כתבות מאת יונתן אמיר

  • מפלצות התבונה

    העבודות של דגנית ברסט גורמות להיגיון המדעי להתפתל סביב עצמו ומאתגרות את ההנחה כי במקום בו החוקיות פועלת באופן מושלם, מוזרויות אינן אמורות להיווצר.

  • התכנסות משבשת

    התערוכה הקבוצתית “אנטי-אנטי” עשוייה להיתפס כחלק מגל של אמנות אקטיביסטית הזוכה להכרה שנויה במחלוקת בשנים האחרונות, אולם למעשה זו תערוכה שונה בתכלית.

  • פרחוניות צרובה ומפעפעת

    התערוכה החדשה של מאשה זוסמן מבקשת לפרש את פעולת הציור/רישום המזוהה עם עבודתה של האמנית לא כתוצר של הרס הדדי אלא כהפרעה מתמשכת.

  • און שלטון

    עבודתו של ציון אברהם חזן “מרגנית” אינה עוסקת רק ביחסים אזרחיים-צבאיים, הופעתם במרחב העירוני והקשריהם הסמליים, אלא גם בתפקיד שממלאת האמנות במסגרת הזו.

  • חוויה חושית מנומקת

    ב”שבעה חורפים” ממשיכה יהודית סספורטס לשכלל את עיסוקה בתמות מוכרות, אולם כשהיא מתאמצת יתר על המידה האמנות שלה מעוררת חשד.

  • מהפכת ההשתהות

    הסופר מארק אלדר תיעד סדרת שיחות קצרות עם קלוד מונה, החושפות את עולמו האמנותי של הצייר דרך הפרטים הקטנים.

  • הזמן עושה את שלו

    התערוכה הקבוצתית “זמן/התנגדות” במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון בוחנת את מושג הזמן באמנות ואת השימוש בו כאמצעי התנגדות למשטרי זמן מודרניים.

  • מידה של בעתה

    לצילום יש תוקף מיוחד במחשבה וביצירה הסוריאליסטית, אולם בפרספקטיבה היסטורית יחסם של צלמים סוריאליסטים לדימוי אשלייתי מצולם כאל ייצוג של מצבי תודעה נסתרים נראה נאיבי למדי.

  • הפיסטות מצטרצרות אט אט

    “קלאס”, ספרו של חוליו קורטאסר, מציג עלילות שבורות המזמינות את הקורא “להיכנס למציאות או לאופן אפשרי של מציאות, ולחוש כיצד אותו הדבר שברגע הראשון נראה כאבסורד הפרוע ביותר, נעשה בעל ערך”.

  • אורחים לרגע

    התערוכה “מארח ואורח” מציגה ניסיון עקר ומגושם לעסוק בזוויות תיאורטיות של מציאות מקומית, המבקש לקלוע למה שמזוהה כבון טון של עשייה אמנותית בינלאומית עכשווית.

  • שקיעה משרדית

    בתערוכתו “צל הרים” משתמש אלעד ערמון במודע במאניירות העיצוב היאפיות שמזוהות עם אמנות עכשווית בגרסאותיה הגלריסטיות, מאמץ אותן באפתיות ושותל בהן שיבושים.

  • תרחיש אימים

    העובדה שמדובר באירוע ברנז’אי מוחלט היא רק סימפטום לחולשה העקרונית של ה”התרחשויות” האמנותיות של רירקריט טיראוואניג’ה.

  • המוות מתבונן בחזרה

    בכל ציור של מלחמה או של פגר בעל חיים יש משהו מטריד, אולם בציורו של נפתלי בזם “הגנת רמת רחל” חוברים המטענים הללו לתמונת אימה אוניברסלית.

  • השלכות ההתוודעות

    חלי מזראי יצרה עיבוד חופשי לסיפור הנפילה מגן עדן ולספרו של אלבר קאמי “הנפילה”, ההופך את המשלים לאלגוריה על עדות וידע, על מחזיקי הידע ועל אחריותם ועמדתם בעולם.

  • לטפס אל הלימבו

    “הטקסט מארגן את המציאות הנפשית וההיסטורית, ובה בעת מדווח על הפירוק היסודי שלה”, כותב עמוס גולדברג. ספרו “טראומה בגוף ראשון” העוסק בכתיבת יומנים בתקופת השואה, קורא תיגר על הניסיונות לעסוק בשואה באמצעות מושגים כגבורה ומרי, ומבקש לתאר דמות אדם מורכבת החפה מייפוי והאדרה.

  • פער מידתי

    השלמתו של אבשלום עם תנאי החיים המקובלים של האדם הממוצע כרוכה בסימון יומיומי וכואב של חריגותו שלו – סימון פיזי ממש, המקיים את הנורמה מתוך הדגשה חוזרת של מגבלותיה.

  • “זעקת ההיעדר אחר הצהריים”

    שפתו התמציתית והפואטית של תומס וולף בספרו “הנער האבוד”, דוחסת מסע בזמן שמי יודע מה אורכו למשפטים קצרצרים הלוכדים את מהלכם המסנוור של זיכרונות ילדות מרצדים.

  • תרגול אינסופי

    תערוכתה של נירה פרג עוסקת בריטואלים דתיים וחברתיים באמצעות עבודות ההכנה שלהם, ההופכות למוקד ההתרחשות ולריטואל בפני עצמו.

  • “רעיל אבל צח, כמו שצריך”

    התנערותו של רוברטו בולניו מהאדרה של הספרות אינה אומרת שתרבות אינה יכולה לספק לאדם פתרונות חדשים. אולם כמו להכעיס, כשפתרונות כאלו מופיעים הם מתרחשים באקראי, כמו תאונה שנמנעה דווקא בזכות טעות אנוש.

  • הכושי עשה את שלהם

    מה שמתואר כפעולה חתרנית החורגת מקווי המותר והאסור, מסתכם לא פעם בקבוצת בעלי פריווילגיות המשתמשים בסטריאוטיפים גזעניים בכדי לאשר את האוניברסליזם המדומיין של עצמם.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?