ביקורת

  • מידות רעות

    מידות רעות

    אותנטיות, טוטאליות וסערה רגשית מציבות רף גבוה מאד לקריירה אמנותית ארוכה. אחרי עשור של הצלחה, התערוכה החדשה של חן שיש מגלה סימני חולשה.

  • בין הנצחה אובססיבית לפולחן אינטימי

    בין הנצחה אובססיבית לפולחן אינטימי

    הבחירה של התחרות בנושא הפולחן מתבקשת, אבל נדמה שבמקום לעורר השראה היא הגבילה את היוצרים, שנאבקו בנושא במקום ליצור דבר שבוער בהם באמת. יוצאים מן הכלל היו שני היוצרים הזוכים

  • לכבוש את ההר

    לכבוש את ההר

    “סיפור אפולוני”, סרטם התיעודי המעיק והאמיץ של אילן מוסקוביץ ודן ברונפלד, הוא סיפורם של אב, נסים קחלון, בן 67, ובנו משה, בן 18, החופרים בית בלתי אפשרי בתוך מצוק כורכר לחופי הרצליה

  • כמעט-מוּכרים

    כמעט-מוּכרים

    “עבודותיו של אלעד לסרי, המבוססות על תצלומים אך ארוזות כעבודות פיסול, עושות הזרה לדימוי המצולם השחוק ומאתגרות את הצורך שלנו לקבע ולייצב את אובייקט האמנות שמולנו”. רשמים מתערוכתו בניו-יורק.

  • גינה בהפרעה

    גינה בהפרעה

    במוזיאון פתח תקווה מוצג אשכול תערוכות גדול ותובעני. תערוכתם של הצמד גיל ומוטי בנאלית ומאכזבת, ואילו אריאל רייכמן מציג מיצב יפה של גן פרא המונשם באמצעים מלאכותיים.

  • קו כתם דלת

    קו כתם דלת

    תפיסת החלל והפתחים המסתוריים ביצירתו של מאיר אפלפלד.

  • הספרייה בארמון

    הספרייה בארמון

    ספרים הם מוצגים מרכזיים בתערוכה של מסימיליאנו ג’וני בביאנלה הנוכחית בוונציה. החל מ”הספר האדום” של יונג, דרך “בראשית” של רוברט קראמב, כרכים של “אנציקלופדיה בריטניקה” בביתן הבריזלאי ועד היומנים של קפקא.

  • עניין של זמן

    עניין של זמן

    ג’ף וול הוא מאסטר בן זמננו, אולם עבודתו, המוצגת במוזיאון ת”א, כבר הגיעה לשלב שאחרי ההתקבלות, והיא מתקשה לעורר את ההתפעלות שיצרה בעבר.

  • הוא לא משחק את אלוהים, הוא רק אמן

    הוא לא משחק את אלוהים, הוא רק אמן

    “נראה כאילו התערוכה מנסה לחקות את אחד המצבים המובנים של הויג – מתחם ביולוגי, ביוטופי, ביוסמיוטי, אוטרקי, שמתקיים בפני עצמו בלי משים”. ביקור בתערוכה של פייר הויג במרכז פומפידו.

  • מה רקדו כאן בשנים ההן?

    מה רקדו כאן בשנים ההן?

    הפסנתרן יונתן אבישי מציע פרשנות מוזיקלית מבודחת ומרתקת למקבץ סרטי המחול ההיסטוריים שהוקרנו במסגרת אירועי “סרט-נע” של דנה רוטנברג במחסן 2 ביפו

  • שחקנית מחייכת ואופס – אפה מתקלף

    שחקנית מחייכת ואופס – אפה מתקלף

    תערוכתו של יורם קופרמינץ “אוקטובר” מתמודדת עם טראומת המלחמה באמצעות סרקזם חד עין, הניחן ביכולת לזהות נקודות תורפה בדימויי שלמות והבטחה ולהפוך אותן ללב העניין.

  • החתיכה החסרה

    החתיכה החסרה

    בתערוכתם המשותפת בגלריה “החדש והרע”, מציגים שרון פדידה ושי יחזקאלי גבריות רעועה, מרוששת ומודעת לעצמה עד כאב.

  • גבר, אשה, עירום ופנס

    גבר, אשה, עירום ופנס

    המופע של שני גרנות ונבו רומנו, “שעה עם אוכלי-כל”, מיטיב לברר את האפשרויות הגלומות בתנועה עירומה ואת היחסים שניתן לקיים באמצעותה עם תרבות הגוף.

  • על דרך השלילה

    על דרך השלילה

    בהיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית נעשו ניסיונות רבים לבחון את האמנות הנוצרת במרחב המקומי מתוך פרספקטיבות “יהודיות”. אלא שעולם היהדות הוא מרחב עצום, והוא כולל בתוכו לעיתים קרובות השקפות עולם והיפוכן.

  • היומיום כסימולקרה של התמונה

    היומיום כסימולקרה של התמונה

    עבודתו של ג’ף וול נוגעת במציאות הנוודית החדשה בעידן הדיגי-דימוי. מחשבות בעקבות תערוכתו של וול במוזיאון תל-אביב.

  • קונפליקט מתוח

    קונפליקט מתוח

    התערוכה “צרות של אחרים: קונפליקטים ופרדוקסים” במוזיאון הרצליה, מעוררת געגועים לתערוכות הנושא הקבוצתיות שאמנם סבלו מיבשושיות דידקטית, היעדר מעוף וביקורת והצגת המובן מאליו, אולם לפחות גובו בטענה קוהרנטית ביחס לנושא ממוקד.

  • “ההיכל האנציקלופדי” בביאנלה ה-55 הוא קריפטה

    “ההיכל האנציקלופדי” בביאנלה ה-55 הוא קריפטה

    “Il Palazzo Enciclopedico” – התצוגה המרכזית של הביאנלה, שאצר מסימיליאנו ג’וני, היא מרשימה, מרתקת, מפתיעה, ולא פחות חשוב: בועטת היישר אל אשכיהם של אספני האמנות וציידי ההזדמנויות המסחריות.

  • דה קונינג פינת אגנס מרטין

    דה קונינג פינת אגנס מרטין

    משיחת מכחול מרוכזת, ועוד אחת בכיוון השני. בועז ברקני מציג תערוכת ציורים מאופקים שמתקשה להציע דבר מלבד עצמה.

  • כצאן לצבע

    כצאן לצבע

    התערוכה “צבע פראי” במוזיאון ישראל מציגה מבחר עבודות חשובות ומעניינות אך מוגשת לצופה בצורה פשטנית וחנפנית.

  • “קאפור בברלין”, מאשרר ממסדים

    “קאפור בברלין”, מאשרר ממסדים

    הטענה בדבר ייחודיותו של השיח שמייצר אניש קאפור בתערוכתו הנוכחית בברלין דומה לטענה שרהיטי איקאה, הנמכרים בכל רחבי העולם, שונים אלה מאלה באופן מהותי.