רה-אוריינט אקספרס

9 תגובות על רה-אוריינט אקספרס

אני תושב סחנין עובד עיריה. אני הייתי שותף ועזרתי לבניה של עבודות האמנות בתערוכה. אנחנו שמחים מאוד לארח אנשים שבאים לתערוכה וגאים שהעיר שלנו היא מלאה באמנות. בשבוע האחרון ביקרו הרבה אורחים מכל רחבי הארץ ותל אביב וגם שכנים שלנו ממשגב. אנחנו מאוד גאים לארח את כולכם להראות את העיר, העיריה ולארח את האמנים. זה אירוע יפה שמביא לנו כבוד ומחזק את הדו קיום. קראתי עם הרבה עיניין את הכתבה שלכם כאב לי מאוד הכותרת של הכתבה. תדעו שזה מאוד פוגע באנו שאחרי שעבדנו קשה והיה לנו רצון טוב רואים שנותנים כזאת כותרת גזענית שממנה אני מבין שאתם משלמים לנו דמי חסות כדי שאנחנו בני סכנין האנשים הרעים קונים אותנו בכסף נקבל את הכסף כדי נהיה ילדים טובים.על מה שכתוב פה גם שאנחנו הערבים שותפים לאירוע יפה איתכם אתם רואים בנו לא שותפים אמיתיים. אני מבקש למחוק את הכותרת דמי חסות. התערוכה בסחנין מחזקת את הדו קיום והכתבה הזו שאנחנו מקבלים דמי חסות היא יחס גזעני ומבייש בשבילינו.
קאסם

שלום קאסם, הכותרת “דמי חסות” נגעה ליחס בין תנאי המימון של התערוכה (המדינה ומפעל הפיס), לתכניה. לא היתה פה כוונה לומר שתושבי העיר נקנים בכסף, אך לבקשתך וכדי שלא לפגוע במי שאינם מושאי הביקורת החלפנו את הכותרת (המערכת).

לכבוד המערכת. אני מודה לכם.
כואב לי עדיין מהכתבה שאתם רואים אותנו כערבים מסחנין רק תחת הפליה. ככה אתם אוהבים לראות אותנו רק מהזוית הזאת. השקענו ועשינו תערוכה בכל סחנין. אנחנו גאים בעיר שלנו ויש לנו עיר יפה עם אנשים טובים ופותחים את העיר שלנו שתבואו לראות את האמנות.אנחנו שונים מכרמיאל וגאים בזה. אני מזמין את המערכת לבוא לביקור ולהכיר אותנו לראות את האמנות ולשנות את הכיוון שלכם איך שאתם רואים אותנו שתמיד אנחנו מקופכים ותמיד אתם אלה שמגדירים אותנואנחנו רוצים לחיות ביחד אבל לא אוהבים תמיד שערבי זה קיפוח ואתם כותביןם את כל הכתבה הזו ולא גאים במה שעשינו בסחנין ורוצים להגיד שאנחנו תמיד ככה. היום לא רק לכם יש אמנות גם לנו יש אמנות.מזמין אותכם לעיר שתראו עבודות בכל מקום וגם תכתבו טוב עלינו. תודה קאסם.

מגיב לקאסם ורוצה להבהיר שלביאנלה הים תיכונית אין קשר לכותרת המאמר ותוכנה. האחריות על הכותרת והתוכן הוא על המערכת בלבד.
הביאנלה הים תיכונית בסחנין הוא אירוע של אמנות עכשווית בינלאומי בו משתתפים 50 אמנים מהטובים ביותר בארץ ובעולם. הביאנלה הים תיכונית היא יוזמה של אמנים שמאמינים שתפקיד האמנות לשרת את החברה והקהילה ולגשר בין תרבויות. אני מאמין שאמנות עכשווית איכותית יכולה להתקיים גם בפריפריה ולא רק במרכז הארץ. חייבת להיות חלוקה צודקת ושיוויונית של אירועי האמנות וגם לקהל הגר רחוק מהמרכז מגיע ליהנות ולחוות אמנות עכשווית. זו הפעם הראשונה שביאנלה בינלאומית לאמנות עכשווית מתקיימת במגזר הערבי ובגליל בפרט. למעלה משנתיים מארגני הביאנלה עם צוות מהעיריה יהודים וערבים יחד עובדים עם צוותים מהמוסדות המובילים בסחנין: מכללת סחנין, מכללת מרכז הגליל, התיאטרון המקומי, המכון לחקר הסביבה- איגוד ערים ומוזיאון המורשת כדי ליצור אירוע אמנותי איכותי שהוא תוצאה של שיתוף פעולה במטרה ליצור מרחב משותף וחינוך לשלום. אל אף הקשיים הצלחנו לפתוח את הביאנלה הים תיכונית בסחנין בה משתתפים אמנים ממקומות שישראל לא מנהלת אתם קשרי תרבות ענפים כגון אירן, אפגניסטאן, אלג’יר, תורקיה לצד מדינות כאיטליה, צרפת, גרמניה וכו’. העיר סחנין כעיר שלא ידועה כעיר של אמנות הפכה למוזיאון פתוח שפזורים בה יותר מ-300 יצירות אמנות של אמנים בולטים לצד אמנים מקומיים כאמנים מסחנין, כפר נחף, כפר ג’וליס, כפר ירכא, חיפה ועוד. לצד תצוגת האמנות מתקיימות פעילויות חינוך רבות כגון סדנאות אמן במכללת סחנין ובמכללת הגליל, פרויקטים אמנותיים בשיתוף עם עמותות הנשים במטרה להעצמת נשים, וכן ימי עיון. בשבת האחרונה היו מאות מבקרים ברחבי העיר סחנין שהגיעו מכל קצוות הארץ וכן מישובי משגב הקרובים כיובלים ורקפת שבאו לראות את יצירות האמנות ועקב כך באו במגע ישיר עם התושבים. במקרה זה האמנות היא לא אמנות לשם אמנות שמנהלת דיון פנימי אלא האמנות משמשת במה למפגש בין אנשים וקהילות שאינן מכירות מספיק אחת את השנייה. מעכשיו, קאסם צודק, יש אמנות בסחנין.
בלו-סימיון פיינרו, מנהל הביאנלה

בלו פיינרו – אוצר נכבד,
״ערב-רב״ משמש הרבה פעמים לדיון בקורתי מפרה, לכן הייתי מבקשת ממך להתייחס לשאלות שעלו כאן, זו הזדמנות ללבן נושאים חשובים, כמו שהציע הכותב בסוף מאמרו. נהנתי מאוד מהבקור בסכנין ואת הקרדיט לכך אף אחד לא יכול לקחת ממך. אבל גם אני שמעתי שם קולות אחרים, קולות שאתה לא נותן להם ביטוי משום מה, ואני גם מסכימה עם הכותב שהטקסט של הביאנלה עושה רושם של גיבוב “פוסט-קולוניאליסטי” ללא כל אמירה מחודשת וללא הבנה של הדברים כשלעצמן ולאשורם.
הייתי שמחה לשמוע על:
1 מדוע מציגים בביאנלה מעט כל כך אמנים ערבים-מקומיים, וכמעט ורק אמנים בנ״ל שהתפרסמו ופועלים במערב?
2. מדוע אמנים פלסטינאים וישראלים רבים סרבו להשתתף?
3 האם במהלך העשייה עלו קולות אחרים בסכנין? יש כאן תחושה שאתה היהודי-ישראלי, מדבר בשם התושבים בקול אחד – הקול שהוא נוח לך, אבל מדיר מהדיון את הקול האחר זה שמתנגד לביאנלה – והוזכר בכתבה שהתפרסמה ב״הארץ״? מורכבות והעלאת דילמות מועילה יותר מאשר התבצרות בעמדה צרה וחלקית.
4. האם להשתתפות של לימור לבנת שרת התרבות בתקצוב הביאנלה הייתה השפעה על תכניה, או שאתה בעצמך בחרת להמנע מדיונים פוליטיים או בקורתיים? האם במהלך העבודה במקום עלו גם קולות אחרים בהקשר זה?
4.אם אכן מדובר באוצרות ״אחרת״ ובעשייה המתנגדת לרעיון של ״אמנות לשם אמנות״, מדוע צריך לבוא אוצר מן החוץ ולהביא ל״ילידים״ את הבחירות האמנותיות שלו (ואפילו את העבודות הבפרוש לא טובות שלך עצמך כאמן- הצבת שם), לא יכולת לקדם אוצרים מקרב האוכלוסיה המקומית ולייצר פלטפורמה מקומית פתוחה?
5. כיצד מקבלת ״ים תיכוניות״ ביטוי בתערוכות? האם בכלל יש דבר כזה ״ים תיכוניות באמנות״ או שזו קונספציה של מי שבא ממזרח אירופה ומחפש כאן משהו אחר?
6. האם שימוש בחלקי בעלי חיים מתים ביצירות אמנות רבות כל כך בביאנלה, הוא מוטיב מקומי ראוי?
7. הצהרת שהביאנלה מציגה התייחסות ביקורתית ביחס למקום, היכן זה מקבל ביטוי? או שאלו סתם גיבובי מילים.
8. ולבסוף, זה שיהודים באים עכשיו לסכנין, רואים אמנות ואוכלים חומוס – האם זה יוצר מרחב משותף של דו קיום? האין כאן רידוד של המושגים – רידוד שפוגע באפשרות ליצר דו שיח אמיתי ושיוויוני כאן בארץ?

אדוני המעוררת.
היהודים ממזרח אירופה דברו ביניהם באידיש ולמדו שחיים ללא הומור אין להם טעם.
לפי השאלות שלך נראה לי שהצלחתי להרגיז אותך.
למה אתה כועס כל כך?
לא נראה לי שאתה אוהב אותי.
האם הכל צריך להיות כל כך אישי?
כל כך הרבה ססמאות ב8 שאלות.
שמעתי את המילה פוסט-קולוניאליסטי ופתאום התעוררתי משינה…
ואז עלתה בי מחשבה חשוכה:
מה היתה עושה אם אתה תתעורר מחר בבוקר ותגלה שעברת טרנספורמציה בלתי מוסברת תסתכל במראה ותגלה לתדהמתך שהפכתה ללימור לבנת?
מתעוררת משינה (מזרח אירופאית)

הביאנלה הים-תיכונית, “רה-אוריינטציה” / ד”ר שושי סֶרֶבְּרוֹ
הביאנלה הים-תיכונית בסח’נין היא תוצאה של מהלך מרתק של האמנים בלו-סימיון פיינרו ואביטל בר-שי – שהניעו וחיפשו ואיתרו, הביאו, הציבו והפיחו חיים – אך לא רק שלהם אלא של אלה שהם תושבי העיר סח’נין אשר פתחו את לבם ואת החללים שברשותם לקבל ולהכיל בחללים העירוניים והפרטיים את יצירות האמנות. בראיה דיאלקטית, זהו מהלך שחוו גם אותם אנשים בני-המקום שמנעו עצמם מלהשתתף בארוע ולנטול בו חלק מסיבות כאלו ואחרות – סיבות שיש לעיין בהן בהתבוננות מעמיקה, כזו שאינה שופטת דווקא אלא נוגעת ומנסה להבין – אך על כך בבמה אחרת.
כל אחת מן היצירות עשתה מסע מרקע מדיני, תרבותי וחברתי השונה מזה של אחותה – ‘אחותה’ אמרתי שהרי מדובר במפעל שכל מגמתו אחווה שיתוף וקיום-יחד במקום אחד.
אתה מעיין ביצירה ופוגש את עינו ולבו של האמן – רחוק ככל שיהיה. התבוננות ביצירה – תלוי בעיני-הרוח של המתבונן, במרחק קו האופק הנפרש לפניו ובגובה המראתו – מעלָה את ריח הים, את הבל הבית המצולם, את ריח הגוף המצויר, את חיי הילדים הניצבים דוממים וכבר ידך כמו נעה לקראתם ללטף את ראשיהם; אתה שומע את השקט האצור, כבוש בגוף הצעיר או בזה של הדמות הגדולה, אתה מרגיש את חדוות היצירה וההומור של הנשים ואת המחנק והסגירות מתחת למעטפת הבגדים. כמובן, שישנן יצירות שעינִי האישית דחתה אותן. ועם זאת, אף הן לימדוני על עולמו לעתו של האמן ועל גבולותי-שלי.
החללים שבהם מוצגות היצירות שונים זה מזה בייעודם והריהם כמו גדלים ומרחיבים את מידותיהם ומתמלאים בתנועה, בצבע, בצורה – באמירה חדשה. החללים שונים גם במידת זמינותם לעיניהם של צופים. שילוט בולט בצהוב, התלוי ברחובות העיר, מוביל את האנשים ומכוונם למקום התצוגה. שילוט זה יש בו לעורר גם את האדם ההולך בעיר והוא אדיש כביכול אל האמנות – והנה אף בו מתעוררת סקרנות-מה והוא נכנס ומתבונן ומתרשם בדרכו-שלו, והנה – נוצר מפגש עם משהו חדש ואחר שטרם נראה לפני הביאנלה והנה גם המקום מעלה סיפור שונה מזה שסיפר עד כה, שהרי לא רק העין הקולטת נתחדש בה דבר אלא גם האוזן כמו נתחדדה שמיעתה.
במעמד הפתיחה נישאו במבנה היפהפה של איגוד ערים אגן נטופה נאומים רבי-רבדים. ויש רק להקשיב ולהבין ולהניע את הנפש, כדי לדעת במידת-מה את השותפים, כמו גם אל השירה היפה שהוקראה באותו ערב. לזכור שעבד אלהאדי, משירו של טהאה מוחמד עלי, בוחר להגיש “לצוות ביצים מטֻגנות ולַבּנה טריה, ישר מן השקית” ורוני סומק בשירו ‘אלג’יר’ מבקש לצבוע “את קיר המזרח במברשת השֶּמש”.
אחרי למעלה משנתיים של עבודה אמיצה ונחושה – נעמדה הביאנלה הים תיכונית – והיא מרגשת ומבורכת כפי שכתב דוד שפרבר, בעצם קיומה, בכוונה העומדת ביסוד המפעל הזה, בתכניה ובצבעוניותה, בממד שהעירה בעיר סח’נין, שאנשיה אפשרו במה לקיומה.

בתור התחלהZIVH הצלחה אמיתית. קשה לצפות לביקורת חתרנית מביאנלה ראשונית (תרבותית וגיאוגרפית). לכן, נדמה לי שהגזימו פה עם הביקורת. בשלב זה, עצם הפעילות היא החתרנות, גם אם היא ממומנת ע”י המממסד ואולי דווקא בגלל זה.
אפשר לצפות שבשנה הבאה המצב ישתנה. יותר אמנים פלסטינים, יותר שאלות נוקבות ואפשרות לבטאן דרך האמנות

סמדר שפי כותבת:
“המספר המצומצם של אמנים ישראלים, וההעדר הבולט של כמה שמות שהיה מתבקש שיהיו בתערוכה הוסבר על ידי פיינרו כתוצאה של חוסר ההיענות של אמנים להזמנה להציג. לחלק היה, כך אמר, גם טיעון אידיאולוגי תמוהה: התמיכה (הצנועה) של משרד התרבות באירוע. המשך הגיוני של הטיעון יהיה סירוב להציג בכל מוזיאון בארץ הנתמך על ידי המשרד ולקבל פרסים במימונו. אי אפשר שלא להרים גבה אם אנשי תרבות יוצאים נגד תמיכה הניתנת לעשייה תרבותית שחורגת מהמרכז ההגמוני, הגאוגרפי והחברתי”.

ההשוואה הזאת בין תמיכה ממשלתית במוזיאונים ובמוסדות תרבות אחרים – שאמורה לא להשפיע על ההכרעות האמנותיות או האידאולוגיות של המוסדות הנתמכים (מה שקורה באופן מובהק בתחום הקולנוע הפלסטיני הנוצר בישראל), לבין תמיכה ממשלתית באירוע שסופו מעיד על תחילתו – כל כולו מתיישר עם אג’נדה אחת, ומוחק בכוח כל דיון מורכב, היא תמוהה.
מיד אחרי שכתבתי את ביקורתי על התערוכה, קבלתי מאילים כוחניים, זועמים, מחרפים, מלאי עלבונות, מהאוצר. בעוד אני הצעתי שהביאנאלה תהווה מצע לדיון ביחס לעשייה האוצרותית שם, ושפיינרו יחשוף גם את הצדדים הביקורתיים שעלו בקרב תושבי סכנין, הוא בקש לייצר דיון שכל כולו מסתגר בד’ האמות של האג’נדה שלו עצמו. אין ספק שפיינרו מצא בסכנין שותפים וטוב שכך. אין גם ספק שתמיכה באמנות בפריפריה היא חשובה. אבל את הקולות של אלה שלא היו מעוניינים בשותפות הזאת מבקש האוצר להשתיק. כך הופך אוצר לייחצן (של עצמו), במקום להיות מי שמבקש להציע הצעה תרבותית לדיון פתוח לפני הקהל.
ביחס לדברי המבקרת (לשעבר) אומר: אי אפשר שלא להרים גבה אם אנשי תרבות בוחרים לוותר על המימד הביקורתי כשהם בוחנים תערוכות. לצטט את האוצר בלא לחשוד במניעיו הוא עיקור של המוסד וההוויה הביקורתית ובנדון דנן נוצר כאן סוג של מצג שאו המייתר את הדרישה (קודם כל מהאוצרים) לדיון רפלקטיבי, ביקורתי, פתוח ומאתגר.

הביאנלה בסחנין הוא אירוע של אמנות עכשווית בינלאומית שאחת המטרות שלו לצור מפגש בלתי אמצעי בין אנשים וקהילות שונות. אנו חושבים שהאמנות מתפקדת בתוך הקהילה וצריכה לחזור אל המקום הטבעי שלה. חשוב לצור שינוי- רה-אוריאנטציה- ולהביא אמנות איכותית גם לאזורים כמו סחנין והגליל אזורים שלא מתברכים באירועי אמנות בניגוד למרכז הארץ ונמצאים במצב לא שיויוני.
בנוסף בשונה מהמאה העשרים בה האמן היה מסתגר בסטודיו מיצר אובייקטים אמנותיים שמוצגים בגלריות ומוזיאונים והמפגש שלו היה עם אוצרים, אספנים ובעלי גלריות שמטרתם רכישת יצירות בעלות ערך, במאה העשרים ואחת האמן צריך לחשוב אחרת ולצאת מההסתגרות בסטודיו וממעגל ההתקשרות המצומצם ולהפוך ליוזם תרבות שמארגן אירועים המשפיעים ישירות על החברה והקהילה ויוצרים מפגש בין קב’ אנשים וצורות חיים תוך שינוי תפיסות.
הביאנלה הים תיכונית הוא אירוע שהוא חלק מתהליך עבודה משותף של קב חשיבה של יהודים וערבים בתחום האמנות, החברה והסביבה כאשר תחום החינוך הוא חלק בלתי נפרד ממנו. מטרתו של תהליך זה הוא יצירת מרחב משותף לחיים ליצירת תרבות עשירה ומגוונת.