אמנות פמיניסטית

  • המהפכה הפמיניסטית של גלריה אנטיאה

    המהפכה הפמיניסטית של גלריה אנטיאה

    “אמניות רבות, במיוחד אמניות ירושלמיות, החלו את דרכן האמנותית בגלריה. חלקן היו אמניות ידועות פחות, אך היתה להן אמירה פמיניסטית. בגלריה הוצגו תערוכות שהציגו אמניות שדנו בנושאים שונים מנקודת מבט נשית וגם תערוכות קבוצתיות שעסקו בנושאים פמיניסטיים כגון מושג היופי, הקשר בין נשים לטבע, כריתת שד, אמהות ועשייה אמנותית, אלימות נגד נשים, נשים בעת מלחמה ועוד”. רות מרקוס במאמר מתוך הספר: “שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה – מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית”

  • קבלה על בסיס מקום פנוי

    קבלה על בסיס מקום פנוי

    ספרו של דוד שפרבר ״ביקורת נאמנה״ מציג סדרת יצירות אמנות המבוססות על תכנים פמיניסטיים ויהודיים שנוצרו בישראל ובארצות הברית בחמישים השנים האחרונות. הספר מנתח את אופני קליטתן או דחייתן בקהילות ובתקופות שונות, ומתאר את מערכות השיח השונות שמאפיינות את העולם הפמיניסטי, העולם הדתי ועולם האמנות

  • עשרים שנה לפרנק הקטן והקרפיון שלו

    עשרים שנה לפרנק הקטן והקרפיון שלו

    “אולם התמסרותה של פרייזר לקול הסמכותי אינה רק כניעה וציות עיוור. הרי בסופו של דבר מדובר במיצג, דהיינו בבחירה אמנותית, ובמקרה זה הבחירה היא לציית. במקום לנסות ולמוטט את עמודי ההיכל בכוח, כפי שעשה שמשון הגיבור במיצג הסופי של עוצמתו, היא נצמדת לעמוד כדי להיטמע בו, לחפצן עצמה מולו, מתוך תקווה שבאמצעות אקט מופרך זה היא תביא לאותה תוצאה אליה הביא שמשון בכוחו”. עדו ליטמנוביץ על המיצג של אנדריאה פרייזר משנת 2001

  • הרחק מן ההמון הסואן

    הרחק מן ההמון הסואן

    “התמטיקה של שי-נחום עמוסת זיכרון, מבקשת לפלח את ההוויה הדכאנית של הווה ולהנכיח מחדש את העבר. דרך הפרקטיקות של הציור והאריגה היא מבקשת ‘לשכון מחדש בתוך עצמה’, לייצר משקל- נגד אישי, פרטי וקסום לגופי הידע הקאנוניים”. קציעה עלון על עבודותיה של אביבה שי-נחום מתוך גיליון מיוחד של “הכיוון מזרח” במלאת 20 שנה להקמת תנועת אחותי

  • היצירה המגדרית של אריאלה שביד

    היצירה המגדרית של אריאלה שביד

    “בפעולות התחפשות שונות חושפת שביד עולם חושני, חמקמק, פנטזי ועתיר הקשרים, מתגלה ומתבהרת השקפת עולם פמיניסטית, המתריסה על אופן פעולתם של המנגנונים הממסדיים, הפטריארכליים ביסודם, המפקחים על הסדר החברתי והפוליטי”. ד”ר רות מרקוס ורותי חינסקי-אמיתי על עבודותיה של אריאלה שביד

  • שחרור הגוף, האדמה והאלוהים

    שחרור הגוף, האדמה והאלוהים

    דוד שפרבר על יצירתה הפמיניסטית, הדתית והחלוצית של האמנית היהודיה-אמריקאית הלן אילון, שנפטרה לאחרונה מקורונה

  • רבדים סמויים מעין: על נשים בתלמוד

    רבדים סמויים מעין: על נשים בתלמוד

    ״ב׳רוחות וצללים׳ ישנו ייצוג מחודש לדמויות הנשיות בתלמוד שנעשה על ידי אישה, אמנית, מלומדת, וניתן למצוא בה תגובה לשני ההיבטים הממדרים של הטקסט התלמודי; ההגבלה על נשים ללמוד אותו ואופיו הפטריארכלי של הטקסט״. רוני צורף על עבודתה של ג׳קלין ניקולס

  • מרד הממזרים

    מרד הממזרים

    “‘ממזרים: סימון ומחיקה’, אחת הדוגמאות החזקות לאמנות אקטיביסטית בישראל, מבקרת את האופן שבו הממסד הדתי האורתודוקסי, הפועל בישראל מכוח החוק המדינתי, משליט את האג’נדות הפטריארכליות שלו על אזרחיות ואזרחי המדינה”. דוד שפרבר על התערוכה “ממזרים: סימון ומחיקה”, הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית

  • אסתטיקה מעל תוכן: אידיאולוגיית האגו הגברי

    אסתטיקה מעל תוכן: אידיאולוגיית האגו הגברי

    “איך ייתכן שהכותרת ‘אמנות’ מעניקה לגיטימציה לפנטזיות אונס ולייצוגים סקסיסטיים של גברים נורמטיביים ופריבילגיים?”. טיה הנאור על סקסיזם כאידיאולוגיה באמנות ישראלית עכשווית.

  • NO MAN’S LAND

    NO MAN’S LAND

    השם NO MAN’S LAND התקבע בשלב מאוחר יחסית בתוך תהליך העבודה. בטקסט זה אבקש להציע אפשרויות קריאה אחדות לזיקה האירונית בין כותרת התערוכה לבין רעיונות מרכזיים של השיח הפמיניסטי.

  • מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?

    מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?

    “בכל פעם שאני שואלת לפשר ההתעלמות של ספרי תולדות האמנות הישראלית מרוב האמניות, עונים לי שתי תשובות: היו מעט נשים אמניות, וכנראה הן לא היו חשובות או טובות דיין. משמע, אם ההיסטוריה שכחה אותן – סימן שהגיע להן”. סקירה היסטורית על נשים באמנות הישראלית קוראת תיגר על הנחה זו.

  • “אבותינו חיפשו את אלוהים, אך מצאו רק את עצמם”

    “אבותינו חיפשו את אלוהים, אך מצאו רק את עצמם”

    יצירתה של האמנית האמריקאית הלן אילון היא תזכורת לכך שנרטיבים מכוננים תרבות, וכשתרבות נסמכת על מקורות רצחניים, לא פלא שמדי פעם קם פונדמנטליסט אחד ועושה בהשראתם מעשה.

  • מה רואות מבעד לרעלה?

    מה רואות מבעד לרעלה?

    שימוש מודע במבט: על רעלות ומטפחות, שטיחים ופרוכות, בשיח הפמיניסטי-פוסטקולוניאלי באמנות.

  • קוסטא דחיותא

    קוסטא דחיותא

    פרויקט “סטודיו משלך” מהווה ביטוי לאקטיביזם פמיניסטי החותר לשדה אמנות פתוח, בין-תרבותי ושוויוני יותר.

  • שימוש מודע במבט

    שימוש מודע במבט

    עבודותיה של פטמה אבו רומי המוצגות במוזיאון האסלאם בירושלים מייצרות פרשנויות שונות החותרות אלה תחת אלה, אך הן עוסקות בנושאים שחוקים ושגורים ורובן לא מפתיעות או חדשניות.

  • ז’רגון רדיקלי בהשאלה

    ז’רגון רדיקלי בהשאלה

    הרוח הביקורתית שעולה ממאמרֵי הגיליון הראשון של כתב העת לאמנות של מכללת אמונה “ציפורה”, יכולה ליצר שיח חשוב ופורה בעולם האמנות המתפתח בחברה הדתית והכללית, אלא שעולם ביקורתי שכזה חייב להסתמך על מצע של כתיבה עמוקה, מורכבת, רצינית ובעיקר מדויקת יותר.

  • בגוף אני מפעילה

    בגוף אני מפעילה

    מעטים הם תחומי האוונגרד החברתי-תרבותי בעת המודרנית שבהם השתתפה האמנות באופן כה בולט, מוצלח ומשמעותי בכינון וביצירת השיח כמו בתחום הפמיניזם. ספר חדש דן במקומו של הפמיניזם באמנות האמריקאית בשנות ה-70.

  • “והשמיים האדימו וכהו”

    “והשמיים האדימו וכהו”

    “כולך אדומה, וכל-כך לבנה” – מיצב של אתי אסתר נאור המוצג בגלריה פלורנטין 45 – יוצר תחושה עזה של הפקעת פרטיות בסצנה בה מעורב דמו של אדם שאנו נחשפים לפתע אל “פנימיותו” באמצעות נוזלי הגוף הסמויים שלו.

  • מסירות חציצות

    מסירות חציצות

    מאקט חודשי ושמרני של טהרה הלכתית עד הצהרת זהות יהודית-לסבית – דוד שפרבר כותב על הופעת המקווה באמנות בת זמננו.

  • אי-מהות

    אי-מהות

    גם לאחר מאות שנות ייצוגי אמהות באמנות, ובכללן עשרות שנים של אמנות פמיניסטית, תערוכות נמנעות מעיסוק בסוגיית הדיכאון שלאחר לידה. תערוכה חדשה תוהה על טיבה של התופעה.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?