דעות

  • מוזיהון תל-אביב

    אחרי 16 שנות דיקטטורה, השאלה הראויה להישאל ע”י אנשי מוזיאון ת”א אינה כיצד להנציח את פועלו של מוטי עומר, אלא כיצד למחות את החרפה שהמיט על המוזיאון השני בגודלו בישראל בשנות כהונתו, כיצד להפקיע את ניהול המוסד מידיהם הבלעדיות של בעלי ההון, ולהשיבו לידי הציבור.

  • שינוי פרדיגמה

    כשהאמנות והחינוך מתפקדים כתכלית כשלעצמה הם הופכים לגולם, מנגנון, “מערכות חינוך” ו”מנגונוני אמנות”. יש להתנער מתפיסת האמנות האוטונומית, שכן כפי שההנחה שחינוך הוא עניינה של מערכת החינוך בלבד היא מגוחכת, כך משונה ההנחה שאמנות היא בעיקר עניינה של מערכת האמנות.

  • אני באינפלציה!

    הקביעה שהאמנות נגישה מדי לציבור הרחב אינה רק תמוהה ומקוממת, אלא גם לא מתיישבת עם מה שבטקסט של גדעון עפרת נמצא באינפלציה. אולם מה שיותר מטריד במאמר הוא הנימה או הלך-הרוח המנשבים בין שורותיו, ומסמיכים את הטקסט קרוב לעורק עיקש הפועם בלב ליבה של מסורת המחשבה המערבית ושנקשר, שלא במקרה, גם ברגעיה היותר אפלים.

  • אינטלקטואלי וחף מחנופה

    “תרבות גבוהה ותרבות נמוכה אינן חייבות להיאבק זו בזו. יש לשתיהן די מקום. אלא שכדי לאפשר להן לצעוד במסלולים מקבילים יש להבין את הצרכים של כל אחת, ולא לצפות מהן להיות מי שהן אינן”. בעקבות הדחת אופירה הניג מניהול אנסמבל הרצליה.

  • התרבות החומרית והעיצובית כמפתח לעתיד

    חיים מבוססי עיצוב אינו מושג יומרני. זהו מושג הכרחי, שמתקיים אם נרצה וגם אם לא נרצה. על כן קיומם של גלריות ומוזיאונים לעיצוב חשובה לא רק עבור אנשי העיצוב שזו פרנסתם, אלא לתרבות כולה.

  • תעתוע ודה-נרטיביזציה

    “מה שגליה יהב עוד לא השלימה בהידוק האג’נדה, אנחנו כבר מיישמים כאמנים באופן אינטואיטיבי. הגלריות השיתופיות הן האלטרנטיבה היחידה לזרם המרכזי”. יואב שביט מגלריה אלפרד מגיב לדבריה של יהב בראיון שפורסם בערב-רב.

  • דרוש: קונפליקט בין-דורי

    “קיומן של גלריות קטנות, גלריסטים וכותבים צעירים המצויים במשבצת “השוליים המורדים”, המוזמנים להרצות על פועלם על-ידי מכללות מיינסטרים, מהווה נסיון להקצאת משבצת התנגדות בתוך השיח, תוך שמירה על אמירת לא-כלום מהותי על השיח ההגמוני הממשיך לנהל את הזירה”. תגובה לגדעון עפרת ולתגובות לו.

  • הדור שלכם

    הדור שלנו מואשם שהוא נטש את הערכים לפני שחווה אותם, כי הוא לא יכול היה בכלל לחוות אותם. אתם, לעומת זאת, נטשתם את הערכים למרות שכן חוויתם אותם, או לפחות יכולתם לחוות אותם. אבל כדי להצדיק את מצבכם הנוכחי, אתם קוראים לתהליך שעברתם “התפכחות”. דברים שאמר עפרי אילני בכנס תרבות הצעירים בשנקר.

  • מעולם לא היינו צעירים

    “משמעותה של העכשוויות היא קיבוע של מצב, הווה, ממנו לא ניתן לחרוג. לפיכך השאלה אינה מדוע האמנות הצעירה אינה מוצלחת אלא כיצד ניתן להיעשות צעירים ולמרוד בהווה המתמשך”. דברים שנאמרו בכנס “תרבות הצעירים” בשנקר.

  • המחווה של הערבוב

    “אין לנו צורך באמנות על פוליטיקה, על הכיבוש, על האפרטהייד, על הון-שלטון ועל הרס החיים בעיר, המוצגת בביאנלות ובמיטב הגלריות. אנו זקוקים לאמנות פוליטית שנוצרת בצורה פוליטית, שלא משתתפת באפרטהייד, שעוברת על חוקיו הגזעניים, שנאבקת נגד שלטון ההון ובונה את העיר והקהילה”. דברים שנאמרו בכנס תרבות הצעירים בשנקר.

  • טרומפלויי של אמנות

    “התשובה לשאלה חיותה וחיוניותה של האמנות איננה מצויה באמנות פוליטית, אלא באמנות חופשיה מאינטרסים המסוגלת לייצר חוויה רוחנית המיתרגמת לאחריות מוסרית של האידיבידואל. מי שמוסגלות לתמוך במהלך כזה הן הגלריות הקטנות והעצמאיות”. דברים שנאמרו בכנס “תרבות הצעירים” בשנקר.

  • למרות ההבדל, ובזכותו

    יתרונה וכוחה של הלבנטיניות, טמונים דווקא ביכולת להיות תלושים מן הבית האידיאולוגי, הדוגמטי, הסגור, יהיו רעיונותיו יפים ככל שיהיו.

  • צנזורה, פחד ודיכוי בימי אובמה

    בחודשים האחרונים התרחשו בארצות-הברית מספר אירועים המעוררים חשש לגל של דיכוי פוליטי וצנזורה. פוסט אורח (באנגלית).

  • פוסט טראומה / לוסקי כמראה למציאות הישראלית

    הדס רשף מספרת כיצד האמנות והתרבות הצילו את חייה מהחברה האלימה והמתלהמת, ועל כנס “ללמוד אמנות” ביפו 23 שהפך להיות שוּק התוקף את אורחיו. פני האקדמיה לאמנות כפני החברה בישראל.

  • Wins & Fails – הרהורים לקראת 2011

    האייפון יחליף את המכחולים, הברנז’ה תעבור ליבנה ואף אחד לא יסכם את השנה. הדס רשף חוזה את הצפוי לנו בשנת הארנב.

  • הבחירות שלי ב”לחם ושושנים” ועוד כמה עניינים

    קודם כל מספר עדכונים: אני כל-כך שמחה שיש ממשיכה ל’לא רק יין זול’, ויותר מכך, זה פשוט תענוג לחוות את הטור כקוראת ולא ככותבת. עוד יותר יש בי תענוג גדול לגלות כל ערב מה קורה, ולהנות מפתיחות מבלי לשאת באחריות על הפרסום. מאידך, יש תערוכות שממש חבל לי שאינני יכולה להכריז בקול שחייבים ללכת אליהן. […]

  • על יוסף הירש, או – עכשיו תשכחו הכל ותתחילו לרשום

    האמן יוסף הירש לימד רישום. כלומר גם רישום. הוא היה רשם בחסד אבל מורה עילאי. אחד ממליון. ורישום היה רק האליבי, המדיום שדרכו לימד.

  • עברתי רק כדי לראות / מחשבות על וידאו ארט בשנת 2010

    הייתי אתמול בוידאו זון 5. ז”א, הייתי בפתיחת התערוכה בקלישר. ברור שארצה להיות קטנונית כמו כולם ולהצביע על זה שהאלכוהול היה בתשלום. “סמלי” כפי שציינה חברה. אבל מה שבאמת הציף אותי תוך כדי שיטוט בתערוכה, היא השאלה איך בעצם צריך להציג וידאו ארט ב-2010?

  • המדבר הוא שדה קרח סיבירי – לזכרו של בוריס לקר

      נודע לי הערב (מוצ”ש) שהצייר בוריס לקר הלך בסוף השבוע לעולמו בגיל 78. הכרתי את לקר בשנת 2004, במסגרת הכנת כתבה על אמנים שעלו מברה”מ לשעבר שפורסמה בעיתון “כל העיר”, ומאז נשארנו מיודדים. הוא הגיע לישראל מקייב שבאוקראינה בשנת 1990. במשך שנות חייו בארץ הציג תערוכות של אמנים שונים בסלון ביתו בשכונת גילה בירושלים, […]

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?