ראיונות

  • הפוכה בחושך

    הפוכה בחושך

    “הרשיתי לעצמי לשחק, וגם לשנות ולהמציא חוקים חדשים תוך כדי תהליך העבודה. הביטחון שלי בידיעה שכל הידע כבר קיים בתוכי, ואני לא צריכה להראות או להוכיח לעצמי שאני עדיין שולטת בו, עזר לי להניח בצד את דפוסי העבודה המקובעים שלי”. נועה לוצקי בשיחה עם מרב סודאי מתוך קטלוג התערוכה “פרא”

  • “אפשר כאילו להישרף מהצילומים”

    “אפשר כאילו להישרף מהצילומים”

    “אפשר ממש להרגיש את הטמפרטורה הצורבת, האיברים החמים, הפרשות הגוף, הבוהק הזוהר הזה שממש נראה כמו ברזל מלובן. אני מת על זה, על הדימויים הרותחים האלו”, מאיה שמעוני בשיחה עם עדי שמעוני על התערוכה “שעת הזהב” בגלריה P8

  • “הייתי רוצה שיהיה לנו תפקיד בהפחתת גובה הלהבות”

    “הייתי רוצה שיהיה לנו תפקיד בהפחתת גובה הלהבות”

    ״אני חושבת שלמען העולם ולמען ארגון כמו ארטיס, חשוב לצאת מתיבות התהודה שלנו, בהן רואים רק את מי שלגמרי מסכים אתך, או מי שלחלוטין לא מסכים אתך. זה לא פשוט, אבל זה הכיוון שבו אנחנו צריכים ללכת״. יהונתן ה. משעל בראיון עם הילית צביק לרגל כניסתה לתפקיד מנהלת ארטיס

  • “כשהירשפלד שלם מת”

    “כשהירשפלד שלם מת”

    “אמרתי לך שאני שותל סודות בעבודות שלי, קובר בהן סיפורים אישיים, למשל את הכריות מהבית של אימא שלי. הקסם קורה רק כשאתה מפתיע את עצמך, רק כשיוצא ממך משהו לא צפוי”. מיכל שכנאי בשיחה עם יונתן הירשפלד על תערוכת היחיד שלו, “על החיים ועל המוות”, בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה טבעון

  • ״ניסיון השכפול שלך הוא הפרויד שלך״

    ״ניסיון השכפול שלך הוא הפרויד שלך״

    “הרושם הראשוני מהמפגש שלי עם פיסה מהעבודה אצלך בסטודיו היה שביומרה ובתמימות שבצעד שעשית יש משהו נועז. הלכת לבקר את פרויד בדמיונך וחזרת משם עם המרחב הזה, שבו הוא חי וכתב חמישים שנה ויותר”, ערן רולניק ונטע ליבר שפר בשיחה על התערוכה “שדים מרוסנים למחצה” בגלריה דנה ביד מרדכי

  • הבית על ההר

    הבית על ההר

    בשנה האחרונה פרשה הדס קידר מניהול אמנותי של המרכז לאמנות עכשווית בערד והקימה תכנית אמנות פרטית בעיר. בשיחה היא מספרת על אוצרות ואמנות במקומות מרוחקים מהמרכז, על עבודה במוסדות עירוניים ועל העבר, ההווה והעתיד של האמנות בערד

  • הגלריה כתפאורה של מרחב ביתי או אל-ביתי

    הגלריה כתפאורה של מרחב ביתי או אל-ביתי

    אלהם רוקני ואורן בן-מורה בשיחה על תערוכותיהן “אל תיגעי במגש המלפפונים” ו”הביקור”, המוצגות בגלריה המרכזית של סדנאות האמנים בתל-אביב. אצרה ורד גני, שותפה לשיחה. על ציור, כנסיות ומסגדים, אירוח, נשיות ואיסורים

  • “אני מנסה לעשות את הציורים שכמעט אסור לעשות”

    “אני מנסה לעשות את הציורים שכמעט אסור לעשות”

    “להבדיל מהעבר, שבו הייתי יוצאת מתוך הרעיון, היום הקונספט נובע מתוך העבודות. זה מהלך קשה של מחיקת התודעה, אולי אפילו של איבוד שליטה, וזה מוזר לדבר על איבוד שליטה דווקא אל מול ציורים המבקשים היפר-שליטה”. שחר סריג משוחח עם ענת בצר בעקבות תערוכתה “מקום הנחמד” בבית גראוויטי, תל-אביב

  • “ואז דברים מתחילים להסתבך”

    “ואז דברים מתחילים להסתבך”

    “אני לומד רק כשדברים משעממים אותי כבר, זה מניע אותי להתקדם הלאה, לרצות לעשות דברים אחרים. וגם, הבנתי שכשמצמצמים אותי יוצא מזה הרבה. זה הדבר הכי סובייטי שיש; אם נותנים לך מעט, אתה עושה עם זה הרבה”. לי ברבו משוחחת עם מארק יאשייב על “אלף”, תערוכת היחיד שלו בגלריה ברוורמן, תל-אביב

  • “אני אמנית המונית”

    “אני אמנית המונית”

    “אני עם האנשים שלא רואים, עם חפצים שמטרתם לשעשע לרגע בלבד ואז נזרקים הצדה, פיזית או מטפורית. דברים כמו קרטיבים, עוגיות מזל, חתולי מזל, שירותים או מטריות שבורות נכנסים לי ללב”. שיחה עם יפעה רז, שתערוכתה ״FORnEVER״ מוצגת בגלריה אסול, תל-אביב

  • מישהו לגור איתו (לרגע)

    מישהו לגור איתו (לרגע)

    “היום אנחנו מקבלות מדריך לכל דבר. נשאלת השאלה אם אנחנו צריכים הנחיות איך להיפגש. העבודות שלי מנסות לייצר את המפגש הבינאישי, אבל גם קורצות למה זה בכלל אמנות, לאיך החברה שלנו מתפקדת”. שיחה עם עלית קרייז לכבוד “שלום ולהתראות”, עבודתה במסגרת אירועי “אוהבים אמנות”

  • סנטיאגו סיירה: “המוות לא מכיר בשום לאומיות”

    סנטיאגו סיירה: “המוות לא מכיר בשום לאומיות”

    “המעלה הגדולה ביותר של ישראל היא הקוסמופוליטיות שלה; לאבד זאת עבור חרם לא יביא לתוצאות חיוביות. מובן שיש צורך להפעיל לחץ על המדיניות הצבאית של ישראל, ודווקא זו סיבה טובה להציג כאן”. קרן גולדברג משוחחת במייל עם סנטיאגו סיירה לרגל תערוכתו “פשעים” ב-1:1, מרכז לאמנות ופוליטיקה בתל-אביב

  • להתבונן באנשים מתבוננים

    להתבונן באנשים מתבוננים

    “המחקר האמנותי שלי הוא על התערבויות פרפורמטיביות בתוך המרחב המוזיאלי שמסוות את עצמן כפונקציות מוזיאליות שונות. בעיקר מעניין אותי המרחב המילולי; סיורים, מדריכים קוליים, טקסטים אוצרותיים, אפליקציות בתוך המוזיאונים, דוכן המודיעין, שלטים, סוגים של הודעות קוליות”. שיחה עם האמנית עפרי כנעני

  • “יש פה עין מבחוץ שמתחילה להתוודע”

    “יש פה עין מבחוץ שמתחילה להתוודע”

    “הפרויקט שואל, של מי הראייה של מה שקורה סביבנו? האם היא באמת רק שלטונית מצד אחד ופרטית-נדל”נית מצד שני, או שיש בה משהו שיתופי של אוכלוסיות שעושות את המקום מחובר לחוויית החיים של הקהילה?”. שיחה עם גליה בר-אור, אוצרת ומנהלת אמנותית של מרכז פירמידה בחיפה, לרגל הפרויקט “רציף פירמידה” שיתקיים בסוף-השבוע הקרוב

  • לשהות באי-נוחות עוד רגע

    לשהות באי-נוחות עוד רגע

    “בעבודה קיימת האפשרות להרחיב את המושג של הקולות והגוף על-ידי הפרדתם וחיבורם. כיוון שיש להם נוכחות בחלל עם גוף ובלעדיו, באור או בחושך, הם מזמינים ליחסים מגוונים עם הגוף הרוקד ועם הקהל”. דנה שליו משוחחת עם יוצרות “The Voices”, מאי זרחי ומיכל אופנהיים

  • ומה תשלימי לעצמך בראש? מה תשלמי?

    ומה תשלימי לעצמך בראש? מה תשלמי?

    “אצל אמא שלי תלויה עבודה של איש עם כובע שמחזיק תרנגול שציירתי בערך בגיל עשר, עבודה גדולה, וכשהסתכלתי על אחד הציורים בתערוכה הבנתי בדיעבד שזה כמעט אחד לאחד הציור ההוא. אז גם בשבילי זו תערוכה שהיא בעצם די ‘ילדותית'”. דינה יקרסון משוחחת על תערוכתה “לובוק” עם גילי זיידמן

  • “מה שאני רוצה לעשות קודם כל זה להכיר”

    “מה שאני רוצה לעשות קודם כל זה להכיר”

    “ההתנהלות בחיפה היתה ללא ספק בעייתית וראויה לתגובה, וחיובי שעולם האמנות כקהילה שיש בה גם סולידריות וגם עמדות ביטא עמדה. אבל חיפה, בכללי כאילו? מכל מה שיש לכם עכשיו לעשות? זאת הבעיה?”. לי ברבו משוחחת עם ד”ר גליה בר-אור, המנהלת האמנותית החדשה של הפירמידה בוואדי סאליב, חיפה

  • “אני לא עושה עבודה בשביל האנשים, זאת פשוט העבודה שצריכה להיות שם”

    “אני לא עושה עבודה בשביל האנשים, זאת פשוט העבודה שצריכה להיות שם”

    “מערכת היחסים בין הוויזואלי לפונקציונלי, שבמהות העיצוב, היא שאלה יומיומית באמנות שלי. מה קורה כשאמנות היא אקטיבית, פונקציונלית, עם אובייקטים שיש להם יישום ותכלית?”. נעמה צבר מספרת על תערוכה חדשה בניו-יורק

  • “הוא ישר ראה את הפצע, כמו מגנט לכאב”

    “הוא ישר ראה את הפצע, כמו מגנט לכאב”

    “מיכה לא היה צלם עיתונות. הוא היה אמן שעסק גם בצילום עיתונות. מה גם שהוא עשה דברים בקריירה שלו שהיום אף עיתון לא היה מעז להדפיס, כמו סדרת הצילומים ‘אנשי המרד’, של נפגעים פלסטינים מהאינתיפאדה הראשונה”. שיחה עם חנה שביב, אוצרת “אמת דיברתי”, תערוכה של מיכה קירשנר, שנפטר באחרונה

  • “אנחנו מולקולות שנעות בעולם של מולקולות”

    “אנחנו מולקולות שנעות בעולם של מולקולות”

    “כשאני עושה בחירות, אני לא שוקל אם אלו בחירות נכונות או לא, אם הן מקדמות אידיאולוגיה מסוימת. כשבטהובן הלחין סימפוניה, האם הוא עצר לשאול מה המשמעות של כל תו?”. קרן גולדברג משוחחת עם חיים סטיינבך על “זרובבל”, תערוכתו בגלריה מגזין lll ביפו

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?