לא רק יין זול 25.4.13

במורד רחוב צ’לנוב, אחרי פגישה עם קרן פז בגלריה “צ’יטה” החדשה. רקס איתי קשור ברצועה ופוגש כלבה לבנה עם כתמים חומים. הם מתחברים מיד. מרחרחים, מתלהבים, משחקים. מאחורי הפינה מגיחה אישה גדולה הנושאת על גבה תיק ישן וגדול מעור בצבע חום. היא קוראת: “בוא! בוא כבר! אמרתי, תעזוב אותו!”. היא בועטת בכלבה בגב, ליד הצלעות. הכלבה מתחילה לנבוח על רקס, חושפת שיניים. ריר נוזל מקצות פיה והיא מתקרבת לנשיכה. הריר נוטף על רקס. האישה מורידה את התיק שלה מהגב וחובטת בכלבה ואז אני מגיחה. כאילו המראות עד כה היו חלק מחלום נורא אך נסבל והמעורה היתה קרירה ומגנה. התיק חבט ועורר אותי משינה בהליכה. בקול, שאני מקווה שלא היה דק או חולמני מדי, אני קוראת פעמיים: “הי! למה את עושה את זה? למה את עושה את זה?”. רקס מסתתר מאחורי רגליי. האישה הולכת אחורה ומביטה בי, עיניה מצומצמות כאילו מביטות ישירות בשמש. אני סיכה דקיקה חודרת לשכבות עור קשה, יבלתי ויוצאת מבלי לערב תאי עצב. הכלבה הולכת אחריה. שני פועלים היושבים במכונית מסחרית בסוף יום עבודה והיו עדים למחזה אומרים: “איזה אישה אלימה!”, הם מנענעים את ראשם מצד לצד וממשיכים לנסוע. אני מתיישבת על ברכי ומלטפת את רקס. אני ורקס, הרחוב, העולם, הגלקסיה, היקום. ואיך רקס מרגיש? לעולם לא אוכל לדעת.

קרן פז -“שנים“

ליטוף הפרווה של רקס מרגיע אותי. בראש עוברים אירועי השעה האחרונה ויש בפגישה עם קרן משהו להיאחז בו. הגלריה והתערוכה משדרות לכל רוחבן ועומקן כנות. שלא כמו גלריות אחרות, גלריה “צ’יטה” החדשה של אורי גור, שומרת על האופי המתפורר והחשוף של הדרום. לעומת המגמה של גלריות לצאת מהמרתפים לקומת קרקע, להשתפץ ולהשתמר בעודן מדרימות, הגלריה הזו ממוקמת במרתף והשיפוץ שעבר המקום אומר: “שלום, אני מרתף ואפשר להציג אצלי אמנות”. העבודות של קרן פז דורשות מהצופה לעמוד מולם קרוב. הן פיזיות. עירבוב של צבע שמן ואבקת שיש יוצר אפקט של צבע דהוי. הדימויים אף פעם לא מוחלטים ותמיד מושפעים מהטכניקה. קרן פז מתייחסת לציורים כעבודות תלת מימדיות, הגוף מסתובב סביבן וגם הן מסתובבות. הקטסטרופה והגאולה מתגבשות תוך כדי התהליך. החוויה של השיטוט בתוך הגלריה אל תוך התערוכה מקרקעת. היא בגובה העיניים ומאפשרת את ההליכה בעיר לנעימה יותר. הציורים, המרתף, רקס ואני – כולנו הלכנו במורד צ’לנוב.

“שנים”
פתיחה: חמישי 25,4 20:00
גלריה צ’יטה
החשמל 33, תל-אביב
אתר של קרן  kerenpaz.com

***

אוסאמה סעיד – “פריחת האביב”

אוסאמה סעיד נולד בכפר נחף בגליל המערבי חי ויוצר בגרמניה ובישראל לסירוגין בתערוכה הנפתחת מציג ציורי שמן גדולים, תלת מימדיים ומרגשים. ציורים גדולים ואקספרסיבים. סעיד מערבב  לצתוך הצבעים ג’יפת –  השאריות הנשארות מתהליך הכנת שמן הזית, ושאריות אפר של פיתות הנאפות על סג’. כשם שאחרים משתמשים בג’יפת לחומר בעירה, הוא משתמש בו לחומר שמטעין פעם נוספת את הציור.מתייחס בציוריו לנוף  הגליל כרגש שיש שנמצא כרגש שנמצא אצלו בגוף. בתוך הציורים אפשר למצוא גם חתיכות מסמרים שנאספו עם האפר. גלריה אום אל פחם היא גלריה פלורליסטית שמציגה אמנים ערבים אזרחי ישראל ופלסטין, יהודים ישראלים ובינלאומיים וזאת הזדמנות טובה לבקר בה.

אתר הגלריה myschool.co.il/galleryhe

“פריחת האביב”
אוצרת: ד”ר נאוה סביליה שדה
פתיחה: שבת 27,4 12:00
גלריה אום אל פחם
אום אל פחם
דרך הגעה

 ***

יואב אפרתי – “החיים”

הרישומים של יואב אפרתי, שירי הייקו שנכתבו במחברת של ילד , גולגלות קשישות מתגלגלות בחדר כמעט ריק, לפעמים מצחיק לי לפעמים עצוב לי.

מחווה ליואב אפרתי:

ריקוד שלדים של וולט דיסני מ-1929

“החיים”
פתיחה: שישי 26,4 11:00 – 15:00
גלריה בזל
השל”ה 1, תל-אביב

הבלוג של יואב אפרתי yoavefrati.wordpress.com

 ***

אורי כרמלי ליאונוב “total resistence“ 

אורי מציב וידיאו סאונד אינסטליישן בתוך חנות שהפכה לגלריה זמנית ביוזמת מיה אלרן וליאת קליין. בחנות מוצב עץ חי שאליו מחוברים חיישנים ורכיבים אלקטרונים DIY . הרכיבים מתרגמים תנודות בעץ לסאונד. מתוך הרמקולים המוצבים בחנות בוקעים קולותיו הפנימיים של העץ. לצד ההצבה מוקרן וידיאו המראה פעולה של צוות בחורשה הם מחברים חיישנים למספר רב של עצים. זוהי פעולה צבאית שניטלת ממנה תאוות הכיבוש ונותרת החוויה האסטתית לבדה. אך החוויה האסטתית הופכת לשדה כיבוש חדש. התפעמות מיופי היא סיבה לשוב לשדה הקרב ולחדור.

אני מצרפת לינק לסרטון מדעי משנות ה-60, העוסק בשאלה:”האם לצמחים יש רגשות?”

“total resistence”
פתיחה: חמישי 25,4 20:00
דיזנגוף סנטר, כניסה משער 6,
בניין B, דרך קינג ג’ורג’, תל-אביב

 ***

מיכל רובנס “ערי אטום”

בצירוף מקרים, תאריך ערב פתיחת התערוכה הוא גם התאריך שבו התרחש אסון צ’רנוביל. זוהי כבר סיבה להגיע לפתיחה. רובנס מציירת את העיר פריפיאט, שנבנתה כעיר לפועלי הכור הגרעיני וכונתה “עיר אטום”, מאז ננטשה ונשארה כמצבה. אם בעבר, האימפרסיוניסט יצא לטבע והתחקה אחר תנודות אור השמש המרצדות על פני המים, אז היום הציירים נשארים בבתים, מוציאים פלט מודפס מהמחשב ומציירים עולם חרב שהשהייה בו רעילה ומסוכנת.

“ערי אטום”
פתיחה: חמישי, 25,4 20:0
אוצרת: שרי גולן שריג
גלריה מנשר
דוד חכמי 18, תל-אביב

 ***

יוסף קריספיל “נמרים”

קריספיל עוסק במדיום של הציור. ביכולת של הצבע לכסות שכבת בד כמייק אפ שמכסה שכבת עור מכורכמת. אלו ציורים מושכים שכוחם בהסתרה. עיסוק בפרסונה, רצון או צורך של אמן לייצר לעצמו פרסונה. בהקשר הזה נראה לי נכון לצטט היי לייט מהספר “חברת הראווה” של גי דה בור: “הראווה היא התוצאה והפרוייקט של תנאי הייצור המודרניים. היא מחוללת זיוף, ניכור, שיעבוד והפרדה. היא השקר שמשקר לעצמו. היא תפישת עולם שהוחפצה. היא ההפרדה הכוללת. היא אינה מכלול של דימויים אלא יחס חברתי בין אנשים המתווך באמצעות דימויים.”

“נמרים”
פתיחה: חמישי 25,4 20:00
גלריה נגא
אחד העם 60, תל-אביב

 ***

עילית אזולאי “מפנה לשוני”

התערוכה מורכבת מחמישה צילומים גדולים ורחבים לצילום יכולת מופתית של להיות קונקרטי אך עם זאת להסתובב בעולם ללא יכולת להתמצא בו. בשונה מעבודותיה הקודמות של אזולאי, הסדר הופר. רפלקטורים, סטנדים, מסכים ותאורה לצד חלקי אובייקטים שמזוהים עם זמן מונחים כלווינים בחלל ומשאירים לצופים את עבודת הפיענוח.

“מפנה לשוני”
פתיחה: 25,4 20:00
גלריה ברוורמן
השרון 12, תל-אביב

 ***

ועוד שניים קצרים:

גלריה זיז

פאנל בעקבות תערוכתה של טל שושן “רוח פרא”-אמניות ואומניות: נשים מלאכות ותרבות מזרחית

משתתפי הפאנל:
ד”ר סיון שטאנג – חוקרת מיניות, מגדר ותרבות חזותי. כתבה את הטקסט המלווה את התערוכה.
טל שושן – אמנית
ד”ר דנה קרן – חוקרת ספרות עברית, קולוניאליזם ומגדר
ד”ר נועה חזן – חוקרת גזע ותרבות חזותית ישראלית
ד”ר יעל משעלי – חוקרת מגדר, תיאוריה קווירית ופמיניזם מזרחי
אילי אבידן אזר – חוקר מגדר, תיאוריה קווירית ולימודים טרנסג’נדרים
רוויטל מדר – סטודנטית לפילוסופיה, חוקרת אופנה ופמיניסטית מזרחית.

 שישי, 26,4 12:00
גלריה שלוש
מא”זה 9, תל-אביב

דף האירוע בפייסבוק

***

הסתיים הטור של השבוע והשמש כבר שקעה. אשמח לקבל עדכונים על תערוכות למייל anat.cheapwine@gmail.com
 להתראות, ענת.