בין סמטאות השפה

לא כל יום יוצא לי לראות תערוכה שאני יודעת שהיא חשובה. לא חשובה רק לגלריסטים ולאוצרים, לא חשובה לקנייני האמנות, לאספנים, ואפילו לא חשובה בהכרח לאמן, אלא תערוכה שחשובה בעיקר לצופה – כיחיד וגם כחלק מקבוצה. דווקא במדינה כמו ישראל שבה הקרקע לתערוכות בעלות חשיבות פוליטית פורייה מעין כמוה, מאכזב במיוחד להיווכח שאין הרבה כאלה. לאור זאת, מתעצמת חשיבותה של תערוכת היחיד של שריף ואכד ZANGA ZANGA בגלריה שלוש. בתערוכה מצליח ואכד ליצור אמירה אינטליגנטית, נקייה ממניירות, ברורה וחזקה, המסתמנת כנקודת שיא בתהליך מתמשך של ניסיון לאתגר ולהבנות מחדש את מערכות הסימנים ההגמוניות (גילוי נאות: הכותבת עובדת בגלריה שלוש).

שריף ואכד מגדיר את עצמו כפלסטיני ולא כערבי-ישראלי. בהגדרה זו מסתמנת לראשונה חשיבותה של הסמיוטיקה: חוקיות הסימנים והמסומנים אשר מוגדרת בכל פעם מחדש בתוך משחק רב משתתפים. הסימן, כפי שהגדירוהו תאורטיקנים שונים, אינו חפץ פסיבי, כי אם אירוע המתרחש בנסיבות זמן מסוימות. כל סימן מקבל את המשמעות שלו בהתאם למערכת חוקים אשר מוסכמת מראש על כל הצרכנים שלו. כך לדוגמה, שחקן המלך בלוח השחמט, הופך להיות דבר אחר לחלוטין ברגע שהוא נשמט ממנו. באותה מידה צמד המילים ZANGA ZANGA  (“סמטה סמטה” מתוך נאום של שליט לוב לשעבר מֻעַמַר קַדאָפִי, 2011), מקבל משמעויות שונות בהתאם לקונטקסט ולשפה בהם הן מושמעות, או נראות.

שריף ואכד - The Battle of the Camel#2, 2011

את הבעייתיות שואכד מנסה להציג ניתן לזהות בראש ובראשונה בכלים החזותיים בהם הוא בוחר. תערוכתו הנוכחית ממשיכה במובן מסוים את קו העבודות הקודמות שלו ובה בעת מחדדת את יכולותיו הווירטואוזיות לעבור בקלות ממדיה למדיה. בתערוכה מוצגות יחד עבודות וידאו, אנימציה ממוחשבת, חיתוכי לייזר ותצריבים ממוחשבים, וכל זאת לצד רישומים וציורים על בד. בהתחשב בעובדה שואכד פעל שנים רבות בתור מעצב גרפי ומאייר ייתכן ועירוב זה כמעט מובן מאליו. יחד עם זאת, נוצר כאן שילוב מעניין ושפה חדשה. אותם המוטיבים מקבלים ביטויים שונים בחומר – כמו ניסיון לתרגם אותם לשפות שונות.

התערוכה חושפת ביקורת בנוגע לערוצי המידע שאנו חשופים אליהם ולאופן בו הם מתארים את המתחים במזרח התיכון. כלי מעניין אשר משמש את ואכד בהקשר זה הוא פונקציית התרגום של מנוע החיפוש גוגל. ואכד מקליד לתוך קופסת התרגום ביטויים וקטעי טקסט קאנונים ומתרגם אותם לשפות שונות. למשל, טקסט מגילת העצמאות הפלסטינית שנכתב בידי מחמוד דרוויש מתורגם ליידיש ואח”כ מודפס באופן כזה החורך את הנייר כך שהאותיות נראות שקופות והצל שלהן מוקרן שוב על הקיר. דוגמה נוספת היא עבודת וידאו בה תורגמו משפטי תעמולה פלסטינית מערבית לאנגלית. הפעם מופיעות המילים כמעין פלט ממוחשב, מפוקסל ובצבעים זרחניים כשברקע נשמע התרגום הפונטי והלקוני אותו מציע המחשב.

סדרת עבודות הנוגעת באותו הנושא היא The Battle of the Camel. חומרי הגלם לעבודה זו הינם קטעי ווידאו שהועלו ליוטיוב ומתארים את התקפת הגמלים של אנשי מובארק שהתקיימה בכיכר תחריר בשנה שעברה. ואכד בודד חלקים מתוך הווידאו והפך אותם לסרטון אנימציה בשחור-לבן. בסרט קצר אשר חוזר על עצמו בלופ הדמויות יוצאות ומתכנסות שוב אל המרכז בתנועה מעגלית בלתי פוסקת. ואכד לא מסתפק בכך וחוזר על פעולת הבידוד פעם נוספת. בסדרת הרישומים המתלווה לווידאו נבחרו פרגמנטים מתוך הסרט בהם “התחברו” יחד צלליות של אנשים וגמלים, אלה תורגמו לנייר ונראות כדוגמאות מופשטות ויפות להפליא בה בעת שהן מהדהדות דימויים הלקוחים מעולם העיטורים הקליגרפיים של אמנות האיסלאם.

שריף ואכד - Visit Palestine No. 1, 2011

הציניות והחוכמה שבעבודות מתקיימות בכמה רבדים. בראש ובראשונה עולה סוגיית התקשורת בעולם העכשווי. מחד, נחשפת האפשרות המרגשת הטמונה באמצעי התקשורת החדשים. אמצעים אלה הם כוח המאפשר לערער על ההגמוניה – חופש לצרוך ולהעביר מידע באופן פרוץ. הרשתות החברתיות עדין לא בידי השלטון (ברוב המדינות), ושם עוד יש לאזרחים את הכוח לממש את זכותנו הדמוקרטית. יחד עם זאת, מסתמנת גם אזהרה בנוגע לשימוש בכלים הללו, שהרי מעטים הצופים אשר ישכילו להבין את כל בליל השפות וכך נחשפת שוב המצוקה שבקבלת המידע באופן עיוור ומובן מאליו.

באמצעות ערעור תוקפן של מערכות הסימנים והמוסכמות הידועות מראש מצליח ואכד להעלות לדיון את שאלת הפערים בין התרבויות השונות במזה”ת ובישראל בפרט. הוא משלב בעבודותיו בין סימנים וסמלים הלקוחים מהמסורת של שני העמים, וכן כאלה עכשוויים יותר אשר נוצרים מדי יום בתוך המתח שבמזרח התיכון. כאמור, אצל ואכד הסמלים הללו מאבדים את משמעותם המקורית ומקבלים משמעות מחודשת. דוגמה טובה במיוחד היא עבודת הווידאו To Be Continued, בה נראה מחבל מתאבד אשר מקריא – במקום את נאומי התעמולה ה”קבועים” – פרקים מתוך סיפורי אלף לילה ולילה. ההקבלה מובנת מאליה: השאהיד מנסה לדחות את קיצו באותו אופן שבו שחרזדה דחתה את מותה על ידי טווית הסיפורים. אם כן לנו – הצרכנים המבקרים בגלריה בת”א – נחשפת פתאום, ובניגוד לתפיסה שהתרגלנו אליה, דווקא האנושיות שיכולה להתגלם במעמד זה.

בתערוכה מחדד ואכד דברים שאנשים חופשיים החיים במדינה דמוקרטית אמורים לדעת. אנחנו אמורים לבחון היטב ולבקר את האופן בו מתווך אלינו המידע, להיות קשובים יותר לשכנינו ולנסות, הפעם באופן אישי (ולא מכאני) להתבונן בהם ולתקשר עמם. ואכד מתווך את השפה, הפוליטיקה ואפילו האמנות באופן מחודש. הוא חושף את העיוות והסירוס הקיימים במערכות המידע המובנות אשר נכפות על ידי גורמים הגמוניים, ומעודד את הצופים להיות עצמאיים וחופשיים באמת.

ZANGA ZANGA – שריף ואכד
גלריה שלוש, ת”א