יונתן הירשפלד

  • על מה דוממים חולמים?

    על מה דוממים חולמים?

    ״אבל איך ניתן לתת לדברים לדבר את דבריותם? צריך אולי לשנות את הרגישות, להסיט את הדגשים מהטקסט והפרשנות והשפה והאסוציאציות מהחוויה התרבותית, מהאנושי, לאלו של הדברים, להקשיב להם, לראות כיצד הם מתרגמים זה את זה״. דברים שנשא יונתן הירשפלד בערב עיון שיוחד לתערוכתו של ציבי גבע ״דרך איפה אני מגיע״ במוזיאון הרצליה

  • ריאליזם מזויף

    ריאליזם מזויף

    ״זו תערוכה יפה, וירטואוזית, של ציורים שאפתניים המנסים ואף מצליחים ללכוד דבר מה חמקמק מכוחו של הריבון, ממה שנמצא כמושא וכאופק עבור הציבור המודר מכוח, שנחשף בציורים אלו כמרכז השואב את הכוח והפנטזיות והבורות של הפריפריה הנושאת אליו עיניים״. יונתן הירשפלד על התערוכה ״משכן״ של אוסנת יהלי סרבגילי בבית האמנים, ירושלים

  • המלצת השבוע: “מקום. תחת. שמש”

    המלצת השבוע: “מקום. תחת. שמש”

    ״בחדר צדדי, כמו סוד הנלחש לאוזן, מוצגת סדרת רישומים. אותם נושאים: הגוף, הזוג, מין, השמש, התיילדות. הרישומים מאירים את הציורים הגדולים כמי שמסתירים, במופע מאני, את הפְּנִים הדפרסיבי של החוויה. המין, האינטימיות, הזוג, כל אלו נדמים כאובים יותר באפור העיפרון״. יונתן הירשפלד על תערוכתה של תמה גורן, ״מקום. תחת. שמש.״ בבית האמנים

  • “כשהירשפלד שלם מת”

    “כשהירשפלד שלם מת”

    “אמרתי לך שאני שותל סודות בעבודות שלי, קובר בהן סיפורים אישיים, למשל את הכריות מהבית של אימא שלי. הקסם קורה רק כשאתה מפתיע את עצמך, רק כשיוצא ממך משהו לא צפוי”. מיכל שכנאי בשיחה עם יונתן הירשפלד על תערוכת היחיד שלו, “על החיים ועל המוות”, בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה טבעון

  • “נראה לי שזה הקבר האחרון”

    “נראה לי שזה הקבר האחרון”

    “אפשר שהירשפלד מביים בציורים אלה את מותו, לובש אותו לראווה, עושה לו שם מחתימת הקבר – אלא שהוא עושה זאת שוב ושוב. יחידותו של המוות מעומתת עם הממד החזרתי של הסדרה”. עודד וולשקטיין מתוך קטלוג התערוכה “בארות בארות נשברים” של יונתן הירשפלד בגלריה גבעון

  • המלצת השבוע: “היעלמותה של לוקרציה”, אורן אליאב במוזיאון ישראל

    המלצת השבוע: “היעלמותה של לוקרציה”, אורן אליאב במוזיאון ישראל

    “במרכז התערוכה עומד בד קטן המיוחס לג’ובאני דה-פאולו ממחצית המאה ה-15. אליאב מגיב לו בסדרה של דה-קונסטרוקציות, עיוותי מחשב, הגדלות, קיטועים, הפיכת הפרט המוגדל לסינקדוכה – אבל לא של הציור השלם, אלא של עולם התוכן שאבד לנו”

  • מאסטרפיס תראפי

    מאסטרפיס תראפי

    “בהתחשב בפער שבין המלה לדבר, בין התיאור לחוויה, בין השפה לחיים, ובגודל השארית שנותרת לא מנוסחת, כביכול לא אפויה, נדמה שהשתיים לא יגיעו לעמק השווה בזמן הקרוב. ספרו של איתמר לוי משרטט באהבה ובידענות את היחסים האלו”. יונתן הירשפלד על הספר “תשוקת המבט, עיונים באמנות ובפסיכואנליזה”

  • הפיתוי ההופכי בציוריה של פמלה לוי

    הפיתוי ההופכי בציוריה של פמלה לוי

    “הדמויות של לוי מתפשטות, מתנשקות, מפשקות רגליים, אך הן אינן פתייניות. הן מפריעות. הן אוטמות. הן תחבושת על דימום המלים. במובן זה לוי אינה זרה בנוף. הציור הישראלי הוא רצף אחד גדול של אוטמים, חובשים, מטייחים ומסתירים”. יונתן הירשפלד על התערוכה הרטרוספקטיבית לפמלה לוי במוזיאון תל-אביב

  • המלצת השבוע: גלריה רוטשילד בוערת

    המלצת השבוע: גלריה רוטשילד בוערת

    “ייתכן שהמשיכה למוות ולטירוף היא טעימה מטעם המוות, טעימה מטעם הטירוף. האווירה היא של חורבן וסוף. של פנים הגוף האדום הגדל כמו שיחי פרא כנגד הוראת הגננים. כל שיח פה הוא סנה בוער. כל סנה הוא תוכו של הגוף הבוער”. יונתן הירשפלד על “אדום”, תערוכתה של הדר גד בגלריה רוטשילד, תל-אביב

  • הפרויקט הנאצי: להפוך את העולם לתמונה

    הפרויקט הנאצי: להפוך את העולם לתמונה

    “החלק הראשון יעסוק בהנהגה הנאצית, בזיקתה לאמנות, בדמותו של היטלר ובדימויו כאמן, וכן במפקד אושוויץ רודולף הס. החלק השני יעסוק בקיטש ובאמנות התעמולה הנאצית, והחלק האחרון יעסוק בפרויקט הנאצי כפרויקט אסתטי הן במרחב הציבורי והן בגוף, וכן בהשמדה כסניטציה”. יונתן הירשפלד, הרצאה שנייה

  • המלצת השבוע: “שר היער”, עדן עפרת

    המלצת השבוע: “שר היער”, עדן עפרת

    “הפואטיקה של הסרטים הללו – האחד נדלק, האחר כבה, האחד מהדהד את בולי העץ בחלל השני, את מקצבו של שעון הקוקייה המנגן כמטרונום – היא פואטיקה של פולחן דתי שהתרוקן מהמושא המטפיזי שלו ונותר כביטוי אסתטי”. יונתן הירשפלד על “שר היער”, תערוכת הווידיאו של עדן עפרת בבית האמנים בתל-אביב

  • כיסופים אל האבוד זה מכבר

    כיסופים אל האבוד זה מכבר

    יונתן הירשפלד מהרהר על האמנות הפלסטית, השירה, הספרות, הפילוסופיה והפוליטיקה במרחב הדובר גרמנית של לפני המאה ה-20, ותוהה אם יש בכל אלה יסודות שניתן לאתרם בראיית העולם הנאצית

  • משה גרשוני. דברים לזכרו

    משה גרשוני. דברים לזכרו

    “תרבות היא זיכרון. שִכחה היא ברבריות. בזאת אני מאמין בכל לבי. כשאמן כמו גרשוני מת, עולם האמנות הישראלי – קטן, מוסט לשוליים, יש מי שיאמר רדוף – מצווה לעצור ולכונן זיכרון”. יונתן הירשפלד סופד למשה גרשוני, שנפטר השבוע

  • המוזיקה (החשודה) של המקרה

    המוזיקה (החשודה) של המקרה

    “זהו ספר מרגש ביותר. חייהם של השניים, מסירותם לאמנות. האהבה ביניהם, השבר, המסע המשותף – כל אלה מפעילים את בלוטות הרגש. וסמית היא רוקרית מעולה. ומייפלתורפ הוא צלם גדול. אבל בסופו של דבר הסיפור חוזר ומאשר את החלום האמריקאי”. יונתן הירשפלד על ספרה האוטוביוגרפי של פטי סמית, “רק ילדים”

  • מראית עין של ״אמריקה״

    מראית עין של ״אמריקה״

    “הציור של אוסנת יהלי-סרבגילי הוא שיקוף רנטגן של הנשמה הישראלית, על כאביה, עקרותה, יומרותיה וגדולתה. היא עושה זו בעוצמה פיוטית ובריחוק רגשי מכאיב”. יונתן הירשפלד על התערוכה “פסאדה” בגלריה רוזנבך בירושלים

  • פרשנות יכולה רק להזיק

    פרשנות יכולה רק להזיק

    “אחרי ככלות הכל, זוהי תערוכה עדינה. תערוכה שיש בה ממידת הענווה. ללא תותחים, ללא זיקוקין דינור, ללא חצוצרות. וגם הטקסט הזה שאני כותב כעת, בשבת בבוקר, בלי שהתבקשתי, כנענה לצו פנימי, נראה לי כאילו הוא יותר מדי”. יונתן הירשפלד על “שחריר נחלים”, תערוכתה של רחל רבינוביץ’ בגלריה צדיק, יפו

  • ציורים האוהבים את הציור לא כגבר, אלא כאדם

    ציורים האוהבים את הציור לא כגבר, אלא כאדם

    “מופיעים כאן דימויים ארוטיים, מובהקים, פיגורטיביים. גבע אומר שהם היו מאז ומתמיד, אבל אני איני זוכר כאלה בעבודותיו. ואז זה מכה בי. ממה צריך האמן להשתחרר כדי להגיע לארוס מחדש?”. יונתן הירשפלד על תערוכתו של ציבי גבע בגלריה חזי כהן.

  • אורי ליפשיץ: תופר את ההוויה לזמן

    אורי ליפשיץ: תופר את ההוויה לזמן

    “הציורים האחרונים של ליפשיץ הם משום גאולה. משום גאולה, ולא על אודות גאולה. גאולה נואשת, כמובן, מובסת, אבודה מראש, גאולת עניים, ובכל זאת גאולה”. יונתן הירשפלד על ציוריו האחרונים של אורי ליפשיץ.

  • להשיב את הבשר המת אל חידת חייו

    להשיב את הבשר המת אל חידת חייו

    “הספר הוא תיעוד המפגש של דובב עם הידע, החומר, הנפש הליאונרדואיים. במובן זה הספר עצמו ליאונרדואי למהדרין, שהרי גם ליאונרדו החוקר אינו מעניין אותנו כמגלה של איזה וריד או מנגנון. אנו מתעניינים במפגש שלו עם הידע. נפש פוגשת עולם”. על ספרה של לאה דובב, “אדם מן הבשר, שיח הגוף במחקרי האנטומיה של ליאונרדו דא-וינצ’י”.

  • שובם של ימי-הביניים, שוב

    שובם של ימי-הביניים, שוב

    “מה המוטיבציה של פישלי ווייס? לרוקן את העולם? ללעוג? לקטלג? לשנוא את העולם שנאה מלאני קליינית כזו השואפת לרוקן את השד ולחסלו, שלא מסוגלת לראות את האחר כנפרד ושלם ולכן הכל זה הכל והכל רודפני וריק? ולהציג כעמדה מתוחכמת את שנאת העולם הזו?”. יונתן הירשפלד חזר שפוף מהתערוכה של פישלי ווייס בגוגנהיים, ניו-יורק.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?