הבחירות שלי ב”לחם ושושנים” ועוד כמה עניינים

קודם כל מספר עדכונים:

אני כל-כך שמחה שיש ממשיכה ל’לא רק יין זול’, ויותר מכך, זה פשוט תענוג לחוות את הטור כקוראת ולא ככותבת. עוד יותר יש בי תענוג גדול לגלות כל ערב מה קורה, ולהנות מפתיחות מבלי לשאת באחריות על הפרסום.

מאידך, יש תערוכות שממש חבל לי שאינני יכולה להכריז בקול שחייבים ללכת אליהן.

לקראת הפרישה מהטור אמרתי ליונתן ורונן (אמיר ואידלמן – העורכים הנהדרים וההורים של ערב רב) שארצה להמשיך לכתוב במתכונת של בלוג, ודיברנו על כך שזה שזה יגיע יחד עם העיצוב החדש (והמהמם) של האתר. והנה יש עיצוב חדש, ויש עוד אי אילו שיפורים לעשות, ואז או אז אקבל את הבלוג הנכסף. אבל בינתיים דברים מצטברים וכנראה שאני לא יכולה באמת לא לכתוב. יונתן אמר – תתחילי, למה את מחכה.

אז אני מתחילה.

לחם ושושנים

מי שלא מכיר, “לחם ושושנים” היא תערוכת המכירה השנתית לטובת הפרויקט המדהים של עמותת מען – נשים ועבודה, בו עומלים בעמותה על מנת להשיג לנשים ערביות עבודה בחקלאות בתנאי העסקה הוגנת. זו התערוכה הרביעית שאני משתתפת בה. די מרגש. די מרגש כי כל התערוכות הקודמות היו מבחינתי מאוד משמעותיות.

קצת אחרי תום הלימודים שלחתי עבודה ישנה שנראתה לי מתאימה לגלריית הפועלים של בית העם בויינט, לא היה לי מושג לאן ההודעה שלי מגיעה – אבל היא הגיעה לניר נאדר, שמיד פרסם אותה לצד שיר מדהים של נידאא’ ח’ורי.  לאחר מכן הוא גם דרבן אותי להדפיס אותה, זה יצא מהמם והיא גם נמכרה. איזה אושר זה לבוגרת טרייה למכור עבודה. לקראת התערוכה זכיתי לקחת חלק בהפקה ולהכיר את הנפשות הפועלות שהמילה העיקרית המגדירה אותם היא צדיקים. בשנה שעברה רני רהב קנה את דיוקן ביבי נתניהו שציירתי, ואני מאמינה שרובכם זוכרים מה קרה… :). אז מה שאני רוצה בעצם להגיד הוא שחוץ מהעבודה השנתית השותפת בפרויקט נשים ועבודה, התערוכה הזאת באמת חשובה ותורמת גם לאמנים צעירים. אני מכירה אמנים נוספים שמכירת העבודה הראשונה שלהם היתה בתערוכה המיוחדת הזאת.

דנה גילרמן פרסמה את התערוכה בטור שלה באתר של סלונה, והמליצה על עבודות לקניה. אז החלטתי לפרגן גם ולהמליץ על העבודות שאם הייתי אספנית הייתי רוצה בחיקי. ורבים מהם, ברוח הדברים הם אמנים צעירים שאני מאמינה בהם מאוד. בחרתי רק כמה, אבל יש שם עוד הרבה מאוד.

נטעלי (שלוסר) הכירה וסיפרה לי על אלעד לרום בימים בהם הכרתי דרכה בוגרי בצלאל והכרתי לה בוגרי מדרשה. אני מתה על הציורים שלו כי לא רק שהם מעולים, הם גם מלאי הומור, צבע וחיים – שזה תמיד מעורר התפעמות.

הציור הזה של עמית לוינגר פשוט מהמם, אני חושבת על כל הצמחים שאמא שלי קנתה וקיבלה בשנות חיי שאיבדו את חינם ונבלו. נראה לי שהציור הזה לעולם לא יאבד את חינו, והוא יהיה שמחה גדולה לכל בית.

כך גם עבודותיה המתוחכמות של ליאור וילנצ’יק – אפשר לבהות בהן שעות ולנסות לחקור מה קורה שם.

גם דנה גילרמן אהבה את עבודותיה של נועם ונקרט, אבל שמה כדימוי את העבודה ‘חג שמח‘. אני בחרתי את זאת כי היא גם מחווה להילה לולו לין.

טוב נו כמה אני יכולה לרייר על גאונותו של אלעד רוזן, אבל הילד פשוט מוכשר בטירוף, אין מה לעשות – וכל מה שידו נוגעת בו הופך ליצירת מופת (והוא גם זכה השנה בפרס מוזס, והוא אושיית פייסבוק חשובה).

אם עבודתו החשובה של מאיר גל לא תמכר, ועוד במחיר המצחיק הזה, זה יהיה בזיון מוחלט.

כל מה שקשור לענת בצר הוא קסום ומופתי, כמו ענת בעצמה.

ציור פשוט מעולה במחיר מצחיק.

כל הקטע של אמנים צעירים שהם מוכשרים מדי פשוט עושה לי כאב בטן.

ליאת אלבלינג היא גאון, והעבודה הזאת יפייפה וסוחפת תרתי משמע.

אסיים עם תרומתי הצנועה. לפני כמה שבועות בצהרי שישי ישבתי עם ניר (נאדר) מול ביתי ושתינו קפה. סיפרתי לו על ציור חדש שעוד היה בשלב של מתווה – בו לקחתי את התמונה המיתולוגית של הסכם אוסלו והחלפתי את ראשי המנהיגים לאובמה, ביבי ואחמדינג’אד (לו החלפתי גם את החליפה). אני חושבת שעשיתי את זה אחרי סרט דוקומנטרי שבו מישהו סיפר שבאמנות שלו הוא יוצר מאין אוטופיות. אולי זה היה סרט על גילברט וג’ורג’, או על ג’ון ויוקו, אבל זה מה שיצא בסוף. מה שהיה זמן רב בתור סקיצת מחשב, ואפילו עוד יותר זמן כמתווה – ניר נאדר דרבן לציור שמן מלא תוך שבוע וחצי. וכמיטב המסורת, הוא יתרם ללחם ושושנים.

המדריך לאספן

ביום שישי התפרסם בעכבר אונליין המדריך לאספן שכתבה יעל גוטרייך אורון. אני תמיד שמחה שיש כתבות כאלה, וקוראת אותן בעניין רב. כנראה מכיוון שכאמנית אני מנסה להבין את הצדדים האחרים של עולם האמנות. אז תוך כדי קריאה עלו בי הרהורים רבים, והנה אני משתפת אתכם בהם. רוב ההרהורים מתייחסים לסצינה המקומית, כיוון שנראה לי שרוב מי שקורא עכבר אונליין יתחיל ויתעניין במה שקורה בתל אביב לפני שיקנה פיטר דויג.

טיפ מספר 1: לכו לראות אמנות: כן זה נכון. לראות הרבה, להשטף בשלל התערוכות העצום שמצוי בעירינו, ואני אוסיף שגם ללמוד, לקרוא, ולפתח טעם אישי (שכמו היצירה עצמה חייב להתפתח ולהשתנות). גוטרייך ממליצה ללכת לבתי מכירות פומביות, רק ש.. יש דבר כזה? לא לעבודות של נחום גוטמן, אלא לאמנות ישראלית עכשווית. ולא תערוכות מכירה כמו לחם ושושנים/אמנות סודית/תרומה לאגודה למען האיידס. אנא, אם יש תספרו לי בתגובות. גם אני רוצה ללכת לשם. אני ממליצה גם לשוטט בלי סוף ברשת. נגיד ב-Theories of the deep understanding of things.

טיפ מספר 2: קנו רק את מה שאתם אוהבים: תכלס. אבל גם מה שנראה כהשקעה בטוחה – כמו דירה בתל אביב אפשר לקנות מיכל נאמן או יהודית סספורטס.

טיפ מספר 3:  אל תתביישו לשאול שאלות: גוטרייך מתארת יפה ש”הגלריסטית היהירה שמסתובבת על עקבי הסטילטו שלה” היא רק קלישאה. זה לא לגמרי מדוייק – כי מול אמנים גלריסטים לא תמיד מזהירי פנים (אני לא מאשימה אותם, זה לא פשוט להיות גלריסט, בעיקר גלריסט טוב מול המון אמנים רעבים), אבל מול אספנים? מבחינתי הטיפ הזה קשור גם לטיפ מס’ 1, לראות אמנות, להכיר אמנות, ללמוד אמנות. וכחלק מלמידה והכרות, יש לשאול שאלות.

טיפ מספר 4:  הגדירו תקציב: זה נכון כמו כל רכישה. לגבי המלצתו של ברנדס לבדוק מחירים באתרים Artnet ו- Mutual Art, אני פחות בקיאה בזה כי כאמור אינני אספנית, אבל אלה אתרים בינלאומיים, וקשה יהיה, אם בכלל אפשר להשוות בהם מחירים של אמנות ישראלית. גם כאן למיטב ידיעתי אין מקום שמאגד מחירי שוק – אבל כן רצוי להציץ בתערוכות בגלריות בדף המחירון אותו פשוט יש לבקש.

טיפ מספר 5:  קנו אמנות איכותית: לא ממש הבנתי את מדד האיכות אליו התייחסה הכתבה – עדיף יצירה מקורית על רפרודוקציה? לייק דא, עדיף יצירה קטנה אם אי אפשר יצירה גדולה, ניחה – אבל זה לא עניין של איכות.. לא? האם איכות היא יצירת אמנות טובה? מוערכת? או כזאת שמחזיקה מעמד שנים רבות?

טיפ מספר 6: למדו את עצמכם על האמן: כאן אציע לאמנים להשקיע בקורות חיים יפים, ובניית אתר כדי שימצאו אתכם בקלות בגוגל.

טיפ מספר 7:  הקפידו לקבל ולשמור מסמכים תומכים ליצירה: זה לגמרי ראש של אספנים/אנשי עסקים ולא של אמנים 🙂

טיפ מספר 8:  אל תתביישו לבקש הנחה: טוב זה מעצבן. וכל אמן יודע ומכיר. גוטרייך מספרת על 10 אחוזים, אבל בלא מעט מקרים מנסים להוריד את האמן בחצי ואף יותר (אישית אני יכולה לספר שכבר ניסו להוריד אותי בשמונים (!!!) אחוז פעם). זה מקומם ומעליב ולפעמים אפילו אכזרי.

טיפ מספר 9: לא לפחד מאמנים צעירים: מה יש לפחד מאיתנו? אנחנו רכים וטובים ותמימים, אנחנו אלה שמפחדים מאספנים, אם כבר (כן, אני יודעת שהיא דיברה על ההימור, אבל זה התבקש). אבל באמת בסופו של דבר, אם קונים עבודה שאוהבים מאמן צעיר – אז קונים עבודה שאוהבים יחסית בזול – איזה כיף!

טיפ מספר 10: רכישת אמנות הינה דבר ממכר – ראו הוזהרתם!: כן ירבו.

המלצות

אורבניק בלוג הוא פשוט בלוג מצויין כלבבי, מעט טקסט, הרבה דימויים. לדוגמא – האמן האיראני עלי מחדבי שחי ופועל בפריז.

איזה כיף שיש גוגל ואפשר להכנס גם לאתר שלו, לקרוא ראיון איתו,  להצטרף לעמוד שלו בפייס, ואפילו לעשות שלום עולמי ולבקש ממנו חברות.

אז אם כבר פיטר דויג, הנה וידאו בו נוכל לראות אותו לובש ג’קט שחור על חולצה תכלת ומכנסי אוקר, מדבר על העבודות בזמן שחבורת אסיסטנטים מזיזים את עבודות הקודש. חינו כובש, ומרגש לראות שאינו מגלח את הקרחת היפה.  כשיהיה לי בית יפה משלי, אני אשמח לפיטר דויג בסלון. בעצם, יותר מדי כאב ראש של ביטוח.

לסיום, קצת ללין פולקס (Llyn Foulkes)

באהבה גם ממני