שכונת חיים

שתי שאלות עקרוניות עולות מתערוכתו של מאיר טאטי “מהילד שלך לא יצמח שום דבר”, המוצגת במשכנו החדש של המרכז לאמנות דיגיטלית בשכונת ג’סי כהן בחולון. האחת עוסקת בתיעוד ודרכי הצגתו, והשנייה בניסיון ליצור מעין מרחב ביניים לפעולה שמחברת את עולם האמנות לעולם ומאלצת את שני הצדדים להתגמש. התערוכה מסכמת סדרת פעולות שעשה האמן בשיתוף תושבי השכונה, חניכים ומדריכים בתנועת השומר הצעיר הפועלת במקום ואמנים מקומיים שפגש במהלך עבודתו, והיא כוללת בעיקר תיעוד ועקבות של מיצגים, פעולות ותערוכות שהוצגו בעבר.

מאיר טאטי וחניכי השומר הצעיר – מתוך התערוכה

ב”אח גדול קטן” הציב טאטי ברחבי השכונה קופסאות עם מסך, רמקול, מצלמה ומיקרופון. זהו מכשיר צילום היוצר יחסים הדדיים בין המצלם למצולם, כמערכת מצלמות מעקב שהעוקב והנעקב מפעילים אותה ביחד וחותרים תחת מטרתה. בעבודה משותפת לטאטי, לאמן הדני סורן דהלגארד ולילדי השכונה, יצרה הקבוצה מעין פיסול קבוצתי ארעי באמצעות קירות ניידים שהונחו זה לצד זה וזה על זה בקומפוזיציות שונות, כפרודיה על פסלי חוצות מינימליסטיים ואדריכלות השיכונים המודרניסטית המאפיינת את הסביבה. בעבודה שנוצרה יחד עם חניכי השומר הצעיר, שיחזרה הקבוצה את עשרת “דיברות השומר” שנכתבו ב-1916 ועוצבו כעבור שלושים שנה בחיתוכי עץ בידי שרגא וייל. הדימויים המקוריים הפכו לשבלונות שרוססו ברחבי השכונה ועל קירות חדר התצוגה. בעבודה אחרת יצר טאטי קשר עם אמני השכונה ורד לבנון פרנטא, מימי רוזנברג וגנדי (גדליה) צימל, ואצר בחנות ריקה שנשכרה לצורך העניין שלוש תערוכות יחיד מעבודותיהם. בתערוכה הנוכחית הוא מציג תיעוד של התערוכות לצד ראיונות מצולמים עם שתי האמניות והאמן, האחת ציירת ממשפחת אמנים, השנייה החלה לעשות אמנות בעקבות מעורבותה החברתית בשכונה, והשלישי למד גילוף עץ באקדמיה לאמנות באוקראינה ואף זכה בהוקרה וכיבודים מטעם הממשל הסובייטי, עד שהגיע לישראל ונדחק לשוליים. עוד ראיונות מציגים את מפעילו של בית תמחוי מקומי ואת רכזת קן השומר הצעיר בשכונה.

הבדל עקרוני מפריד בין תערוכתו של טאטי לבין רוב תערוכות האמנות החברתית, האקטיביזם והקהילתנות ההולכות ותופסות מקום בגלריות ובמוזיאונים בישראל. טאטי גדל בחולון ובת-ים, הוא עובד בערים אלה גם כיום וכמה מבני משפחתו אף מתגוררים בשכונה שבה יצר בשנים האחרונות את מקבץ העבודות. כפועל יוצא מכך הוא משוחרר מפטרונות תרבותית-סיעודית של יוצרים אשכנזים עם המון כוונות טובות וביקורת עצמית אפסית, הבאים לתרבת את אנשי הפריפריה באלימות מנומסת ובשם ערכי כור ההיתוך והעזרה ההדדית. מנגד, פעילותו הממושכת בחללי אמנות מוכרים ומקובלים כמוזיאון בת-ים, גלריות ופסטיבלי מיצג מעידה שלא מדובר על אאוטסיידר המנותק מן המרכז, וכך יכול טאטי לפעול בשכונה כאיש עולם האמנות ובעולם האמנות כאיש השכונה, ולשלב בעבודתו בין שתי גישות סותרות לכאורה.

מאיר טאטי וסורן דהלגארד – מתוך התערוכה

אם ביקורתיות מבקשת לפרק וקהילתיות מבקשת לבנות, טאטי מבקש ליצור מודל עבודה ביקורתי וקהילתי גם יחד, העובד על תהליכי העצמה מקומיים ובה בעת נועץ אצבע בעין של עולם האמנות הממוסד. זו שאיפה מרתקת המוגשמת באופן חלקי, שכן גם מאמנות הפועלת בפרקטיקה קהילתית ניתן לצפות לערך מוסף שיבדל אותה מעבודה סוציאלית העושה שימוש בכלים אמנותיים. הטיפול בסמלים והססמאות ההיסטוריות של תנועת השומר הצעיר, למשל, אמנם מציג אותם במלוא ניתוקם מן העליבות וההזנחה המקומית, אך אינו משבש או בוחן אותם באופן חדש ושונה. לכל היותר הם הופכים מסמלי מופת לתוצר של ונדליזם בדמות ציורי גרפיטי שבשנת 2012, אחרי החיבוק המוזיאלי החם והמסרס של אמני רחוב, קשה למצוא בהם ערך ייחודי. שיתוף הפעולה עם אמני השכונה עושה רושם כאחת החוויות המעניינות ביותר בפרויקט, אולם התיעוד המוצג בתערוכה, שכולל סרטים באיכות צפייה לא גבוהה, עם ראשים מדברים, זפזופים של תצלומי רשת ועריכה מינימלית, מעביר זאת באופן חלקי בלבד. כל העבודות בתערוכה מבוססות על תפיסה אמנותית מיצגית, וככאלו הן מתקשות לשרוד את המעבר לחלל תצוגה רגיל. מבחינה זו הן אמנם נועצות אצבע בעין של עולם האמנות, אך לא בהכרח את האצבע הנכונה.

מהילד שלך לא יצא שום דבר – מאיר טאטי
המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון
אוצרים: אייל דנון ורן קסמי-אילן
נעילה: 26.1.13

פורסם בנוסח דומה ב”טיים אאוט”