות. הטקסט המלווה את התערוכה, שכתבה נוי פורר, מבקש לחשוב על תולדות האמנות כמערכת שסימון הקאנון אינו תוצר לוואי של עבודתה אלא תכלית בפני עצמה.

  • נייר עמדה

    נייר עמדה

    תערוכת ההדפסים והרישומים מאוסף האקספרסיוניזם הגרמני של מוזיאון ת”א נראית רלוונטית מתמיד.

  • משבר אנרגיה

    משבר אנרגיה

    גם בתערוכתו החדשה של אליעזר זוננשיין “גנרטור”, בולט הפער בין גובה ההצהרות לרמת התחכום הבסיסית והדידקטית של הדימויים.

  • התנגשות תמידית

    התנגשות תמידית

    הציור של אבי סבח נכנס בכוונה מלאה אל רבות מן המלכודות הממתינות לציור בן זמננו, אולם במקום להיחבל, רותם אותן לצרכיו.

  • איזה יופי של צרות

    איזה יופי של צרות

    צדה האחד של ההצעה המוצגת בביאנלה לאמנות בהרצליה הוא אנינות בינלאומית, אינטליגנטית ומוקפדת. הצד השני הוא פורמליזם מעורפל וניתוק הגובל בחוסר רלוונטיות.

  • עולם רחב ידיים שאורותיו לא האירו דבר

    עולם רחב ידיים שאורותיו לא האירו דבר

    הקיום היהודי של גיבורי סיפוריו של ברנרד מלמוד אינו אלא “גבולות גזרה” שתוכנה אינו ברור ותכליתה אינה ידועה. זוהי יהדות של פני השטח – הלכה ללא אגדה וחוקים נטולי אהבה.

  • שיעור מורשת

    שיעור מורשת

    במועצת המוזיאונים מתלבטים האם התנהלות מוזיאון ת”א מספקת עילא לדיון בעתידו. לנוחות חברי וחברות המועצה, מצורפת רשימה חלקית של מחדלים הראויים לכל הפחות לעיון.

  • רישום רפואי

    רישום רפואי

    על פניו ספרה של אילנה ברנשטיין “בקשתה האחרונה” הוא ספר פשוט וישיר מאד, אך יש לו גם “נוסעת סמויה”.

  • משנים את המוזיאון – סיכום ראשוני ומחשבות קדימה

    משנים את המוזיאון – סיכום ראשוני ומחשבות קדימה

    1: אם היה למישהו ספק באשר לדרכו העתידית של מוזיאון ת”א, באה ההודעה הבהולה מליל חמישי על צירופו של האמן עופר ללוש לועדת איתור המנכ”ל החדש והסירה אותו. זו דוגמא אופיינית לסיכונים הטמונים בהצבת דרישות שהינן ספציפיות ובו בזמן כלליות, ולכן ניתנות למסמוס. רק לפני ימים ספורים התנגדו חברי הועדה בתוקף לדרישה לשלב אנשי אמנות […]

  • מוזיהון תל-אביב

    מוזיהון תל-אביב

    אחרי 16 שנות דיקטטורה, השאלה הראויה להישאל ע”י אנשי מוזיאון ת”א אינה כיצד להנציח את פועלו של מוטי עומר, אלא כיצד למחות את החרפה שהמיט על המוזיאון השני בגודלו בישראל בשנות כהונתו, כיצד להפקיע את ניהול המוסד מידיהם הבלעדיות של בעלי ההון, ולהשיבו לידי הציבור.

  • קשר דם

    קשר דם

    ציוריו של לוסיאן פרויד, שנפטר בשבוע שעבר, נתפסים כחסרי רחמים בשל הריאליזם הבלתי מתפשר והחודרני שמאפיין אותם, אולם תהיה זו טעות לראות בו צייר של בשר.

  • על גבול הכתיבה

    על גבול הכתיבה

    הספרות והשירה משמשות כציוני הדרך של “נופל מחוץ לזמן”. הן הממקמות את סיפור השכול הקושר את תהליך האבל במעשה הכתיבה באופן בלתי ניתן להתרה, במרחב טראומתי שגיבוריו, רובם ככולם, עוסקים בסיפורים.

  • תיאטרון שלטון

    תיאטרון שלטון

    התערוכה “הוצאה להורג”, שבוחנת את ההיבט התרבותי-אמנותי הנלווה לטקס הרצח השלטוני והתיאטרלי, היא ניסיון קונספטואלי לא פחות מאשר מקבץ עבודות.