קטלוגים

  • הלאה-הנה

    הלאה-הנה

    “למרות האחידות הוויזואלית היוצרת עננה מלנכולית בלתי נראית האופפת את התערוכה, אין לה נרטיב אחד מוצק. אפשר לנסות ולדבוק בהצעה של דלז וגואטרי לקורא – להיכנס יחד עם החומרים השונים אל תוך המכונה המכוננת את היצירה, לעבור דרך מצבי צבירה שונים, לצאת ולחזור”, נעמי סימן-טוב על התערוכה “הלאה-הנה” של אורי גרשוני בגלריה שלוש

  • קוברים

    קוברים

    “מרקוס ואקיג’י חושפים בדרכם-הם את הסדרים בקודש הקודשים הכנסייתי – הסקרמנטים. הם מְהַפּכים חוץ ופנים, מחליפים בין האינטימי והציבורי ומייצרים ריטואל הפונה אל החוץ, אל רחשי הרחוב”. דרורית גור אריה מתוך קטלוג התערוכה “גניזה – TBQ” של שחר מרקוס ונזקת אקיג’י בגלריה שכטר

  • המונומנט של האין

    המונומנט של האין

    “כפילוסוף, אני מרגיש שכל יצירה אמנותית היא יצירה של מונומנט, יצירה של ‘יש’ שבתוכו יש זמן, שמאפשר למצוא את הזיכרון של האירוע, גם בעוד כמה דורות”. דיאלוג בין האמן בלו סימיון פיינרו והפילוסוף הרב מרק אלן וקנין, מתוך קטלוג “שייך לשום מקום ולזמן אחר”, הביתן הרומני, ביאנלה בוונציה 2019

  • התקף ‘זאום’ – היסטוריה

    התקף ‘זאום’ – היסטוריה

    “ביניאשוילי מתארת את חוויית ההגירה שלה במונחים דומים: היא עזבה את עיר מולדתה טביליסי והתיישבה בישראל, ונאבקה תחילה להפיק משמעות ממקום זר ומשפה בלתי מובנת. במקרה זה, במקום לחולל ‘התקף הזאום’, האמנית עצמה נפלה קורבן להתקף כזה”. ד”ר איווה גליסיץ’ מתוך קטלוג התערוכה “התקף זאום” של נינו ביניאשוילי

  • להיות טיפש כמו צייר

    להיות טיפש כמו צייר

    ״רוזנברג יוצר עבודות המספרות, בעצם, את הדרמה של כינון האני המבצבץ מתחת לפני השטח התקניים של המשפחה. במקרה שלו, היחיד הזה הוא בעת ובעונה אחת גבר וילד הממאן להתבגר, אב המחליף תפקידים עם בנותיו, ואורטור הבוחר תמיד את העמדה המתחפשת של המספר הלא-אמין, גם כשהוא משתמש בשפת היומיום של התיעודי״. אבשלום סולימן על תערוכתו של דני מיכאל רוזנברג, ״חיקוי לחיים״

  • דברים זזים

    דברים זזים

    ״בדרך העבודה שלה, כנעני מתחקה אחר התזוזה הזו, שהיא הניגוד הגמור להגבהה או להקפאה המשמרת בפורמלין של נוסטלגיה וסטטוס את מה שחסום למבט. היא מתחקה אחריה ואף מניעה אותה בדרכה הנונשלנטית, נטולת הסנטימנט. המסד לשיתוף פעולה הוא תמיד סרבני בעיקרון״. גליה בר אור על תערוכתה של עפרי כנעני

  • אם יש לך מזל, בסוף כולם שם בסטודיו יחד אתך

    אם יש לך מזל, בסוף כולם שם בסטודיו יחד אתך

    ״אחת הזהויות העקשניות שמסתובבות אצלי זה זמן רב בסטודיו היא המרגל, סוכן חשאי שתר את הארץ לאורכה ולרוחבה ומביא אתו בחזרה לסטודיו את ממצאיו, לראות הטובים הם או רעים״. פרק מספרו של לארי אברמסון ״הצייר הוא מרגל״

  • שלוש פעמים

    שלוש פעמים

    “היא צועדת בעקבות אביה, מתלווה לציידים. לפני עלות השחר היא יוצאת איתם אל המרחבים הירוקים. ארבע שנים חולפות. היא הופכת ציידת-צלמת”. אילנית קונופני מתוך קטלוג התערוכה “שלוש פעמים” של זהר אלעזר (קווהארדה)

  • “להתמזג בטבע בלי לשנותו” – לזכרו של וליד אבו שקרה

    “להתמזג בטבע בלי לשנותו” – לזכרו של וליד אבו שקרה

    “למרות קשרו האינטימי והטבעי לסביבתו, גם מפגשו החוזר עם הנוף מבטא טראומה, אך לא טראומה של מפגש עם משהו חדש, זר ומאיים, הטראומה שלו נגזרת מהשינויים שחולל בנוף המוכר ניכוסו האלים בידי אחרים”. טל בן צבי על עבודתו של האמן הפלסטיני וליד אבו שקרה, 1946-2019

  • קדחת חפירות

    קדחת חפירות

    “במהלך שישה עשורים של יצירה אילת קשוב למגמות המושגיות והוויזואליות המתפתחות באמנות הישראלית והבינלאומית. הוא מגיב בדרכו המקורית, שומר על עצמאות ומרחק מסוים מהמרכז”, מתוך טקסט קטלוג התערוכה “קדחת חפירות”, אברהם אילת

  • הפוכה בחושך

    הפוכה בחושך

    “הרשיתי לעצמי לשחק, וגם לשנות ולהמציא חוקים חדשים תוך כדי תהליך העבודה. הביטחון שלי בידיעה שכל הידע כבר קיים בתוכי, ואני לא צריכה להראות או להוכיח לעצמי שאני עדיין שולטת בו, עזר לי להניח בצד את דפוסי העבודה המקובעים שלי”. נועה לוצקי בשיחה עם מרב סודאי מתוך קטלוג התערוכה “פרא”

  • בגוף יודעים

    בגוף יודעים

    “התהלוכה של הימן וכרמי אינה נושאת סימני מקום או זמן ברורים, ואפשר להבינה כתהלוכה מיתית או על-זמנית – מצעד צליינות גרוטסקי, חוצה-מרחבים וחוצה-זמנים, אולי בעבר הרחוק ואולי בחזון עיוועים עתידני”, דרורית גור אריה על “שביל ישראל – התהלוכה”, מתוך טקסט קטלוג התערוכה

  • לכודים ברשת

    לכודים ברשת

    “כל אחד מתשעת אמנים אלה מקדים לעשייתו ניסוח של כללי פעולה פשוטים וברורים הנוגעים בתכונות המדיום. פוטנציאל הביטוי האישי של כל אחד מהם כרוך בהתמודדות עם כללים אלה, המגבילים את המבע, צרים את העבודה ומבליטים רפלקסיביות של מעשה ותוצאה המשתקפים זה בזה.” אירית הדר מתוך קטלוג התערוכה “קוד נגד קוד”, מוזיאון תל אביב לאמנות

  • “נראה לי שזה הקבר האחרון”

    “נראה לי שזה הקבר האחרון”

    “אפשר שהירשפלד מביים בציורים אלה את מותו, לובש אותו לראווה, עושה לו שם מחתימת הקבר – אלא שהוא עושה זאת שוב ושוב. יחידותו של המוות מעומתת עם הממד החזרתי של הסדרה”. עודד וולשקטיין מתוך קטלוג התערוכה “בארות בארות נשברים” של יונתן הירשפלד בגלריה גבעון

  • הפרעות קשב

    הפרעות קשב

    “החומריות הווירטואלית של הסאונד מאפשרת לגולדשטיין לכייר ממנו צורה המחזיקה ריבוי של עמדות אפשריות, דיאגרמה מופשטת שבכוחה להתממש באינספור מופעים” – דרורית גור אריה מתוך הקטלוג תערוכתו של גיא גולדשטיין: “פעם אחת, פעמה, שנייה”, במוזיאון פתח תקוה לאמנות

  • מבואות לדיבוק ותשוקה

    מבואות לדיבוק ותשוקה

    “כיצד מתבונן חוקר או בלש במושאו? ומה אם ‘זה’ מתבונן בחזרה? האם יש במושא משהו מעצמיותו של החוקר? השאלות הללו מגלמות את מערכת היחסים המעגלית והסבוכה שבתוכה משוטטת תמר לצמן בעבודותיה, המציעות מבט על מושאי העבודה ובו בזמן מבט על פעולתה של האמנית”. אודי אדלמן מתוך קטלוג העתיד לצאת לאור

  • על עיבוד גבולות

    על עיבוד גבולות

    “הפרויקט המשותף של זלמנסון ואללה-יארי בוחן אף הוא יחסי כוחות באופן אירוני, כאשר זלמנסון משמש מעין ‘אח גדול’ ששולט באופן שבו גופה של אללה-יארי מתנהל במרחב”. מעין שלף מתוך קטלוג התערוכה “עיבוד גבולות” של מורשין אללה-יארי וליאור זלמנסון

  • רקוויאם לכישלון – מוסללה בראי השיח על אמנות מעורבת קהילה

    רקוויאם לכישלון – מוסללה בראי השיח על אמנות מעורבת קהילה

    “נפילתה של מוסללה היא בבחינת כרוניקה של מוות ידוע מראש. אולם אנו נותרים לשאול, האם וכיצד ניתן להתייחס למהלכים של מוסללה כמהלכים אמנותיים?” ד”ר לי וינברג מתוך הספר “מוסללה, חמש השנים הראשונות”

  • 40 טיפים לאמן המתחיל

    40 טיפים לאמן המתחיל

    “אם אפשר לסכם את העבודה שלך במשפט אחד, היא עדיין לא גמורה”. אסי משולם מעניק 40 עצות לאמנים מתחילים, מתוך קטלוג תערוכת הבוגרים של התואר הראשון באמנות באוניברסיטת חיפה

  • מירי סגל: מיריאז’

    מירי סגל: מיריאז’

    “עבודותיה של סגל פועלות במגוון אמצעים וכוללות עבודות וידיאו, אור וטקסט, אובייקטים מטופלים ודימויים מצולמים ומעובדים במחשב. יש בהן שלל מניפולציות חושיות ופיזיות, תעתועים פיזיקליים, משחקי מילים וחוויה טכנולוגית מפתה – כל זאת מתוך חתירה לבחינת נקודת המבט ה”טבעית” של הצופים וערעור עליה באמצעות הצגתה כמובנית מראש”