גלריה מנשר

  • תחינה

    “כך, הקרבה הגופנית המרבית שמייצרת תבורי בינה לבין הפסלים יכולה להיקרא גם כהיצמדות נואשת אל תפארת מורשת יוון הקלאסית, אל האמנות המערבית, אל האמנות באשר היא. הרצון להיאחז באמנות, ככוח מרפא, כצרי (תרופה), כדבר מה שמעלה ארוכה לפצעים, רלוונטי במיוחד בימי המגיפה הללו”. קציעה עלון על התערוכה “הרעב הגדול” בגלריה מנשר

  • צילום כמעשה ידיו של קוסם אכזר

    ״ה׳גוף ללא איברים׳ הופך אצל זלוף נמיר ל׳איברים ללא גוף׳. ראש העומד לבדו על מפה התלויה באוויר, צילום הנדמה כפרי מעשה ידיו של קוסם אכזר, שד המוקף עיגול שיער, רגליו השמנמנות של התינוק המציצות מבעד לחרכי מיטת הלול ונדמות כעצמאיות״. קציעה עלון על תערוכתה של שגית זלוף נמיר, ״חג׳יבדה״, בגלריה מנשר

  • התחת, הנוצה והראש

    ״ההלחמה של כל עולמות התוכן מקריסה אותם זה אל תוך זה, בערבול צורני השומר באופן מעורר התפעלות על אלגנטיות רבה ויופי בלתי מעורער״. קציעה עלון על תערוכתה של איילת עמרני נבון, ברבור אילם, בגלריה מנשר

  • לחצות את ים האש

    אין “רקמת חיים” המשותפת לאנשים המצולמים ולצופים בהם בגלריה בתל אביב, וגם לא צריך שתהיה. בטרם תהיה רקמת חיים משותפת, דרוש שיהיה כבוד הדדי, אך מכיוון שאין, “המחיר הקטלני” טרם אמר את מילתו האחרונה.

  • המקום הלווייתני הזה

    “הפסלים שלי אף פעם לא יציבים. כשהם יציבים מדי הם מפסיקים לעניין אותי. אני גם הרבה פעמים בודקת אותם ככה, בועטת בהם, לראות מה קורה איתם”. שיחה עם אביטל כנעני.

  • “אני לא מחכה לאפוקליפסה, אני יודעת שהיא תבוא”

    יהונתן ה. משעל משוחח עם מיכל רובנס על תערוכת היחיד שלה בגלריה מנשר, “ערי אטום”, שאצרה שרי גולן-סריג.

  • לא רק יין זול 25.4.13

    עלילות נוספות של רקס ושלי בדרום העיר, תערוכה של קרן פז ופתיחת גלריה צ’יטה, נוסעים בכביש 65 לגלריה באום אל פחם, תערוכה של יואב אפרתי, אלערד ערמון בזיז ועוד כל מיני

  • תיק האוצר

    “לאצור זה כמו ללוות ילד שלומד ללכת: צריך להחזיק לו את היד, ללכת יחד איתו, לכוון אותו ולתת לו להוביל. לפעמים צריך לקחת את הילד על הידיים ולהתחיל לצעוד”. יהונתן משעל משוחח עם קרני ברזילי.

  • חיות בסרט

    הדימויים המופיעים בעבודותיה של אלי אהרוני-כגן הופכים את בעלי החיים מיצורים נעימים למגע וצפייה לכאלו שאפשר לדון בתנאי קיומם.

  • תיאטרון שלטון

    התערוכה “הוצאה להורג”, שבוחנת את ההיבט התרבותי-אמנותי הנלווה לטקס הרצח השלטוני והתיאטרלי, היא ניסיון קונספטואלי לא פחות מאשר מקבץ עבודות.

  • בובות | וודו

    “צפייה בתערוכה ניאו-פגאנית נותרת לרוב בגדר “קריאה על” או “צפייה ב”, וזו נשארת בסופו של דבר רחוקה מהוויטאליות האצורה בחוויית הדבר עצמו”. על התערוכה “זמן וודו” ועל הרוחני המחודש באמנות.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?