מסה

  • מגדלי בבל מהופכים במאמץ שווא לגעת בקרקעית

    מגדלי בבל מהופכים במאמץ שווא לגעת בקרקעית

    “התנועה לא רק שאינה מספרת סיפור אחדותי, היא מערבלת אותו ומעמידה אותו על ראשו. הרישומים מקיימים דיאלוג עם הטקסטים התלמודיים, עם פסלים קלאסיים וכן רישומי חפצים אישיים של האמנית. אופן הרישום הפרגמנטרי אף מערב בין סגנונות ובין גבוה לנמוך, דבר המוסיף לתחושת אי־הלכידות ואי־הנחת”. קריאה חוזרת בספרה של מרים גמבורד “יצר הרע טוב מאד”

  • רדיפה, שחזור וזיכרון

    רדיפה, שחזור וזיכרון

    “מעשה זה של הרחקה משקף (כמובן, גם במובן של השתקפות), את פעולת השימור הרגשי שהאמנית לקחה על עצמה. השימור אינו של הבית הפיזי עצמו (שאינו זקוק לשימור, כפי שניתן לראות בתמונות), אלא של געגוע אל בית כפי שלביב הפנימה אותו ממרחק הדורות”. דנה שוופי על תערוכתה של הילה לביב במשכן לאמנות בעין חרוד

  • וינה/איסטנבול: על שתי סדרות פרפורמנס במרחב הציבורי

    וינה/איסטנבול: על שתי סדרות פרפורמנס במרחב הציבורי

    “בעבודותיה מביעה גורס את הקונפליקטואליות של המרחב הציבורי האורבני באמצעות נגיעה במגוון האוכלוסיות החולקות מרחב זה. אני טוענת שהעבודות מבקשות להפר את שתיקת האוכלוסייה, ששנים של שלטון ריכוזי וסמכותי לימדו גם את אלו בה שמתנגדים לשינויים לקבל אותם בכניעה ובשוויון נפש”. שלי ליבוביץ’ קלאורה על עבודותיה של נילבר גורס

  • איים בזרם: פרוטגוניזם ואנטגוניזם בציור

    איים בזרם: פרוטגוניזם ואנטגוניזם בציור

    “יש דמיון כלשהו בין עמדות המוצא של בייקון לאלו של הירש: בניסיון להתמודד עם שאלות אנושיות קיומיות, במבט המופנה אל אדם בודד בעולם. בציור של העיוות שנדמה בתחילה כסטייה ומתברר ככורח. שניהם כמהים לחשוף נוכחות אנושית, מוותרים על אשליה של ייצוג ושל נראות ריאליסטית”. חן שפירא על יוסף הירש ופרנסיס בייקון

  • דיסטופיות בחיי יומיום

    דיסטופיות בחיי יומיום

    ״מכלול העבודות חושף תחושת קטסטרופה המתעוררת מחדש שוב ושוב בדימויים שונים לגמרי, ואסתטיקה אגרסיבית שמתבטאת במניפולציות עיבוד בוטות, ברגישות גדולה לפגמים ובנטיה להדגשתם״. יונתן אמיר בהרצאה על עבודתו של יורם קופרמינץ. מתוך כנס ירושלים לאמנות #6

  • לעשות חיק לתרנגול/ת

    לעשות חיק לתרנגול/ת

    “הטקסט הזה נכתב בתשרי, מוצאי יום הכיפורים והכפרות. בפייסבוק שלי רצו דימויים של תרנגולות סביב הנוהל היהודי של הכפרה והכפרות, ואפשר אפילו kapára במלעיל. ציירים יהודים רבים, מפורסמים יותר ופחות, ציירו תרנגולות. ואין מבדילים בין תרנגולים לתרנגולות”. מיכל נאמן מתוך ספר האמנית “בגידת הרומנטיקה” של ענת בצר

  • לתרגם חושך לשפת סימני האור

    לתרגם חושך לשפת סימני האור

    “אחרי שעשתה את כל המעשים שתחילתם ברוטליות ואחריתם רוחניות מזוקקת ואחרי ששפכה והכתימה והפכה ודרכה והנזילה וקילפה וניגבה ועשתה כל אלה לבד יחיד וריבועי כמקובל, היא מוותרת גם על הציור הבודד, על הקונבנציה של הריבוע, על הבד שמתוח על מסגרת והיא פונה אל המיצב”. יאיר גרבוז על התערוכה “אש ועשן” של סמדר אליאסף במוזיאון הרצליה

  • יחיאל שמי – פיסול רליגיוזי

    יחיאל שמי – פיסול רליגיוזי

    אדם ברוך אפיין את עבודתו של יחיאל שמי כחילונית מתוקף היותה צורנית, אולם עיון במקורות התיאולוגיים של הפורמליזם ובפרשנות הקדושה באמנות מודרנית, מאפשר לחזור אל עבודתו של שמי ולדברים שאמר וכתב לאורך השנים, ולשאול האם אותה חילוניות גורפת שברוך וממשיכיו נזקקו לה כדי לדון בעבודות, היא אכן מושג הולם עבורן*

  • משל העץ והפקעת

    משל העץ והפקעת

    “כך או כך, עם “פקעת” ניתן לומר שדלית מתתיהו היא אשפית הביטויים והדימויים, שאצלה הם תמיד כלים חדים כתער שאפשר לעבוד איתם, הם חותכים ויוצרים קעקוע בלתי הפיך בבשר האמנות הישראלית”. אלברט סוויסה על התערוכה “פקעת – רכישות חדשות לאוסף האמנות הישראלית ע”ש ברוך ורות רפפורט במוזיאון תל אביב לאמנות”

  • עשרים שנה לפרנק הקטן והקרפיון שלו

    עשרים שנה לפרנק הקטן והקרפיון שלו

    “אולם התמסרותה של פרייזר לקול הסמכותי אינה רק כניעה וציות עיוור. הרי בסופו של דבר מדובר במיצג, דהיינו בבחירה אמנותית, ובמקרה זה הבחירה היא לציית. במקום לנסות ולמוטט את עמודי ההיכל בכוח, כפי שעשה שמשון הגיבור במיצג הסופי של עוצמתו, היא נצמדת לעמוד כדי להיטמע בו, לחפצן עצמה מולו, מתוך תקווה שבאמצעות אקט מופרך זה היא תביא לאותה תוצאה אליה הביא שמשון בכוחו”. עדו ליטמנוביץ על המיצג של אנדריאה פרייזר משנת 2001

  • מושגים ומימושם: על ההדפס של מנשה קדישמן*

    מושגים ומימושם: על ההדפס של מנשה קדישמן*

    “בהדפס הפכו אותם שוליים להתרחשויות של חומר-לא חומר, שמתגלמות על ידי גרעיניות התצלום ונקבי רשת ההדפסה. רוחות רפאים של דימוי ומקום. ה’חומר-נושא’ של קדישמן הוליד מרחב ושוליים שמשתרעים בין נוכחות להיעדר”. יאיר טלמור על עבודות ההדפס של מנשה קדישמן

  • הרחק מן ההמון הסואן

    הרחק מן ההמון הסואן

    “התמטיקה של שי-נחום עמוסת זיכרון, מבקשת לפלח את ההוויה הדכאנית של הווה ולהנכיח מחדש את העבר. דרך הפרקטיקות של הציור והאריגה היא מבקשת ‘לשכון מחדש בתוך עצמה’, לייצר משקל- נגד אישי, פרטי וקסום לגופי הידע הקאנוניים”. קציעה עלון על עבודותיה של אביבה שי-נחום מתוך גיליון מיוחד של “הכיוון מזרח” במלאת 20 שנה להקמת תנועת אחותי

  • הרצפה שטואטאה

    הרצפה שטואטאה

    “המעשה האמנותי מתמיר את השיירים שנותרו בנפש ומאפשר להגיע לקתרזיס – היטהרות. באופן זה המטאפורה והריאליה, המשל והנמשל, חד הם: המעשה האמנותי מגיע מן השיירים, ובמובן מסויים מן הפחים, מפסולת הנפש”. נאוה סביליה שדה במחשבות על התערוכה “על הגעגוע: נראטיבים של המיניאטורי, הענקי, המזכרת והאוסף” של אילת זוהר

  • חייבים לדבר על יוזף בויס

    חייבים לדבר על יוזף בויס

    דן פלד על חייו ועבודותיו של האמן הגרמני הקאנוני יוזף בויס, במלאת מאה שנים להולדתו

  • 3 שנים ותשע דקות

    3 שנים ותשע דקות

    בתחילת פברואר 2005 ביקש בבהילות מוזיאון תל אביב לאמנות מבית המשפט לצנזר יצירת אמנות שאיש במוזיאון לא ראה מעולם: סרט מחתרתי בן 9 דקות שצולם ללא ידיעת או אישור המוזיאון באמצעות מצלמות המעקב המותקנות בחלליו, הכתה גלים בתעשיית האמנות והתרבות המקומית. מאמר זה חוקר את פעולת השיבוש של עבודה זאת בשדה המקומי ואת מחירו של המאבק להוציאה לאור.

  • על האופציה התיעודית של הציור

    על האופציה התיעודית של הציור

    “אחד מתפקידיו של הציור הוא לתעד את המהות הקבועה של הטבע, את יסודותיו הבלתי משתנים שבונים את תמונת המציאות של האדם. אך האם קיימת מהות כזו? ואם כן, מה בדבר הסובייקטיביות של המבט האנושי?”

  • תעודה על הקיר – התמקצעות תחום האוצרות בישראל

    תעודה על הקיר – התמקצעות תחום האוצרות בישראל

    אלעד ירון בסקירה היסטורית נרחבת של התפתחות תחום האוצרות ותכניות ההכשרה לאוצרים בישראל משנות השבעים ועד היום

  • “נוֹצֵר הַצּוּק אֶת אֵלֶם הַחִידָה”(*): על ציוריה של טליה ישראלי ועל הסדרה “אחד ההרים”

    “נוֹצֵר הַצּוּק אֶת אֵלֶם הַחִידָה”(*): על ציוריה של טליה ישראלי ועל הסדרה “אחד ההרים”

    “פרספקטיבה טרם הומצאה בזמן ובמקום אליו חזרה הציירת, אך התיאטרון היה קיים כבר זמן רב והצד התיאטרלי של הציור העתיק הזה הקל עליה לממש שוב את הרגלה מימים ימימה ולוותר על האנשים ועל בעלי החיים ועל המעשים והאנקדוטות ועל המיתולוגיות ולהסתפק ב’תפאורה’״. יאיר גרבוז על תערוכתה של טליה ישראלי

  • מיצבי מעבר

    מיצבי מעבר

    ״הגריד ההנדסי והקר נבנה כתשתית פסיכולוגית שמוחזקת על סף קריסה, הרדי-מייד המתועש והמנוכר הופך לייצוג של הבית והמשפחה, והדה-סקילינג שנולד כדי לחמוק ממקצועיות ומיומנות, הופך לביטוי של שיכלול, חקירה אישית ומומחיות״. יונתן אמיר כותב על טרנספורמציה, טרנסגרסיה ומסורתיות בעבודתה של אתי אברג׳יל

  • זוהי לא (רק) בננה

    זוהי לא (רק) בננה

    “זוהי שאלה מרכזית במחקר של כל דימוי אמנותי, והיא נוגעת בליבם של ויכוחים תיאורטיים אודות האופן בו יש לחקור אמנות; האם עלינו כחובבי אמנות וכחוקרים שלה להתייחס רק אל מה שהיא מציגה?” נעה מורדוך-סימונסון על העבודה “קומיקאי” של מאוריציו קטלאן

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?