גיום אפולינר: חיים, אמנות ומלחמה

“רשימה לקונית זו עוקפת, לטעמי, את הקיטש והרגשנות והפוליטיקלי-קורקט, והיא שיר; פרגמנט פיוטי המעיד באמצעות כל מה שאין בו על הנושא הגדול של אמנות בשעת מלחמה. אני מקווה שבשעה זו בחייה של האמנות המקומית, בצל מלחמות הנצח שלנו, התרגום הזה, אם הצלחתי להעביר משהו מצורתו, יהיה מקור למחשבות”.

זהו טקסט קצר של גיום אפולינר שמצאתי ב”Apollinaire on Art, Essays and Reviews, 1902-1918″ והבטתי בו ארוכות. למעשה זהו אינו טקסט, כי אם רשימה. ההבנה כי מדובר ברשימה (במובן של רשימת מכולת) דירבנה אותי לתרגם והכתיבה את ההחלטות במהלך התרגום. כך למשל החלטתי לתרגם את הדרגות פונטית (קורפורל, סרג’נט); הניסיון להעביר אותן לדרגות צה”ליות תיעדף תוכן על פני צורה, והוא גם אווילי (על כמה חיילים מפקד סמל בצה”ל ועל כמה פיקד סרג’נט אנגלי במלחמת העולם הראשונה?). קו מחשבה דומה הוביל אותי בתרגום השמות הפחות מוכרים; בחרתי לתרגם אותם פונטית ולא לעברת אותם. בסוגריים מרובעים הוספתי מעט מידע התורם לרוח הדברים ומוסיף למימד הרשימתי של החיבור.

כאמור, הטקסט הוא רשימת שמות, דרגות ומקומות, אולם רשימה לקונית זו עוקפת, לטעמי, את הקיטש והרגשנות והפוליטיקלי-קורקט, והיא שיר; פרגמנט פיוטי המעיד באמצעות כל מה שאין בו על הנושא הגדול של אמנות בשעת מלחמה. הבטתי בו ארוכות וחשבתי שהתוכן שלו אינו כה חשוב (מי היה איפה וכו’); זו הצורה שלו שמוסרת את לב הדברים.

אני מקווה שבשעה זו בחייה של האמנות המקומית, בצל מלחמות הנצח שלנו, התרגום הזה, אם הצלחתי להעביר משהו מצורתו, יהיה מקור למחשבות.

ראול דופי, קץ המלחמה הגדולה, 1915. חיתוך עץ צבעוני

ראול דופי, קץ המלחמה הגדולה, 1915. חיתוך עץ צבעוני

1 במרץ 1915

מניפסט גרמני שהודפס באחרונה מחדש בעיתונות האיטלקית בירך את האמנים הגרמנים על שסוף-סוף ובזכות המלחמה שוחררו מאחיזתן של אופנות הציור הצרפתיות (הקוביזם, האורפיזם וכו’). אנו איננו שמים קצוץ על נוסחאות ועל מלים המסתיימות באיזם, אך אמנים, הם חשובים לנו יותר מכל.

אנדרה דרין נלחם כעת כאופנוען ביחידת עלית בצפון. ז’ורז’ בראק נלחם כעת כסקנד-לוטננט בלה-הבר. פרננד לז’ה משרת בחזית בחיל האספקה. אלברט גלייז [Gleizes, צייר ותיאורטיקן, ממייסדי הקוביזם] נמצא בחזית ממש מפרוץ המלחמה. דופי אף הוא בלה-הבר, ממתין. הוא שלח משם גלויה יפהפייה, “בנות הברית”, שתמצא את מקומה בין האיורים הנפלאים שפרחו במלחמה הזאת. ר’ דלה-פרנסיה [צייר קוביסטי] נמצא בליזיו. גרולט [ככל הנראה המעצב אנדרה גרולט] סבל מפגיעה בזרועו. הפסל דושאן-ויון [אחיו של מרסל דושאן] מקבל טיפול רפואי בסן-ז’רמן. הצייר ואמן התחריט לבורר (Laboureur) נמצא בשאטו דה-נאטס ומשמש מתורגמן עבור הצבא הבריטי. טובין [כינויו של הצייר פליקס אלי בונה), איש הברזל הזה, משרת כחייל מפקדה, שם הוא מתאמן כדי להפוך לאיש של פלדה. הפוטוריסט האיטלקי הוגו ג’יאנטציו והאוסטרי-פולני קיסלינג נלחמים בלגיון הזרים. היתה שמועה שרוברט ד’ [דלונה, שהיה למעשה בספרד] נמצא בסנט סבסטיאן, אך איני יכול להביא עצמי להאמין בכך. רוברט מורטייר [צייר, מעין פוסט-קוביסט] מחלים לאטו ממחלה איומה במיוחד. אדוארד פרה [Faret, כותב ביוגרפיות] עובד בבית-חולים. דרזה הוא קורפורל בסוללה של 100 בגדוד הארטילריה העשירי, לשם הועבר מגדוד 55 באורנז’.

פיקאסו, שבריאותו אינו מאפשרת לו להשתתף בקרבות, “התעלה על אנגר ברישומיו נטולי המאמץ” – כך על-פי מכתב שהגיע לידי מסופר אנונימי. נטליה גונצ’רובה ומיכאיל לריונוב, שהיו בצרפת עם פרוץ המלחמה, הצליחו לחזור לרוסיה. לריונוב שימש סרג’נט בגדודים שפלשו לאוסטריה ונפצע. הצייר זאק, שעיר מולדתו עדיין תחת מגפיהם של הפרוסים, דועך לאטו בחוליו תחת השמש של ניס. כמותו גם הפסל ארכיפנקו, שאשתו תופרת סוודרים לידידיו שבצבא צרפת. רובייר [Rouveyer, קריקטוריסט ואמן גרפי] עבר, אחרי ששירת זמן-מה בכוחות החמושים, לשרת במפקדה בשל מחלה, והוא כותב כעת שירים לאחיו הלוחמים. מריה לאורנסין [Marie Laurencin, ציירת ואמנית הדפס מחוגי הקוביסטים] חיה ועובדת במדריד. אנרי מאטיס משרת כחייל מפקדה.

דברים אלה אינם טעונים שום פרשנות, לכן אפרוש בינתיים: יש לי הרי מה לעשות!

1 באפריל 1915

[…] פיקבייה נמצא אמנם בחזית, אך כצייר. אין ספק שהוא יתפוס באופן בלתי נשכח את דיוקנה של המלחמה הזאת. אנחנו יודעים כעת שפרננד לז’ה הועבר מחיל התחזוקה לחיל ההנדסה ונשלח לעסוק בגזירת גדרות התיל של הגרמנים. פייר רוי, המשרת בחיל האספקה, יעזוב את משמרתו כקורפורל. ראול דופי צורף אף הוא לחיל האספקה. לפני שעזב פורסמה גלויתו “מטפחת בעלות הברית”. זוהי בהחלט עבודה יפהפייה שאולי תיחרט לנצח כאחת היצירות המופלאות של המלחמה הזאת, שהיתה בדרכה רנסנס קטן של האיור והאמנויות הגראפיות. רנה פארת שוחרר אחר כבוד לאחר ששירת בארטילריית השדה וביקש לשוב לחזית – הפעם כצייר. הצייר סיינטורי (Sainturier), זקן מדי בשביל מלחמות, מצייר בשקט בביתו בנימס. חואן גרי עושה ניסויים מעניינים אף הוא בעצם ימים אלו. זולואגה (Zuloaga) יושב במדריד. אין בידי חדשות באשר לאנדרה דרן. ג’ורג’יו דה-קיריקו מצייר בשלווה את הסצינות הטרגיות והרות הגורל שלו ושרוי בהמתנה פילוסופית לקץ המלחמה.

2 תגובות על גיום אפולינר: חיים, אמנות ומלחמה

    יש לתרגם גם את הדרגות הצבאיות לעברית. קורפורל זה רב״ט, סקנד ליוטננט- סגן משנה וכן הלאה.

    טקסט מעניין. ברצוני לציין שגיום אפולינר עצמו נפצע בראשו ב-1916 ונפטר כעבור שנתיים. הרשימה שלו היא של פצועים ונפגעים. כידוע מספר אמנים נהרגו במלחמת העולם הראשונה כמו פרנץ מרק ואוגוסט מקה הגרמנים, אומברטו בוצ’יוני האיטלקי, וגם ריימונד דושאן-וויון, אח של מרסל דושאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?