יונתן אמיר

  • אביך במתכוון

    אביך במתכוון

    כל הדמויות בספרה של עינת יקיר “ימי חול” חסרות דבר-מה. חלקן איבדו אותו ואחרות מעולם לא מצאו אותו, וגם כשלעיתים הוא מפציע לרגע, הוא עושה זאת בעליבות ובחטף, בהיסוס מוצדק הנובע מן הידיעה שתיכף יגמר.

  • על מה את חושבת?

    על מה את חושבת?

    השליטה המופתית של יעל ברתנא באמצעים הקולנועיים ובשפת התעמולה מייצרת חוויה סוחפת, אך היא אינה מצליחה להסוות את התודעה הפוליטית הלא-מפותחת של האמנית.

  • מר קו

    מר קו

    סתירה עקרונית עומדת במוקד עבודתו של יהושע נוישטיין, המוצגת כעת בתערוכה הרטרוספקטיבית “כלומר רישום” במוזיאון ישראל. מחד מוצג ה”רישום כרישום כרישום”, ה-“What you see is what you see”, כדברי האמן, שבא לידי ביטוי בצמצום היצירה והדיון בה לערכים צורניים בלבד תוך דחייה של כל נראטיב החורג ממעשה הרישום העירום על צורותיו השונות (שאצל נוישטיין באות […]

  • שחיטה כשרה

    שחיטה כשרה

    “אני מציע להסתכל על האכזריות בלי המיתוס שמעניק לה את המשמעות. אחרי שנסתכל על זה ככה נוכל לקחת את זה למקום הסמלי, הסובלימטיבי, ונקבל חוויה טקסית בלי להאמין ברוחות רפאים”. שיחה עם אסי משולם בעקבות ניסיון הצתת תערוכתו בגלריה “החנות”.

  • שטעטל-אביב*

    שטעטל-אביב*

    גיליון מודפס חדש של מגזין “ערב רב”, המוקדש לנושא “עיר עולם”.

  • רגע של הולדת

    רגע של הולדת

    התערוכה החונכת את חלל התצוגה של מכון שפילמן לצילום עוסקת במושג “ראייה חדשה”, באפשרויות שלו, בהבטחותיו ובהחמצותיו.

  • כיפוף אלגנטי

    כיפוף אלגנטי

    בשתי תערוכות בגלריה 39, הילה בן ארי ממשיכה ליצור מצבי משמעת על גבול הקריסה, ועדן בנט מציגה מיצב פוסט-מינימליסטי מעודן.

  • ירוק ככל שיהיה

    ירוק ככל שיהיה

    תערוכתו של עדי נס “הכפר” שקועה ברחמים עצמיים המשולבים באהבה עצמית, ומציגה קלישאות שחוקות במסווה של זרות ביקורתית.

  • קולנוע אלביתי

    קולנוע אלביתי

    בריס דלספרג’ר יוצר מחדש סצינות מסרטו של סטנלי קובריק “עיניים עצומות לרווחה”, בניסיון לחדור ללא-מודע האנושי והקולנועי גם יחד.

  • צייר ההווה המתמשך

    צייר ההווה המתמשך

    “החמקנות הגדולה של המעשה הקופפרמני, שלא ניתן למקם אותו ועדיין מזמן שיח חדש, היא חלק מהמבע האתי-אסתטי של הצייר”. ראיון עם חוקר הפילוסופיה עירן דורפמן והמוזיקאי נמרוד רייטמן, שאצרו יחד עם גליה בר-אור תערוכה גדולה של האמן.

  • שבי ציון

    שבי ציון

    “לאן?”  – תערוכה קבוצתית המוצגת במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון ועוסקת בזרמים הנשכחים של הציונות – נפתחת בתקופה בה מחד גיסא נדמה שמשמעותו הציבורית והקונצנזואלית של המושג “ציונות” הולכת ומצטמצמת עד כדי חיסול כל אפשרות לדיון, ומאידך גיסא מגמות פוליטיות רדיקליות זולגות אט-אט משמאל ומימין אל המרכז ומחדירות לשיח הציבורי את הצורך בחשיבה מחודשת על […]

  • פאזל לעולם-לא-גמור של עדויות

    פאזל לעולם-לא-גמור של עדויות

    בדומה לתצלומיו של הצלם הצרפתי המודרניסט אז’ן אטז’ה, גם תערוכתו נראית כזירת פשע.

  • דיוקן עצמוני

    דיוקן עצמוני

    “אני קצת בז לניסיון להתחרות בעולם בכלים טכנולוגיים מתוחכמים כל-כך, ומנסה להביא את האמצעים הללו לרגעים אבסורדיים”. ראיון עם אסף שחם, המציג תערוכת יחיד ראשונה.

  • רווח נקי

    רווח נקי

    התערוכה הקבוצתית “אנחת רווחה” שאצרה נטלי לוין במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, עוסקת במחיריו של עולם שהרצאות על ביצועים פיננסיים של יצירות הן אחת מתופעות הלוואי שלו.

  • התקיימות מתמדת הפוגשת את האדם

    התקיימות מתמדת הפוגשת את האדם

    החוקר והמסאי ג’ון ברג’ר, שספרו “על ההתבוננות” יצא בתרגום עברי, כותב על אמנים ידועים, אמני שוליים ותופעות תרבות שונות. הוא מתנגד לאִרכובן של יצירות אמנות ומבקש להעניק להן תוקף בכל פעם מחדש

  • פרולטר של אמנות

    פרולטר של אמנות

    תערוכתו של דוד הנדלר בגלריה המדרשה בת”א היא תערוכת יחיד של הנדלר ובה בעת מיצב של בועז ארד המורכב מרישומים וציורים של האמן.

  • חיקוי חיוור של אי-נוחות

    חיקוי חיוור של אי-נוחות

    רוב היצירות המוצגות בתערוכת האמנות הספרדית בת-זמננו במוזיאון הרצליה מסתפקות בהרהור קלישאתי-חזותי המציב את עצמו במקום בטוח ומתרחק מכל עימות.

  • ציור כפתח דבר

    ציור כפתח דבר

    בתערוכתה החדשה ממשיכה דיתי אלמוג להשיל עודפים מעבודותיה ומציגה ציור מינימליסטי ופרדיגמטי, אך מתקשה לייצר דיון החורג מהמובן מאליו.

  • דמיון חופשי

    דמיון חופשי

    חרף נקודות הדמיון הרבות בין “המוזיאון של העכשווי” של קבוצת סלה-מנקה במרכז מעמותה ו”היונים של מוחמד ג’ולני” של מתן ישראלי בגלריה ברבור, אלו שתי תערוכות המבוססות על עמדות שונות בתכלית.

  • כך נפתרת לה בעיה חברתית באמצעות מגפות

    כך נפתרת לה בעיה חברתית באמצעות מגפות

    כתיבתו של יוזף רות יוצרת שילוב בלתי אפשרי לכאורה בין סרקזם לחמלה. בלשון מושחזת ועם זאת הומניסטית הוא מצליף ללא רחם, לא פעם מתוך אהבה, בכל קבוצה וקבוצה.