לא רק יין זול, 30.4.15

מֵרָחוֹק יֵירָאֶה
הַכְּפָר.
לְכִי מֵאִישׁ לְאִישׁ וְשַׁאֲלִי הֵיכָן הוּא.
כֻּלָּם יֵדְעוּ, וְכָל אֶחָד יֵדַע דָּבָר אַחֵר.

“Black Is a Colour“, דרור בן-עמי, גלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה
אוצרים: ד”ר רוני פורר, לורה שוורץ
פתיחה: חמישי, 7.5.15, ב-20:00. נעילה: 11.7.15

דרור בן-עמי, יליד ישראל, 1956, למד באקדמיה המלכותית לאמנות באמסטרדם. בשנים האחרונות יוצר את כל עבודותיו על נייר בעיקר באמצעות סוגי פחם שונים. הבחירה לא להשתמש בצבע, או להשתמש בצבע השחור כצבע יחיד לנושאים צבעוניים מובהקים כמו פרפרים, פרחים או נוף, היא בחירה עקרונית. הצבע משמש בטבע כאלמנט מוחצן המשמש לפיתוי או הרתעה. ברגע שבן-עמי מבטל את הגורם הוויזואלי הדומיננטי הזה, צפות ועולות איכויות אחרות כמו טקסטורות, צורות פנימיות, מקצבים דקורטיביים ושכבות עדינות ושבריריות שכמעט שאינן מורגשות תחת מעטה הצבע ה”מסנוור”. בן-עמי בוחר לעבוד עם נייר פשוט שהוא חורץ, מחורר, מכסה בשכבת פחם, ומוחק. בן-עמי ממיר את קו הרישום המסורתי בחריטה במחט חדה לתוך גופו של הנייר. לפעמים הוא עובר על החריטות עם פחם החודר לתוך הנייר המחורץ ויוצר מבנים צורניים כהים על רקע בהיר (הנייר הלבן), ולפעמים הרקע הוא כהה (שכבות של פחם) ועליו הוא חורט וחושף צורות מוארות מתוך הכהות של פני השטח. טכניקה זו לקוחה מעולם התחריט המסורתי, שבו האמן חורט עם עיפרון מתכת חד לתוך משטח קשיח (נחושת, צינק). מקור הרעיון לעבודה בטכניקה זו טמון בהשפעת אמני ה-Old Masters, בעיקר רמברנדט וגויה, כאמצעי ביטוי נוסף לציורי השמן. מקור השראה חזותי נוסף הוא התחריטים ה”מדעיים” שהתפתחו באירופה במאות ה-18 וה-19, המתעדים צמחים וחיות מתוך התבוננות מפורטת מנקודת מבטו של חוקר טבע.

Contemporary by Golconda, רח’ הרצל 117, תל-אביב. שני עד חמישי, 19:00–11:00, שישי, 10:00–14:00, שבת, 11:00–14:00. טל’ 03-6822777.

אֶחָד יְשַׂרְטֵט אֶת מַסְלוּלוֹ אֶל עומֶק הַכְּפָר, אֶל בֵּית יַלְדוּתוֹ,
אַחֵר יְסַפֵּר שֶׁהוּא מִתְגוֹרֵר בְּמַעֲלֶה הַהַר, בְּבִנְיָן נִשָּׂא,
לְשָׁם, יֹאמַר לָךְ, הוּא הוֹלֵךְ בְּתֹם הַיּוֹם.
אַחֵר יִטְעַן שֶׁעָבָר כָּאן לִפְנֵי רֶגַע.
הַכְּפָר שֶׁלּוֹ, הַהַר שֶׁלּוֹ, הֵעָדְרוֹ שֶׁלּוֹ,
וְעָלַיִךְ נִגְזַר לִמְצֹא אוֹתוֹ.

“גלי קול”, איריס איריסיה קובליו, גלריה משרד בתל-אביב
פתיחה: שישי, 1.5.15, ב-12:00. נעילה: 4.6.15. אוצרת: רחל סוקמן

בתערוכה הנוכחית הלכה קובליו אל הים. בכל עבודה היא בוחנת את אפשרויות המפגש בין צלילי השקט המעומעם והמהדהד לבין ציוריה המימיים ומלות שיריה הקצרים. קובליו ממתינה לרגע המתאים, שבו תוציא את הנייר, את המכחולים ואת צבעי המים ותוליך את היד בניגון על הנייר, תרשום את המקצבים ללא מסננים. באחד משיריה היא כותבת: “האופק מסמיק לאִטו כאילו רק הוא בעולם”, והשאלה: “ומה איתי” נותרת תלויה ועומדת באוויר. “הגלים הבינאריים”, אומרת האמנית, “מפעילים לי את הידיים, והצליל המלודי מכניס אותי לנקודת ריכוז, מעין כוח מניע”. בציורים תשתמש בצבעי זהב, כסף ונחושת ובעלי זהב, וכך ייווצר אפקט של שבירת קרני אור על המשטח והגוונים ישתנו בעת התבוננות בעבודה מכיוונים שונים. בעת הצפייה מוזמנים המבקרים להשתמש באוזניות אלחוטיות שבאמצעותן יוכלו להאזין להקלטות ולתדרים של מקצבים בינאריים ולהיחשף לכמה מדרכי היצירה של האמנית בחיפושה אחר המוחלט.

ערב קריאת שירה בהשתתפות האמנית, האוצרת ואורחים משוררים בנושא ים וגלי קול יתקיים ב-16.5.15 ב-20:00, בגלריה משרד בתל-אביב. שני עד חמישי, 11:00–18:00, שישי, 11:00–14:00. רח’ זמנהוף 6, תל-אביב. טל’ 03-5254191 .

כְּבָר נִפְגַּשְׁתֶּם, כְּבָר הִבִּיט בָּךְ בְּמַבָּטוֹ הָרֵיק,
וּבְכָל זֹאת עֲלִי, הָעֶרֶב יוֹרֵד.
הַבַּיִת שֶׁעַל רֹאשׁ הַהַר מַשְׁקִיף אֶל הַיָּם,
מַדְרֵגוֹת סָבִיב לוֹ.
אַתְּ מַכִּירָה אֶת אוּלָם הַמָּבוֹא,
אַתְּ יוֹדַעַת בְּאֵיזֶה חֶדֶר הוּא לָן. אִרְבִי לוֹ.
עִקְבִי אַחַר צְלָלִיתוֹ הַנָעָה עַל קִיר הַמָּלוֹן.
רְאִי אוֹתוֹ נִכְנַס לְחַדְרוֹ, עוֹשֶׂה אֶת עִנְיָנָיו,
וְרַק כְּשֶׁיַּעֲלֶה עַל יְצוּעוֹ –
וְזֶה אָכֵן יָצוּעַ, מַדָּף הַיּוֹצֵא מִן הַקִּיר,
וְהַחֶדֶר רֵיק מִכָּל דָּבָר אַחֵר –

“השקופים”, דן חיימוביץ, הגלריה לאמנות של מכללת לוינסקי
פתיחה: 30.4.15. נעילה: 31.5.15

תיעוד מצולם של 12 עובדות ועובדי קבלן בישראל 2013. העסקת עובדי קבלן היא תופעה הולכת ומתרחבת בחברה הישראלית. הם מאיישים אינספור תפקידים, נושאים בעול העבודה הפיזית והמקצועית מכל סוג: בשדות, בגנים, בחינוך, במשפחתונים, בשרותי הרווחה ואפילו בהייטק. תופעה זו יצרה שני מעמדות של עובדים, שבמקרים רבים ממלאים אותם תפקידים כמו העובדים המאוגדים בהסכמים קיבוציים וזוכים לביטחון תעסוקתי וזכויות סוציאליות. עובדי הקבלן מועדים להפסקת עבודה בכל רגע, משתכרים שכר מינימום וזכויותיהם הסוציאליות מוטלות בספק. התערוכה מציגה 12 נשים וגברים שהועסקו כעובדי קבלן בתחומי עיסוק שונים. לדברי חיימוביץ, היה קשה לשכנע אותם להצטלם במקום עבודתם מחשש לפרנסתם, לכן נאלץ למצוא זוויות הסתכלות וסביבה שונים שיתאימו לנושא.

מכללת לוינסקי לחינוך, רח’ שושנה פרסיץ 15, תל-אביב.

טַפְּסִי.
אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהוּא שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ, פָּנָיו אֶל הַקִּיר.
פִּסְעִי בַּעֲקֵבוֹת שֶׁכְּבָר הִטְבַּעְתְּ,
הַגִּיעִי אֶל הַדֶּלֶת.
הַחֶדֶר אָפֵל, צֵל גּוּפוֹ נִרְאֶה עַל הַדַּרְגָּשׁ דַּק, שָׁבִיר.
שִׁכְבִי לְצִדּוֹ, חָזֵךְ אַל גַּבּוֹ.
הוּא יָנוּעַ לְאוֹת שֶׁהִרְגִּישׁ בָּךְ,
וְלֹא יִתְהַפֵּך.

כְּשֶׁהָאוֹר יַעֲלֶה הוּא יֵרֵד מִן הַדַּרְגָּשׁ.
עִקְבִי אַחֲרָיו בְּמַבָּטֵךְ.
מֵהַחֶדֶר הַפְּנִימִי יַעֲלֶה קוֹל צְעַדִים.
אִשָּׁה תָּצִיץ, תְּיַלֵּל כְּחַיָּה.
הוּא יִתְנַעֵר וִימַהֵר אַחֲרֶיהָ בְּמִלְמוּלֵי כִּבּוּשִׁין.
שְׁבִי עַל הַדַּרְגָּשׁ, רַגְלַיִךְ לֹא יִיגְעוּ בָּרִצְפָּה.
הִיא תַּעֲמֹד לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ, רֹאשָׁהּ סָמוּךְ לְבִרְכַּיִךְ.
אַל תַּגִּידִי לָהּ, אֵין לָךְ מָה לַחֲשֹׁשׁ מִפָּנַי, אֲנִי מְשׁוּלָה לְמֵתָה.
הוּא נֶעְדַּר גַּם מִפָּנֶיהָ.

שתי תערוכות במכון אלפרד, תל-אביב
פתיחה: חמישי, 7.5.15, ב-20:00. נעילה: 5.6.15

התערוכות: “המעגל”, תערוכה קבוצתית של חברי הקולקטיב שאוצר: יואב שביט; ו-“It was in the bag of the spices, that is the only clue”, תערוכת יחיד בחלל המדרגות של גלי טימן. ליווי אוצרותי: רויטל מלכה ויעל גולדברג.
ב”מעגל” מציגים יואב אדמוני, אפרת גל, דפנה גזית, דביר כהן-קידר, עדי לוי, נועה ליברמן, אדם ליף, גידי סמילנסקי, יעל עמית, טליה רז, רותם ריטוב, יואב שביט וליאור שור. בתערוכה יוצגו אובייקטים, צילומים וציורים בטכניקות ובחומרים מסורתיים ועכשוויים. הקולקטיב, שיחגוג בקרוב עשור לקיומו, התפתח במהלך שנות קיומו מגלריה בתוך חלון בפלורנטין למוסד לאמנות ולתרבות.
בתערוכת היחיד של גלי טימן יוצגו אובייקטים, חלקם גלויים וחלקם מוסווים ומוחבאים בחריצי הקירות. האובייקטים מזמינים את הצופה לגשש ולנסות לפתור תעלומה בלשית, שמתחילה משיחת טלפון מסתורית המתרחשת במרכז לונדון באוטובוס הומה אדם ונפתחת במשפט “it was in the bag of the spices that is the only clue”. גלי טימן היא אמנית ואוצרת, בוגרת קמרה-אובסקורה ובעלת תואר שני בCentral Saint Martin- שבלונדון.

בערב הפתיחה תיערך מדורת פוסט ל”ג בעומר בחצר המכון. ביום הנעילה יופיע בגלריה הקולקטיב המוזיקלי We are ghosts.

גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל-אביב. שלישי עד חמישי, 17:00–21:00, שישי, 10:00–14:00, שבת, 11:00–15:00.

הָאוֹר נֶעֱכַר בְּגֶשֶׁם דַּק. מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ הִתְעַרְפֵּל גֶּשֶׁר.
אָמַדְתִּי אֶת זָוִיתוֹ הַמִּתְגַּבַּהַת: אִם אֶתְרַכֵּז בָּרְחִיפוֹת, לֹא תִּהְיֶה לַשִּׁפּוּעַ מַשְׁמָעוּת.
בִּקְצֶה הַגֶּשֶׁר, בַּנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ נִבְלַע בַּמִּגְדָּל, חִכָּה אָדָם וְאָמַר: נִכָּנֵס לָאַרְמוֹן.
הוּא הָלַךְ לְאַט מִמֶּנִּי וּבְכָל זֹאת הִקְדִּים אוֹתִי.

“סינדרום בהשאלה”, עינת לידר ודייוויד גוס, סדנאות האמנים, תל-אביב
פתיחה: מוצ”ש, 2.5.15. נעילה: 30.5.15. אוצרת: ורד זפרן-גני

בדומה ובהתייחס לסינדרום ירושלים הידוע, המתבטא במחשבות שווא משיחיות בעלות מאפייני גדלות, העבודות בתערוכה נוגעות בהשלכות של האמונה העיוורת והמשיחיות ההרסנית הנובעת ממנה כאן ובמקומות אחרים. העבודות (תכשיטים ואובייקטים) של לידר, ילידת ירושלים, עוסקות במזכרות המוכרות, המועדות להתפתחות מוטציונית בעקבות המציאות העכשווית. עבודותיה של לידר עוסקות במאפייני החומר והצורה המוכרים, וממשיכות אל מחוזות סוריאליסטיים המתייחסים אל “תרבות שהשתגעה”. גוס, צייר, יליד קייפטאון, בוחן את הדחקת הזיכרון בציירו את האי רובן, שבו נכלא בין היתר נלסון מנדלה שנים רבות. ציורי האי וההפרדה הצבעונית הם מתוך תוואי וגווני השטיח. השטיח עצמו מצויר על הקיר באמצעות מרכיבי מדיום בסיסיים ללא פיגמנט (ג’סו, גומי ארביקום, שלאק ולאקות). הדו-שיח בין לידר לגוס מתקיים במסגרת שני העמודים שהוצבו בחלל, ומעמת את ההיסטוריה וההקבלה המתקיימת בין שני המקומות שבהם גדלו – רחוקים ועם זאת “קרובים” – באמצעות שאלות על הדחקה ועל עיוורון.

סדנאות האמנים, רח’ קלישר 5, תל-אביב, טל’ 03-6830505. שלישי עד חמישי, 15:00–19:00, שישי-שבת, 11:00–14:00.

עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי חֲדָרִים רַבִּים מְחֻפִּים וִילוֹנוֹת, מְגֻבָּבִים מַעַרְכוֹת רִהוּט יְשָׁנוֹת.
מפִתְחוֹ שֶׁל חֶדֶר חֲסַר חַלּוֹנוֹת הִפְנְתָה אִשָּׁה גְּבוֹהָה אֶת צְדוּדִיתָהּ אֶל הַקִּיר.
הָאִישׁ אָמַר: זֹאת הַמַּלְכָּה.
אֲנִי אָמַרְתִּי: אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ. שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ צוֹחֶקֶת.
מִטַּת יָחִיד מְכֻסָּה אָרִיג  כָּבֵד שָׁקְעָה בַּחוֹל.
הַמַּלְכָּה יָשְׁבָה בָּהּ לְבוּשָׁה בְּשַּׂק.
גַּלִּים הִגִּיעוּ עַד רַגְלָיהָ הַיְּחֵפוֹת וְלֹא נָגְעוּ.
מוּלָה עָמְדוּ אֵם וּבִתָּהּ, רַגְלֵיהֶן בַּמַּיִם.
הָאֵם דְּמוּמָה וְעִוֶּרֶת הֶחֱזִיקָה בְּכֶתֶף בִתָּהּ,
הַבַּת הֶחֱזִיקָה תִּינוֹק בֵּן יוֹמוֹ וְהֵנִיפָה אוֹתוֹ בַּאֲוִיר.
הַתִּינוֹק צָנַח לִידֵי הַמַּלְכָּה. הַבַּת הִתְנַפְּלָה בִּשְׂפָתַיִם קְפוּצוֹת.
הוּא גַּם לֹא שֶׁלָּךְ, אָמְרָה הַמַּלְכָּה.
רֹאשׁוֹ הָיָה חָפוּן בְּאֶצְבָּעוֹת הַמַּלְכָּה, רַגְלָיו לְפוּתוֹת בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַבַּת,
וּשְׁתֵּיהֶן מָשְׁכוּ אוֹתוֹ בְּרַכּוּת, בִּזְהִירוֹת.

ָָָ

כתבו לנו:

yayinzol@gmail.com