מוזיאון הרצליה

  • עולמות אחרים? מחשבות על התערוכות “מעבר לאי־שם” ו”אמנות מכשפת”

    עולמות אחרים? מחשבות על התערוכות “מעבר לאי־שם” ו”אמנות מכשפת”

    “התבוננות בעבודות המוצגות מגלה כיצד המיצבים והאובייקטים בשתי התערוכות מצמצמים פער של אלפי שנים, מקרבים בין מחוזות גיאוגרפיים מרוחקים ומטשטשים הבדל בין התייחסות לתיאוריה כנקודת מוצא לבין התייחסות לפרקטיקה כבסיס ליצירה”. נעה מורדוך־סימונסון על התערוכות “מעבר לאי־שם” ו”אמנות מכשפת”

  • חביב קפצון הוא זוכה פרס קשת לאמנות 2022

    חביב קפצון הוא זוכה פרס קשת לאמנות 2022

    במסגרת הפרס, תערוכת יחיד של קפצון תוצג לקראת סוף 2023 במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • לתרגם חושך לשפת סימני האור

    לתרגם חושך לשפת סימני האור

    “אחרי שעשתה את כל המעשים שתחילתם ברוטליות ואחריתם רוחניות מזוקקת ואחרי ששפכה והכתימה והפכה ודרכה והנזילה וקילפה וניגבה ועשתה כל אלה לבד יחיד וריבועי כמקובל, היא מוותרת גם על הציור הבודד, על הקונבנציה של הריבוע, על הבד שמתוח על מסגרת והיא פונה אל המיצב”. יאיר גרבוז על התערוכה “אש ועשן” של סמדר אליאסף במוזיאון הרצליה

  • האלכימיה של החשכה

    האלכימיה של החשכה

    “החושך הוא אלמנט מרכזי בתערוכה הזאת. לעיתים עבדתי בחושך מוחלט. החזקתי פטיש או תפוח וניסיתי להבין ממה הדבר הזה עשוי. התשובה המורכבת יותר תהיה שהדבר עצמו עשוי מחושך. ברגע שאין את ההחזר של האור, ואם אתה לא נשען על זיכרון של תפוח, אז הוא פשוט עשוי מדחיסות אחרת של חושך”. יהונתן משעל מראיין את אבי סבח וטלי בן נון

  • הילה טוני נבוק היא זוכת פרס בנק דיסקונט לעידוד היצירה לשנת 2020

    הילה טוני נבוק היא זוכת פרס בנק דיסקונט לעידוד היצירה לשנת 2020

    במסגרת הפרס תציג נבוק תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה. בנימוקי הבחירה נכתב כי עבודתה ״כורכת אובייקטים מוכרים מן המוכן, ולפיכך יסוד של ריאליזם חריף, עם הפשטה גיאומטרית״.

  • מסע על-פני העור והגוף שלנו: בעקבות הפְנִים שלה

    מסע על-פני העור והגוף שלנו: בעקבות הפְנִים שלה

    ״התערוכה רלוונטית ולוּ בשל האפשרות שהיא מוסיפה נידבך חשוב לשיח הפוליטי העוסק בזִקנה בכלל ובזִקנה ומגדר בפרט. כך, התערוכה מרחיבה את שיח הפמיניזם הכללי ומחדדת את ההבנה של התנאים הפוליטיים, מערך יחסי הכוח החברתיים, המכוננים והמאפשרים את קיומו של ה’מבט הגברי’״. ליאת סידס על חנה לוי במוזיאון הרצליה

  • על מה דוממים חולמים?

    על מה דוממים חולמים?

    ״אבל איך ניתן לתת לדברים לדבר את דבריותם? צריך אולי לשנות את הרגישות, להסיט את הדגשים מהטקסט והפרשנות והשפה והאסוציאציות מהחוויה התרבותית, מהאנושי, לאלו של הדברים, להקשיב להם, לראות כיצד הם מתרגמים זה את זה״. דברים שנשא יונתן הירשפלד בערב עיון שיוחד לתערוכתו של ציבי גבע ״דרך איפה אני מגיע״ במוזיאון הרצליה

  • מנקודת המבט של עפיפון

    מנקודת המבט של עפיפון

    ״הווידאו של איצקוביץ נמנע מאסטרטגיות כאלו ו״פשוט״ מביט על שדה מלמעלה. די במעשה זה, לטענתי, כדי ליצור התנגדות״. רועי בושי על תערוכתו של גסטון צבי איצקוביץ במוזיאון הרצליה

  • המלצת השבוע: “שם עצם”, מרב קמל וחליל בלבין

    המלצת השבוע: “שם עצם”, מרב קמל וחליל בלבין

    “השם הפרטי הוא חלק אינטגרלי מהסובייקט, אך הוא מגיע מהאחר, מסמן הכרחי כפוי שיש ליהפך אליו. הפיצול הזה, החירור או החילול של העצמי, שמתרחש כבר עם בואו לעולם ונתינת השם, הוא-הוא מהותה של התערוכה”. הצצה לתערוכת הצמד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • מירי סגל: מיריאז’

    מירי סגל: מיריאז’

    “עבודותיה של סגל פועלות במגוון אמצעים וכוללות עבודות וידיאו, אור וטקסט, אובייקטים מטופלים ודימויים מצולמים ומעובדים במחשב. יש בהן שלל מניפולציות חושיות ופיזיות, תעתועים פיזיקליים, משחקי מילים וחוויה טכנולוגית מפתה – כל זאת מתוך חתירה לבחינת נקודת המבט ה”טבעית” של הצופים וערעור עליה באמצעות הצגתה כמובנית מראש”

  • הילה עמרם היא הזוכה בפרס קשת לאמנות עכשווית לשנת 2018

    הילה עמרם היא הזוכה בפרס קשת לאמנות עכשווית לשנת 2018

    מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית הכריז על הענקת פרס קשת לאמנות עכשווית מיסודה של משפחת בר-גיל אבידן לשנת 2018 לאמנית הילה עמרם. עמרם, ילידת 1976 החיה ויוצרת בתל אביב, היא בעלת תואר ראשון מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ולמדה במסגרת תוכנית לימודי ההמשך של המדרשה. בשנים האחרונות הציגה עמרם במבחר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בסדנאות האמנים בת״א, במוזיאון […]

  • הרצליה של פרטים

    הרצליה של פרטים

    “עברון משתמש בפרטי הבניין ההרצליאניים כחומרי עבודה לאוצרות שמארגנת את הלקסיקון העיצובי העירוני ומסרבת להותיר אותו במישור הדקורטיבי. התערוכה מזמינה מחקר מחודש, שייתן מקום של כבוד לפרטי המרחב, ולא רק לאלו שאיתנו כבר מאות שנים”. ביקור ב”רחוב בזל 54″, תערוכתו של אסף עברון במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • השכמה שקרית: על היחס בין מודל למציאות ב”אולימפיה” של דנה יואלי

    השכמה שקרית: על היחס בין מודל למציאות ב”אולימפיה” של דנה יואלי

    “ב׳אולימפיה׳ של דנה יואלי, היחס בין עבר לעתיד ובין מודל למציאות שונה מהאופטימיות שאיפיינה את החוויה הסובייטית המהפכנית, וגם מהמימד מכונן המציאות של המודל במפעל הציוני. כאן ההריסה היא המודל, כי היחסים התהפכו בין המשחק למציאות”

  • אוזיאש הופששטר: דו פרצופין

    אוזיאש הופששטר: דו פרצופין

    חוויותיו של הופשטטר בשואה, שחרגו מתחום המובן, הובילו אותו לחצות את כל גבולות הסמלי, לרבות גבולות הגוף, וכך ליצור ארוס בממשי. זו הזדהות ייחודית עם הסימפטום, שמאפשרת חיים; הטיה שמתרחשת בתוך תהליך של יצירה או המצאה

  • מושא המבט הכובש

    מושא המבט הכובש

    קרן גולדברג על שתי תערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: פרויקט הסאונד השאפתני והבעייתי של גיא גולדשטיין, “Freigedank” (“החופשי במחשבותיו”), ותערוכת הווידיאו המורכבת והאמיצה של נועה גור, “דרכי נראות”, המפרקת את המשולש הקדוש צופה-יצירה-אמן

  • על צילום קרוב מדי

    על צילום קרוב מדי

    “העבודות של יאיר ברק ממשיכות את עיסוקו בהיתכנותה (או אי-היתכנותה) של המשכיות. הקרבה המרחבית לדימוי היא גלגולה של הקרבה הטמפורלית למוות. זוהי קרבה מאיימת, מטרידה, המעמתת את הצופה עם ההבנה האקזיסטנציאליסטית שקיומו החומרי קודמים למהותו, מורשתו ומשמעתו”. קרן גולדברג במאמר מתוך ספר אמן חדש של יאיר ברק

  • מחווה בין מקום למרחב

    מחווה בין מקום למרחב

    “בחירתה של בן-ארי לצטט אלמנטים ‘חתרניים’ בעבודתה של אורן, כגון התנועה האופקית, הופכת את מעשה הציטוט למחווה כפולה: מחווה לכוריאוגרפית ומחוות קריאה להתנגד לתנועה האנכית, האלימה, שמזוהה עם הפאליות הגברית השולטת בכל מנגנוני הכוח”. אביטל ברק על תערוכתה של הילה בן-ארי, “תנועה בין קווים שבורים – מחווה להדה אורן”, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • מקלט המשוגעים של מיכל היימן

    מקלט המשוגעים של מיכל היימן

    “התערוכה מתבססת על מחקר מעמיק, אך זה נותר נעול ולא נגיש. נראה כי המעטפות ותצלומי הארכיון נמצאים שם רק כדי לייצר נראות של ארכיון. גם תצלומי הסטילס, שנראים כאילו נלקחו ממגזין, משקפים פרפורמטיביות מלאכותית”. קרן גולדברג על תערוכתה של מיכל היימן במוזיאון הרצליה

  • אנו השחורים

    אנו השחורים

    החלל השחור של אורלי סבר, שהיה נדמה בתחילה כי הוא מרחב סגור, אות של עבר – ספק אתר קבורה, ספק יד הנצחה – הופך למרחב יצירתי. מעשה ההשחרה הבלתי נחתם שבבסיס המיצב יכול להחתים גם את השוהים בתחומו.

  • אורי ליפשיץ: תופר את ההוויה לזמן

    אורי ליפשיץ: תופר את ההוויה לזמן

    “הציורים האחרונים של ליפשיץ הם משום גאולה. משום גאולה, ולא על אודות גאולה. גאולה נואשת, כמובן, מובסת, אבודה מראש, גאולת עניים, ובכל זאת גאולה”. יונתן הירשפלד על ציוריו האחרונים של אורי ליפשיץ.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?