הפיסטות מצטרצרות אט אט

“הרומן שמעניין אותנו”, אומרת אחת הדמויות בספרו של חוליו קורטאסר “קלאס”, “אינו זה שמציב את הדמויות בסיטואציה, אלא זה שמקבע את הסיטואציה בדמויות”. “בכך”, מוסיפה הדמות, “הללו חדלות להיות דמויות והופכות לאנשים”. את “קלאס”, שתרגומו לעברית ראה אור לאחרונה, 50 שנה לאחר פרסומו בארגנטינה, אפשר לקרוא לאור המשפט הזה, ובתוספת אחת: הדמויות ההופכות לאנשים שמזכיר המספר אינן רק אלו שמופיעות בין הדפים, אלא גם אלו שמחזיקות אותם. קרי – הקוראים עצמם.

“קלאס“, שעלילתו מתרחשת בפריז ובבואנוס-איירס ועוקבת אחר מספר דמויות המחפשות משמעות ואת עצמן בסמטאות הערים האפלות, המפתות והמסתוריות, אינו ממקם את הדמויות בעלילה, אלא מאיץ בהן לבנות אותה מתוך עצמן. ישנן שתי דרכים מקובלות לקרוא את הספר. בסוף כל פרק מופיע מספר, והקורא מוזמן להחליט האם להמשיך את הקריאה ברצף לפרק הבא, או לדלג מאות עמודים קדימה או אחורה אל הפרק שמספרו מצויין לפניו. מה יעשה הקורא, האם יעדיף להמשיך ברצף העלילה, או שמא יתפתה, ואם יתפתה, האם יעקוב אחר המהלך המספרי החלופי והסבוך שמציע המחבר, או שאולי יטול לעצמו לא רק את חירות הדילוג בין פרקים אלא גם את החירות לעצב את הקריאה בעצמו? מרגע שנשבר הרצף כל קריאה חלופית הופכת להצעה לגיטימית, כל דילוג בין חלקים, זמנים ונושאים הופך לחלק מן העלילה. זו דרכו של הסופר “לקבע את הסיטואציה בדמויות” ולא להיפך. לאחר התנסות בשני המצבים אני יכול לומר שההנתקות מכבלי הרצף אכן משחררת. את “קלאס” קראתי אחרת.

כריכת הספר בעיצוב דודי בן הרא”ש

“קלאס” יצא לאור בבואנוס איירס בשנת 1963, בתקופה שהמדינה נשלטה בידי חונטות צבאיות מתחלפות. צעירים דרום-אמריקאים שנחשפו לספר בתקופת הדיקטטורה במדינה מתארים את המהפיכה של “קלאס” במונחים פוליטיים לא פחות מאשר ספרותיים. את שחרור התודעה שלו זיהו רבים כמפלט מדיכוי המציאות הממושטרת בארצם, את אינספור האיזכורים התרבותיים בספר החובק ידע על ספרות, פילוסופיה, היסטוריה ובעיקר ג’ז, חוו כפריצת גבולות ויציאה להרפתקה. תרמה לכך העובדה שבניגוד לסופרים לטינו-אמריקאים ידועים בני דורו (גרסיה מרקס וורגס יוסה למשל), השחרור של קורטאסר אינו מאגי ואינו בורח למחוזות שבהם נמצאים “אנשים מרחפים בשמיים, נשים שדבש ניגר מחזיהן וגברים עם אברי מין בטעם גויאבה”, כפי שמצוטט מבקר הספרות איבן דלה לא נואס בהקדמה לספר. אצל קורטאסר המציאות החלופית אינה נובעת מהתפתחויות פנטסטיות בעלילה אלא ממחשבה חדשה על דרך הקריאה. “קלאס” מציע עלילות שבורות המתפתחות לרוחב, בוחנות את עצמן תוך כדי הליכה מתוך הרהור יישומי על אמנות, מתיכות תבניות חדשות ומזמינות את הקורא “להיכנס למציאות או לאופן אפשרי של מציאות, ולחוש כיצד אותו הדבר שברגע הראשון נראה כאבסורד הפרוע ביותר, נעשה בעל ערך”.

קריאה בספר במקום ובזמן אחרים מעלה את שאלת הרלוונטיות שלו לימינו. נדמה לי ש”קלאס” עומד במבחן בהצלחה מכמה סיבות. ראשית, הפוליטיות שלו חוצה גבולות. קחו למשל את תיאור היציאה לפנסיה מעורר ההזדהות במשפט “ארבעים שנה של הידוק הישבן כדי שהוא יכאב פחות, הוא בכל זאת כואב, בכל זאת חרטום הנעל נכנס מעט יותר בכל פעם, עם כל בעיטה הוא קורע עוד קצת את התחת המסכן של הקופאי או של הסגן משנה או של הפרופסור לספרות או של האחות בבית החולים”. שנית, הצעתו של קורטאסר לקריאה מסוג חדש – שתפיסת העלילה המבוזרת שלה הולמת במידה רבה את העולם הוירטואלי והרב-ערוצי של ימינו עוד יותר מאשר את עולמו של המחבר – נותרה גם כיום, 50 שנה לאחר שפורסמה, כקריאה רדיקלית וזרה לקורא הממוצע המורגל בעלילות לינאריות וקולחות. שלישית, וחשוב מכל, “קלאס” הוא ספר מפתיע, מעניין, קולח, מצחיק, גדוש באבחנות משעשעות ואינטליגנטיות, בפילוסופיה שאינה באה לידי ביטוי בכבדות אלא בברק, ביצירתיות ובתשוקה.

קורטאסר כתב במשלבי שפה שונים המשולבים זה בזה, יצר משפטים ייחודיים, מילים חדשות ואופני שימוש יצירתיים בשפה. “קלאס” הוא ספר מוזיקלי מאד, ולא רק בשל ההתייחסויות הידעניות והמפורטות לקטעי ג’ז שונים אלא גם בשל המקצבים שלו, ולא פחות מכך בשל שבירתם. קשה לשמור על ייחודיות לשונית כזו במעבר לשפה זרה. איני קורא ספרדית ואין ביכולתי להעריך את מידת הקרבה של תרגומו של יורם מלצר למקור הסבוך והמיוחד, אולם הוא נקרא נהדר. כמה נהדר? קחו למשל את המשפט הבא: “מיד כשהוא היה מחשחש לה את הדוע, הדפדש היה מתקרלע לה והם היו שוקעים בטפרונות, בנחלשויות פראיות, בזיחים מטריפים. בכל פעם שהוא היה דואג לשלקק את השעקות, הוא היה מסתבך באנגה של תלונה והיה נאלץ להצטודע כשפניו אל הקרנשת, בעודו חש כיצד הפיסטות מצטרצרות אט אט, כיצד הן מתאספסות בהדרגה, משתפללות, עד שהוא היה נותר שרוע כמו תלת-חוע שנשרו ממנו כמה זליגי טרננת”.
ללקק את האצבעות, או בעצם: לטרנש את החלקוקות.

קלאס – חוליו קורטאסר
מספרדית: יורם מלצר
הוצאת כרמל, סדרת אלדורדו לספרות לטינו-אמריקאית
640 עמודים, 159 ש”ח